רונלד מונרו פרגוסון, ויקונט נובאר הראשון

רונלד מונרו פרגוסון
Ronald Munro Ferguson
לידה	6 במרץ 1860; קירקדי, מחוז פייפ, סקוטלנד.
פטירה	30 במרץ 1934 (בגיל 74); קירקדי, מחוז פייפ, סקוטלנד.
שם מלא	רונלד מונרו פרגוסון, ויקונט נובאר הראשון
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	המכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט
מפלגה	ללא שיוך פוליטי
בת זוג	הלן הרמיוני המילטון-טמפל-בלאקווד
	18 במאי 1914 – 6 באוקטובר 1920; (6 שנים)
מונרך בתקופה	ג'ורג' החמישי
	→ לורד דנמן לורד פורסטר ←
	24 באוקטובר 1922 – 22 בינואר 1924; (שנה)
	→ רוברט מונרו ויליאם אדמסון ←
פרסים והוקרה
	אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש; צלב גדול של לגיון הכבוד ;

רונלד קראופורד מונרו פרגוסון, ויקונט נובאר הראשון (באנגלית: Ronald Craufurd Munro Ferguson, 1st Viscount Novar; ‏ 6 במרץ 1860 – 30 במרץ 1934) היה מדינאי ומושל קולוניאלי סקוטי. הוא כיהן כמושל הכללי השישי של אוסטרליה בין השנים 1914 – 1920 והוא נחשב ככל הנראה כבעל ההשפעה הפוליטית החזקה ביותר מבין כל האישים שכיהנו בתפקיד זה. לאחר שובו לבריטניה הוא כיהן כשר המדינה לענייני סקוטלנד בין השנים 1922 – 1924.

ראשית חייו

מונרו פרגוסון נולד בשם רונלד קראופורד פרגוסון בבית משפחתו שליד העיר קירקדי שבמחוז פייפ שבסקוטלנד. הוא היה בנו הבכור של לוטננט-קולונל רוברט פרגסון, אדם עשיר בעל שורשים סקוטים עתיקים שהיה חבר בבית הנבחרים הבריטי. אמו, אמה אלייזה, הייתה בתו של ג'יימס הנרי מנדלוויל ממחוז סארי. הוא היה נכדו של גנרל ריצ'רד פרגוסון. ב-1864 ירש אביו את האחוזות של נובאר במחוז מוראישייר, וכך נוסף לו השם האמצעי, מונרו. הוא התחנך במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט, הצטרף למיליציית הפרשים הקלה הראשונה של פייפ ב-1875 והמשיך בקריירה צבאית עד ל-1884, לאחר ששב משירות בהודו.

קריירה פוליטית

ב-1884 נבחר פרגוסון לבית הנבחרים, אך בבחירות של נובמבר 1885 הוא הובס בבחירות והשיג תוצאה דומה בבחירות שהתקיימו שנה לאחר מכן. בבחירות ביניים שהתקיימו ביולי 1886 הוא הצליח להיבחר שנית.

הוא מונה להיות מזכירו האישי של הלורד רוזברי, ממנהיגי המפלגה הליברלית. כמו רוזברי, נעשה פרגוסון אימפריאליסט ליברלי, וידיד אישי שלו. הוא ליווה את רוזברי ואת אשתו האנה, בסיורם בהודו ב-1886 – 1887 ושוב ב-1892 – 1894. כאשר נבחר רוזברי לתפקיד ראש ממשלת בריטניה, קודם פרגסון לתפקיד במשרד האוצר עם אחריות על סקוטלנד. הוא המשיך לדגול בגישה הרדיקלית למתן שלטון בית לסקוטלנד כמו ידידו רוזברי.

במהלך מלחמת הבורים הוא תמך במדינות האימפריאליסטית של הממשלה השמרנית, ועורר עליו את זעמם של חברי האגף הרדיקלי, האנטי-מלחמתי של המפלגה הליברלית. לפיכך, הוא לא ציפה לקבל תפקיד בממשלותיהם של הנרי קמפבל-באנרמן והרברט הנרי אסקווית', למרות כישרונותיו הבולטים. בדצמבר 1905 הוא ביקש מממשלת הליברלים להתמנות כמושל בומביי, אך בקשתו נדחתה.

המושל הכללי של אוסטרליה

בפברואר 1914 שמח פרגוסון לקבל את המינוי לתפקיד המושל הכללי של אוסטרליה (בקשותיו להתמנות כמושל אוסטרליה הדרומית ב-1895 וכמושל ויקטוריה ב-1910, נדחו). לפני מינויו ב-18 במאי 1914, הוא קיבל את התואר אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. הרקע הפוליטי שלו, קשריו עם ממשלת הליברלים בלונדון, והשקפותיו האימפריאליסטיות, הקנו לו מיומנויות גבוהות ויכולת לקחת חלק פעיל בפוליטיקה האוסטרלית בצורה משמעותית יותר בהשוואה לקודמיו בתפקיד. באותה מידה הוא השכיל להגביל את פעילותו הפוליטית אל מאחורי הקלעים. הוא תואר כ"מפקח אימפריאלי פעיל" על ידי העיתונאי קית מרדוק והוא הצליח לדווח ללונדון באופן דיסקרטי.

