רפואת ילדים
רפואת ילדים (בלועזית: פֶּדיאטריה, מיוונית: παιδί (paidi) = "ילד", ιατρός (iatros) = "רופא") היא דיסציפלינה רפואית העוסקת בטיפול הרפואי בתינוקות, ילדים ומתבגרים (החל מגיל ינקות ועד לגילאי 16-21, דבר המשתנה במדינות שונות). ברוב מדינות העולם רופאי ילדים חברים באיגודים מקצועיים לאומיים לרפואת ילדים, כדוגמת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים. בישראל פועל "האיגוד לרפואת ילדים בישראל" במסגרת ההסתדרות הרפואית בישראל. בנוסף קיימים ארגונים המאגדים מספר מדינות (דוגמת ALAPE, הארגון הלטינואמריקאי לרפואת ילדים ו-EAP, האקדמיה האירופאית לרפואת ילדים, וישנו גם ארגון בינלאומי הקרוי IPA).
רפואת ילדים שונה מרפואת בוגרים בהיבטים רבים. ההבדלים הברורים מאליהם הם גודל גופו של המטופל ושלבי התפתחות האיברים בגוף. גופו של תינוק, או יונק, לא רק שונה בגודלו מגופו של אדם בוגר אלא שמבחינה פיזיולוגית קיימים הבדלים משמעותיים בין בוגר לתינוק. טיפול רפואי בילדים מעורר קשת שלמה של היבטים ייחודיים בתחומים כגון: מומים מולדים, אימונולוגיה, אונקולוגיה ועוד. ככל שהולכים ומשתכללים אמצעי הרפואה, הולכות ומתרבות המחלות המטופלות כבר בשלבי הינקות והילדות, בידי רופאי ילדים. רבים מן הילדים החולים במחלות כרוניות זוכים להגיע לבגרות וממשיכים את הטיפול במחלתם בידי רופאים אחרים. רופאי ילדים מתמודדים אף עם מחלות זיהומיות באופן תכוף יותר מתחומי רפואה אחרים וכן דואגים לחיסון אוכלוסיית הילדים.
רבים מרופאי הילדים מתמחים בתת-תחומים, דוגמת ההתמחות הקיימת ברפואת מבוגרים. כך קיימים רופאים המומחים ברפואת לב של ילדים, באופן מיוחד במומי לב מולדים. קיימת התמחות באונקולוגית ילדים. כמעט כל תחום התמחות הקיים ברפואת מבוגרים (להוציא גריאטריה) קיים אף ברפואת ילדים, אולם קיימים מספר תחומי התמחות ייחודיים לרפואת ילדים: רפואת מתבגרים וכן נאונאטולוגיה (רפואת פגים ותינוקות שזה עתה נולדו).
ילדות היא התקופה בה נעשית הגדילה המואצת ביותר של איברי הגוף. רופאי ילדים מתמחים בזיהוי ובהבחנה שבין גדילה והתפתחות תקינים לבין סימנים לתחלואה בהתפתחות.
הבדל חשוב נוסף בין רפואת ילדים לבין רפואת בוגרים היא בעובדה שילדים הם, בדרך כלל, בחזקת קטינים מנקודת מבט חוקית ואינם יכולים לקבל החלטות רפואיות עבור עצמם. רפואת הילדים מקדישה תשומת לב מיוחדת ליחס שבין הילד לבין מי שאחראי להשגחה ולטיפול בו. זיהוי סימני התעללות או הזנחה של ילדים, שיתוף פעולה של הורים בטיפול הרפואי, כל אלה ייחודיים לרפואת הילדים. רופאי ילדים במהלך הטיפול מתייחסים לעיתים קרובות למשפחה כולה ולא רק לילד הנמצא תחת טיפולם. טיפול במתבגרים אף הוא תחום המעלה בעיות ייחודיות. אף שהמתבגר לעיתים קרובות הוא עדיין בגדר קטין, רבים מן המתבגרים עומדים כבר על דעתם ומבקשים ליטול חלק פעיל בקבלת ההחלטות הטיפוליות בעבור עצמם.
דרישות לקבלת תואר מומחה לרפואת ילדים
עריכההדרישות לקבלת תואר מומחה ברפואת ילדים בישראל קבועות בחוק. תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973 קובעות כי כדי לסיים התמחות ברפואת ילדים על הרופא להתמחות משך 4 וחצי שנים בתחום זה. בתקופת ההתמחות יעבוד המתמחה בין השאר במחלקת ילדים בבית חולים, במחלקת יונקים ופגים, במרפאת ילדים בקהילה וכן במחלקות שונות בתתי-תחומים של רפואת הילדים, כגון: אונקולוגיית ילדים, טיפול נמרץ ילדים, קרדיולוגיית ילדים, ועוד. לאחר תום התמחותו חייב הרופא לעמוד בבחינה שבה נבדקת רמת ידיעותיו בתחום ורק לאחריה יקבל תואר מומחה ברפואת ילדים.
מומחים ברפואת ילדים יכולים להמשיך ולהתמחות באחת מתתי-ההתמחויות הקיימות בתחום.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- החברה הישראלית לרפואת ילדים בקהילה
- שאל את הרופא - מדור רפואת ילדים המשלב כתבות ופורומים בנושאי רפואת ילדים.
- קידספדיה - רפואת ילדים מאמרים ופורום בנושאי רפואת ילדים
- האתר הרשמי של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים
- רפואת ילדים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)