ריוניזם

ריוניזם (באנגלית: Rayonism)^[1]^[2]^[3] היה סגנון של אמנות מופשטת שהתפתח ברוסיה בשנים 1910–1914. נוסדה ונקראה כך על ידי הקובו-פוטוריסטים הרוסים מיכאיל לריאונוב ונטליה גונצ'רובה, והיא הייתה אחת מתנועות האמנות המופשטות הראשונות של רוסיה.^[4]

רקע עריכה

בשנת 1909 פרסם המשורר האיטלקי פ. מארינטי את המניפסט המייסד של הפוטוריזם. הפוטוריסטים לקחו את המהירות, הטכנולוגיה והמודרניות כהשראה, ומתארים את האופי הדינמי של החיים בתחילת המאה ה-20. דוגמאות לפוטוריסטים איטלקיים הם אומברטו בוצ'וני וג'קומו באלה. זמן קצר לאחר תחילת התנועה החלו להתפתח הפוטוריזם הרוסי, האגו-פוטוריזם והקובו-פוטוריזם. ברוסיה, התנועה פותחה על ידי הצייר דייוויד בורליוק, המשוררים אלכסיי קרוציוניך, וסילי קמנסקי, ולדימיר מאיאקובסקי ורבים אחרים. לריונוב וגונצ'רובה היו חסידים מוקדמים של הפוטוריזם הרוסי.

בשנת 1910, לריונוב וגונצ׳רובה, עם עמיתים רבים כמו אריסטרך לנטולוב ואיליה משקוב, הקימו את הקבוצה נסיך יהלום. עם זאת, בשנת 1912, גונצ'רובה ולריונוב עזבו אותם, במחאה על הסתמכות הקבוצה על אמנות צרפתית, וארגנו תערוכות נפרדות משלהם. אז החל להיווצר הריוניזם, עם חזון מובהק של מה אמנות מופשטת מייצגת. הגישה של לריונוב לציור מופשט הייתה הרעיון שעקרונות מדעיים מסוימים, כמו רדיואקטיביות, אור אולטרה סגול וקרני רנטגן, היו הבסיס לחזון של מה שהוא רצה ליצור.^[5]

היסטוריה של התנועה עריכה

גונצ'רובה החלה לצייר בסגנון הריוניסטי כבר ב-1909, אך המניפסט הריוניסטי שנכתב על ידה ועל ידי לריונוב ב-1912, פורסם שנה לאחר מכן.^[6] במניפסט מביע לריונוב את הדברים הבאים: "סגנון הציור הריוני שנוצר על ידנו, משוחרר מצורות ריאליסטיות, קיים ומפתח את עצמו רק על פי חוקיו הציוריים."^[7]

הריוניסטים חיפשו אמנות שנמצאת מעבר להפשטה, מחוץ לזמן ולמרחב. הם ביקשו לשבור את המחיצות בין האמן לציבור. ציורים ריוניסטיים התמקדו אפוא בקרניים המשתקפות מהאובייקטים, וכיצד הם נעים.^[8] הם שאבו את השם מהשימוש בקרניים דינמיות של צבע מנוגד, המייצגות קווים של אור מוחזר - "הצלבה של קרניים מוחזרות מאובייקטים שונים".

בתערוכת Target משנת 1913, הם הציגו את הסגנון לציבור. הם תיארו את הריוניזם כ"מקיף באופן טבעי את כל הסגנונות והצורות הקיימים של אמנות העבר, שכן הם, כמו החיים, הם פשוט נקודות מוצא לתפיסה ובניית תמונה ריונית".

לריונוב וגונצ'רובה כתבו:

"סגנון הציור הריוניסטי שאנו מקדמים מסמל צורות מרחביות הנובעות מהצטלבות הקרניים המשתקפות של אובייקטים שונים, וצורות שנבחרו על פי רצון האמן. הקרן מתוארת באופן זמני על פני השטח בקו צבעוני. האובייקטים שאנו רואים בחיים אינם משחקים כאן תפקיד, אך את מהות הציור עצמו ניתן להראות בשילוב הצבע, הרוויה שלו, היחס בין מסות צבעוניות, עומק, מרקם ...^[9]

"אם אנו רוצים לצייר במדויק את מה שאנו רואים, אז עלינו לצייר את סכום הקרניים המוחזרות מהאובייקט. אבל כדי לקבל את סכום הקרניים הכולל מהאובייקט הרצוי, עלינו לבחור אותן בכוונה – כי יחד עם קרני האובייקט הנתפס, בטווח הראייה שלנו, ישנן קרנים מוחזרות המשתקפות השייכות לאובייקטים סמוכים אחרים. כעת, אם ברצוננו לתאר אובייקט בדיוק כפי שאנו רואים אותו, אז עלינו לתאר גם את הקרנים המוחזרות השייכות לחפצים אחרים - ואז נצייר ממש את מה שאנו רואים ...".^[5]

"יש דמיון בין מה שאנו רואים לבין תעתוע המופיע באוויר הלוהט של המדבר ומתאר ערים רחוקות, אגמים ונווה מדבר (פאטה מורגנה). הריוניזם מוחק את המחסומים הקיימים בין פני התמונה לטבע."

