רועה ברגמסקו

רועה ברגמסקו
Cane da pastore bergamasco
ארץ מוצא	איטליה
שימושים	כלב רעייה, לוויה וביתי
תכונות
משקל	זכרים: 32–38 ק"ג; נקבות: 26–32 ק"ג
גובה כתפיים	זכרים: 60 ס"מ; נקבות: 56 ס"מ
גובה	60 ס״מ
תוחלת חיים	13–15 שנים
אופי	ידידותי, ערני, צייתני וסבלני עם שליטה עצמית ואיזון טובים
תיאור	שרירי, כבד עצמות, ראש גדול, זנב עבה ופרווה שופעת

רועה ברגמסקו (באיטלקית: pastore bergamasco) הוא גזע כלבים, שמקורו בהרי האלפים האיטלקיים, וקרוי על שם עמק ברגמסקה (סמוך לעיר ברגמו), שם שימש ככלב רועים.

היסטוריה עריכה

מקור הגזע הוא בכלבי הרעייה שהגיעו לאירופה עם אוכלוסיית הנוודים וצאנם^[1]. אבותיו הראשונים של הרועה ברגמסקו מצאו את שטח האלפים כאזור אידיאלי לאור שפע שטחי המרעה באזור זה. משנת 1300 נעשה שימוש בכלב זה כרועה של כבשת הברגמסקה (איט') המקומית (זן של כבשים שהתפתח באזור עמק ברגמסקה, באלפים האיטלקיים בעיקר לצורך בשר). ב-400 השנים הבאות עד שנת 1700, גזע הברגמסקו התרבה בעקבות התרחבות גידול הצאן. אולם משנת 1700 חל צמצום הדרגתי ברעיית הצאן בעקבות מגמות התיעוש באיטליה. צמצום זה כמעט הביא להכחדת הגזע, בתקופת שתי מלחמות העולם. בעקבות צמצום באוכלוסיית הגזע, ב-1890 בוצעה ההתערבות הסלקטיבית הראשונה למניעת הכחדתו של הברגמסקו על ידי המרקיז פאולו קורנג'יה (Marquis Paolo Cornaggia)^[2]. באותה תקופה שמו של הברגמסקו היה עדיין "כלב ההרים" והיה נטול הכרה רשמית כגזע עצמאי. ב-1949 הוקם ההSocietà Amatori Pastore Bergamasco (ארגון למען גזע הברגמסקו) וכמה שנים מאוחר יותר זכה הגזע להכרה רשמית וניתן לו שמו - רועה ברגמסקו.

מבנה הגוף עריכה

הברגמסקו הוא כלב רועים זריז ושרירי, כבד עצמות, עם ראש גדול וזנב עבה שיורד עד מפרקי השוק האחוריים (hock (אנ')) ומתעקל מעט כלפי מעלה בסופו. בנוסף לברגמנסקו פרווה שופעת ויחודית המכסה את גופו ומגנה עליו מתלאות מזג האוויר ומנשיכות חיות טרף המנסות לפגוע בצאן. שיער הראש ארוך ומכסה את העיניים כדי להגן על עיני הכלבים מקרינת השמש באזורי המרעה ברום ההרים. הברגמסקו מאופיין בפרופיל קומפקטי, ובגוף ארוך (אורך הגוף נמדד מנקודת כתף לנקודת הישבן) ב-5–6 אחוזים מגובהו (נמדד עד השכמות).

גובה הזכרים בממוצע הוא 60 ס"מ ואילו גובה הנקבות הוא 56 ס"מ. משקל הזכרים הוא בין 32 ל-38 ק"ג בממוצע ומשקל הנקבות נע בין 26 ל-32 ק"ג.

פרווה וצבע עריכה

המאפיין החזותי הבולט ביותר של הגזע היא פרוותו הייחודית, דמוית לבד. הפרווה מורכבת משלושה סוגי שיער:

פרווה תחתונה עדינה, צפופה מכוסה שכבת שומן שנועדה לדחות מזיקים.
שערות קשות יותר וארוכות הדומות לצמר עזים.
פרווה חיצונית צמרירית.

שלושת סוגי השיער נשזרים יחד ככל שהכלב מתבגר, ויוצרים ראסטות (קצוות שיער שנקשרות ומסתלסלות זו בזו) ברוחב של 1.5-3 ס"מ. הראסטות מתחילות מעמוד השדרה ויורדות בשני צדי הגוף, גדלות כל שנה ומגיעות עד לקרקע. צבע הפרווה נע בין שחור או אפור מלא, או שילובים של אפור ושחור (לא מבריק). הצבע יכול להיות גם גוונים של חום בקצות הראסטות (כתוצאה משינוי צבע שיער ישן, ולא כצבע בסיס).

לעיתים קרובות, בעלי כלבים מגזע זה נוהגים לגזוז את פרוות הכלבים באביב, עונה בה במקור נהגו רועי הצאן לגזוז את הצאן ואת הכלבים איתם עבדו.

פרוות הגזעים המזרח אירופאיים, קומונדור ורועה מיוריטי, מורכבת בעיקר משיער מתולתל ומעט צמר. ואילו פרוות תת-הגזעים המערב אירופאיים כגון הבריארד וכלב המים הספרדי, מורכבת בעיקר מצמר. נראה שהאזור האלפיני, ביתו של רועה ברגמסקו מהווה גשר בין שתי קבוצות אלו שכן פרוות הרועה מורכבת גם מצמר וגם משיער מתולתל בפרופורציה שווה יחסית.

מאפיינים עריכה

הברגמסקו הוא גזע כלבים בעל מזג מאוזן, ידידותי, ערני, צייתני וסבלני. גזע זה מתאים ככלב שמירה, כלב לוויה וכלב משפחה. כמו כן, הברגמסקו יוצר קשר הדוק עם בעליו. התנהגות אגרסיבית או ביישנית מדי עשויה להעיד על מצוקה. כלבים מגזע זה נוטים להיות דעתנים לעיתים, ואף לתת פרשנות מעט עצמאית לפקודות הניתנות להם.

בריאות עריכה

קיים מידע בריאותי מועט. נראה כי סקר הבריאות היחיד היה סקר UK Kennel Club^[3] משנת 2004, בו היה גודל מדגם של 0 כלבים שנפטרו ו-10 כלבים חיים, מעטים מדי מכדי להסיק מסקנות כלשהן.