במהלך מלחמת העולם הראשונה התגלעו חיכוכים בין הממשלה הפדרלית לבין מושל ניו סאות' ויילס, סר ג'רלד סטריקלנד, שהגיעו לשנאה הדדית בינו לבין פרגוסון, בעיקר על רקע המימון שהזרימה הממשלה הבריטית לממשלה הפדרלית של אוסטרליה, תוך התעלמות מהוצאותיהן של ממשלות המדינות.

פרגוסון יצר קשרי ידידות קרובים עם שניים משופטי בית המשפט העליון של אוסטרליה, סר סמואל גריפית' (אנ'), נשיא בית המשפט העליון וראש ממשלת קווינסלנד לשעבר, וסר אדמונד ברטון, לשעבר ראש ממשלת אוסטרליה. בהזדמנויות לא מעטות הוא נועץ בשניים, בעיקר בנוגע ליישום סמכויותיו כנציג הכתר.

בחירות 1914

ניסיונו הפוליטי של פרגוסון היה לעזר כאשר הוא הגיע למלבורן ומצא עצמו בעיצומו של משבר פוליטי. לממשלתו הליברלית של ג'וזף קוק היה רוב של מושב אחד בבית הנבחרים ולעומת זאת למפלגת הלייבור היה רוב בסנאט בו היא השתמשה באופן שיטתי לגרום תסכול לממשלה. קוק היה נחוש בדעתו לפזר את שני בתי הפרלמנט על פי סעיף 57 לחוקה.

ב-2 ביוני 1914, שלושה שבועות לאחר כניסתו של פרגסון לתפקיד, הגיש קוק באופן רשמי בקשה לפיזור שני בתי הפרלמנט. לפרגסון היו כמה שיקולים שהיה עליו לקחת בחשבון. הפרלמנט נבחר שנה קודם לכן ועדיין נותרו שנתיים לסיום הקדנציה שלו. קוק לא נחל תבוסה בבית הנבחרים. הסיבה היחידה שבגללה הוא ביקש את הפיזור הכפול הייתה אי יכולתו לשלוט בסנאט. למצב כזה לא היה תקדים בבריטניה, שם הבית העליון לא נבחר על ידי ציבור הבוחרים.

כאשר פרגסון נעתר לבקשה, הוא זכה לגינוי נזעם מצד מפלגת הלייבור, שטענה שקוק עשה שימוש בעורמה בחוקה כדי להשיג רוב בסנאט. פרגסון, שהיה מושפע מהמשבר שאירע בבית הלורדים בבריטניה ב-1910, סבר שעל בית הנבחרים להיות הדומיננטי. באופן פרדוקסלי, הייתה זו המפלגה הליברלית בהנהגת קוק שטענה שהמושל הכללי חייב להישמע לעצות ראש הממשלה שלו, בעוד שמפלגת הלייבור טענה שעליו להפעיל שיקול דעת משל עצמו.

בעיצומה של מערכת הבחירות הגיעה לאוסטרליה הידיעה על פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אירוע זה גרם למשבר חריף בממשלת אוסטרליה. הפרלמנט כבר פוזר והממשלה הייתה כבר ממשלת מעבר. יותר מכך, ב-1914 לא הייתה לאוסטרליה עדיין את הזכות לקחת חלק באירועים בינלאומיים, וכן הפוליטיקאים האוסטרלים לא היו מנוסים באירועים כאלה. בנסיבות אלה, פרגסון היה האדם היחידי עם הסמכות ועם הביטחון לנקוט פעולה. הוא היה זה שכינס את הממשלה, יישם את תוכנית הגיוס ותיקשר עם הממשלה בלונדון. התמרונים של קוק השיגו את התוצאה הפוכה ובספטמבר ניצחה הלייבור בבחירות ואנדרו פישר נבחר שוב כראש הממשלה.

אוסטרליה במלחמה

המשימה לגייס חיל משלוח של 20,000 איש הוטלה על מייג'ור גנרל ויליאם ברידג'ס. ברידג'ס והגנרל ווייט היו מרוצים מהעובדה ששר ההגנה, ג'ורג' פירס, השתתף בוועידת הביטחון האימפריאלית ב-1911 ותמך בעמדותיה הבינלאומיות של בריטניה. בתחילה היה אמור לקום גיס אחד, אך עד מהרה הוקם גיס נוסף ודובר גם על האפשרות של הקמת ארמייה שלמה שכוח האדם שלה יהיה אוסטרלי כולו. ב-1914 הוחלף ברידג'ס על ידי הגנרל ויליאם בירדווד שהגיע מצבא הודו. פרגוסון היה תומך נלהב של החיילים האוסטרלים. הוא ציין בפני שר המושבות, אנדרו בונאר לואו, שהגנרל המילטון השמיע הערות חסרות טקט על רמתם של הקצינים האוסטרלים במהלך מערכת גליפולי. אך קודם לכן שיגר המילטון מכתב לבונר לואו שדווקא שיבחר את האוסטרלים.

באוקטובר 1915 החליף בילי יוז את פישר בתפקיד ראש הממשלה. יוז היה הכוח המניע מאחורי מאמצי המלחמה והמדיניות למען גיוס חובה. לראש הממשלה החדש היו יחסים קרובים עם פרגסון שהכיר ביכולותיו. פרגסון גרס שתפקידו בתקופת המלחמה הוא להיות שליח שיישם את מאמצי המלחמה הבריטיים, לא רק נציג הכתר. הוא תמך בפומבי באלה שראו עצמם מחויבים למלחמה והתנגד לאלה שהיו נגדה. הוא סייר ברחבי אוסטרליה, נפגש עם חיילים ואישי ציבור וביקר במפעלי תחמושת. הוא היה גם מעורב במינויים של קציני צבא בכירים. כאמור, הוביל יוז את המאבק למען גיוס חובה והוא היה משוכנע שרק באמצעי זה תוכל אוסטרליה לעמוד במחויבותה למאמץ המלחמתי. פרגוסון העניק לו את כל הגיבוי במאבקו זה. הוא ראה בכישלון משאלי העם על שאלת גיוס החובה, שנערכו באוקטובר 1916 ובדצמבר 1917, כאסון למאמץ המלחמתי. הוא האמין בשילובם של הכוחות האוסטרלים בכוחותיהם של שאר מדינות האימפריה הבריטית.

לאחר שיוז הורחק משורות מפלגת הלייבור בעקבות כישלונו במשאל העם, אפשר לו פרגוסון להמשיך לכהן כראש ממשלת מיעוט בתמיכת מפלגתו של קוק. הוא עודד את יוז ואת קוק להקים מפלגה חדשה, המפלגה הלאומית שתרוץ על מצע של ניצחון במלחמה. במהלך המערכה לקראת משאל העם השני, התחייב יוז שהוא יתפטר עם משאל העם לא יעבור. לאחר שהמשאל נכשל ויוז ביקש לעמוד בהתחייבותו ולהתפטר, לא נראה מועמד רציני שיוכל להחליפו ופרגסון הטיל עליו להמשיך ולכהן כראש הממשלה.

כאשר נבחר דייוויד לויד ג'ורג' לתפקיד ראש ממשלת בריטניה, נפתח ערוץ תקשורת ישיר בינו לבין יוז. השניים התכתבו ישירות (לעיתים בשפה הולשית) ופרגסון חש שתפקידו כמתווך בין ממשלת אוסטרליה לממשלת בריטניה איבד מחשיבותו.

לאחר המלחמה

לאחר המלחמה שבה תנועת הסחר בין אוסטרליה לבריטניה לסדרה, אך המדיניות הפרוטקציוניסטית והבדלנית השמרנית איימה על חזון האחדות הליברלית. במאי 1919 הביע פרגוסון את רצונו להתפטר מתפקידו. במהלך ביקורו של הנסיך מוויילס ב-1920 הופעל עליו לחץ לחזור בו. פרגוסון היה המושל הכללי המוצלח ביותר של אוסטרליה עד אותה עת. אוסטרליה לקחה חלק חשוב במאמץ המלחמתי, אך יוז הוביל מהלכים של ניתוק הדרגתי של הקשר עם האימפריה, העם האוסטרלי דרש תהליך של דמוקרטיזציה. באוקטובר 1920 עזב פרגוסון את אוסטרליה לאחר יותר משש שנים בתפקיד.

בשובו לבריטניה הוענק לו תואר האצולה, ויקונט נובאר. לויד ג'ורג' מינה אותו להיות סגן נשיא מועצת החינוך. הוא היה שותף פוליטי קרוב של סר אדוארד גריי.

עם עלייתה לשלטון של ממשלת בונר לואו, מונה פרגסון כשר המדינה לענייני סקוטלנד. הוא קיבל אזרחות כבוד של העיר אדינבורו וגילה עניין רב בהיסטוריה ובמסורות של מולדתו. לאחר הפוגה קצרה בשלטון הלייבור הוא סיים את תפקידו ומונה להיות יושב ראש ועדת הכיבודים. עוד בהיותו השר לענייני סקוטלנד הוא נהיה חבר הוועדה לאתרים היסטוריים. הוא כיהן כדירקטור של חברת ביטוח ושל הבנק של סקוטלנד. ב-1926 הוענק לו תואר אביר מסדר הדרדר. הוא מת ב-30 במרץ 1934 בגיל 74.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רונלד מונרו פרגוסון, ויקונט נובאר הראשון בוויקישיתוף

J. R. Poynter, Munro Ferguson, Sir Ronald Craufurd (1860–1934), Australian Dictionary of Biography