מאוחר יותר באותה שנה, החלו הריוניסטים לצייר על פניהם וגופם בצבעים. בהסבר להתנהגות זו, כתב לריונוב ועמיתו איליה זדאנביץ' את המניפסט "למה אנחנו מציירים על הפנים שלנו", שכלל עיצובים של ציורי פנים ריוניסטיים כהמחשה.

הריוניזם הסתיים עם תחילת מלחמת העולם הראשונה.

התנועה הייתה בעלת השפעה על האמנות המופשטת הרוסית, כמה יצירות נרכשו על ידי גלריית טייט בשנת 1952. יש מעט מקומות שבהם ניתן לצפות ביצירות המייצגות סגנון זה על ידי הציבור מחוץ לגלריות בלונדון, ניו יורק, או פריז.^[10]

אף על פי שהתקיים זמן קצר, הריוניזם היה צעד מכריע בהתפתחות האמנות המופשטת הרוסית. כפי שאמר לריונוב, הסגנון ייצג את "השחרור האמיתי של האמנות מהמוסכמות ה"ריאליסטיות שדיכאו את הקהילה האמנותית.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא ריוניזם בוויקישיתוף

ריוניזם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ Rayism/Rayonism". National Galleries Scotland.
^ Harte, Tim (2009). Fast forward the aesthetics and ideology of speed in Russian avant-garde culture, 1910-1930. Madison, Wis.: University of Wisconsin Press. p. 259
^ Drucker, Johanna (December 2020). Iliazd: a Meta-Biography of a Modernist. Johns Hopkins University Press. p. 41.
^ Rayonism". Tate Gallery. Retrieved 22 January 2021.
^ ¹ ² Bobrinskaya, Ekaterina (2020). "Mikhail Larionov's Rayonism and the Scientific Mythologies of the Late Nineteenth and Early Twentieth Century". Venezia Arti. 29: 127–136 – via Edizioni Ca' Foscari.
^ Gerhardus, Mary; Gerhardus, Dietfried (1979). Cubism and Futurism. Phaidon. p. 74.
^ Dabrowski, Magdalena (1975). "The Formation and Development of Rayonism". Art Journal. 34 (3): 200–207.
^ Lodder, Christina. "Natalia Goncharova: the Trailblazer". Tate Gallery
^ "Introducing Natalia Goncharova". Tate Gallery. Retrieved 22 January 2021.
^ Chamot, Mary (1955). "The Early Work of Goncharova and Larionov". The Burlington Magazine. 97 (627): 170+172–174

[1] Rayism/Rayonism". National Galleries Scotland.

[2] Harte, Tim (2009). Fast forward the aesthetics and ideology of speed in Russian avant-garde culture, 1910-1930. Madison, Wis.: University of Wisconsin Press. p. 259

[3] Drucker, Johanna (December 2020). Iliazd: a Meta-Biography of a Modernist. Johns Hopkins University Press. p. 41.

[4] Rayonism". Tate Gallery. Retrieved 22 January 2021.

[:0-5] ¹ ² Bobrinskaya, Ekaterina (2020). "Mikhail Larionov's Rayonism and the Scientific Mythologies of the Late Nineteenth and Early Twentieth Century". Venezia Arti. 29: 127–136 – via Edizioni Ca' Foscari.

[6] Gerhardus, Mary; Gerhardus, Dietfried (1979). Cubism and Futurism. Phaidon. p. 74.

[7] Dabrowski, Magdalena (1975). "The Formation and Development of Rayonism". Art Journal. 34 (3): 200–207.

[8] Lodder, Christina. "Natalia Goncharova: the Trailblazer". Tate Gallery

[9] "Introducing Natalia Goncharova". Tate Gallery. Retrieved 22 January 2021.

[10] Chamot, Mary (1955). "The Early Work of Goncharova and Larionov". The Burlington Magazine. 97 (627): 170+172–174

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]