רווק פלוס ילד

סרט קולנוע אמריקאי-בריטי

רווק פלוס ילדאנגלית: About a Boy) הוא סרט קולנוע אמריקאי-בריטי מז'אנר דרמה קומית שיצא בשנת 2002 ומבוסס על רומן של ניק הורנבי הנושא את אותו שם[1]. הסרט בוים על ידי האחים כריס וייץ ופול וייץ ומככבים בו יו גרנט, ניקולס הולט, טוני קולט ורייצ'ל וייס. הסרט מלווה גם בקריינות המדמה לצופים את מחשבותיו של הגיבור.

רווק פלוס ילד
About a boy
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על רומן מאת ניק הורנבי
בימוי כריס וייץ
פול וייץ
הופק בידי ג'יין רוזנטל
רוברט דה נירו
טים ביוואן
בראד אפשטיין
תסריט פטר יודז
עריכה ניק מור
שחקנים ראשיים יו גרנט
ניקולס הולט
טוני קולט
רייצ'ל וייס
מוזיקה Badly Drawn Boy
צילום רמי אדפרסין
מדינה ארצות הבריתארצות הבריתארצות הברית
בריטניהבריטניהבריטניה
צרפתצרפתצרפת
חברת הפקה StudioCanal
חברה מפיצה סרטי יוניברסל
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 26 באפריל 2002
משך הקרנה 105 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה קומדיה רומנטית, סרט מבוסס יצירה ספרותית, דרמה קומית, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $20,000,000
הכנסות $130,549,455
הכנסות באתר מוג'ו aboutaboy
www.about-a-boy.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יו גרנט, בסרטו השני באותה שנה אחרי ששיחק גם בשבועיים מראש, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על משחקו והסרט עצמו היה מועמד לפרס סרט הקומדיה הטוב של השנה[2]. בטקס פרסי האוסקר היה מועמד הסרט לפרס התסריט הטוב של השנה אך הפסיד בסופו של דבר לסרט הפסנתרן[3].

עלילה

עריכה

ויל פרימן (בגילומו של יו גרנט) חי חיי נוחות בלונדון הודות לתמלוגים רבים שהוא מקבל בעקבות שיר חג מולד שהלחין אביו וממשיך להישמע ברדיו. הוא לא צריך לעבוד ומבלה את רוב זמנו הפנוי בצפייה בטלוויזיה ובקריאה על תרבות הפופ. כאשר זוג חבריו, כריסטין (שרון סמול) וג'ון (ניקולס הוצ'ינסון), מבקשים ממנו להיות הסנדק של ילדם השני, הוא מסרב בטענה שזה "באמת כל כך רדוד". בניסיון להימנע מבילוי זמן איכות עם בני הזוג הוא נפגש עם אנג'י (איזבל ברוק), אם חד הורית, ולהפתעתו הדייט מסתיים בידידות. הוא מציע לה לעשות ילד ביחד אבל לא להיות קשורים בזוגיות ומספר לה שכבר יש לו ילד בן שנתיים בשם נד שעשה באותה שיטה. ואז הוא פוגש את סוזי (ויקטוריה סמורפית).

השניים יוצאים לפיקניק בפארק ופוגשים את מרקוס (ניקולס הולט), בנה בן ה-12 של חברתה של סוזי, פיונה (טוני קולט). כשהילד הורג בטעות ברווז בניסיון להאכיל אותו בלחם יבש מגן ויל על מרקוס ומספר לשומר בפארק שהברווז היה כבר מת. כשהם מחזירים את מרקוס הביתה הם מגלים את פיונה אימו בסלון אחרי ניסיון התאבדות בלקיחת כדורים. מרקוס, שחושש להישאר לבד עם אימו מבקש מויל לארח חברה לאימו כדי שלא תהיה לבד.

מערכת היחסים הנרקמת בין ויל למרקוס גורמת לויל לתחושה שזה הילד שלו, מרקוס אף מתחיל להגיע אחרי בית הספר היישר לביתו של ויל במקום לביתו שלו, שנהנה מנוכחותו של הילד בחייו. באותו הזמן הוא מתחיל לצאת עם אם חד הורית, רייצ'ל (בגילומה של רייצ'ל וייס), ונותן לה להבין שמרקוס הוא הילד שלו. לאחר מכן כשהוא מספר לה את האמת, היא כועסת ועוזבת.

מערכת היחסים בין הילד ל-ויל עולה מדרגה ובהתאם גם אימו של הילד חוזרת לחיים הודות לחבר החדש של בנה. גם רייצ'ל רואה את ההקרבה של ויל ומתאהבת בו מחדש.

צוות השחקנים

עריכה
שם השחקן/ית שם הדמות הערות
יו גרנט ויל פרימן
ניקולס הולט מרקוס ברוור
טוני קולט פיונה ברוור אימו של מרקוס
רייצ'ל וייס רייצ'ל

הפסקול

עריכה

את המוזיקה לסרט כתב דמון יוג' הידוע יותר בשם הבמה שלו: Badly Drawn Boy. הדיסק שיצא ב-2002 כולל 16 שירים.

שירי האלבום

עריכה
  1. "Exit Stage Right" – 0:21
  2. "A Peak You Reach" – 4:33
  3. "Something to Talk About" – 3:41
  4. "Dead Duck" – 0:45
  5. "Above You, Below Me" – 2:40
  6. "I Love NYE" – 3:19
  7. "Silent Sigh" – 4:44
  8. "Wet, Wet, Wet" – 0:42
  9. "River, Sea, Ocean" – 2:24
  10. "S.P.A.T." – 3:24
  11. "Rachel's Flat" – 0:34
  12. "Walking Out of Stride" – 1:48
  13. "File Me Away" – 3:23
  14. "A Minor Incident" – 3:44
  15. "Delta (Little Boy Blues)" – 4:00
  16. "Donna and Blitzen" – 4:19

ביקורות ותגובות

עריכה

הסרט היה להצלחה גדולה וזכה לביקורות חיוביות במיוחד. באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes קיבל הסרט את הציון הגבוה של 93% מתוך 162 ביקורות[4]. אתר מכון הסרטים האמריקאי בחר בו כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר שנעשו באותה שנה[5].

פרסים ומועמדויות

עריכה

כוכב הסרט, יו גרנט, היה מועמד לפרס גלובוס הזהב על משחקו והסרט עצמו היה מועמד לפרס סרט הקומדיה הטוב של השנה, אך לא זכה בסופו של דבר. בטקס פרסי האוסקר שוב היה מועמד, הפעם לפרס על התסריט הטוב של השנה אך הפסיד בסופו של דבר לסרט הפסנתרן.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה