ויקיפדיה

ריי נאנס

מוזיקאי אמריקאי

ריי ויליס נאנס (באנגלית: Ray Willis Nance‏; 10 בדצמבר 1913 - 28 בינואר 1976) [1] היה חצוצרן ג'אז, כנר וזמר אמריקאי. הוא ידוע בעיקר בזכות הקשר הארוך שלו עם דיוק אלינגטון ותזמורתו.

ריי נאנס
לידה 10 בדצמבר 1913
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1976 (בגיל 62)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 28 בינואר 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Wendell Phillips Academy High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה חצוצרה, כינור ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים בלאק ליון רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שנים מוקדמותעריכה

נאנס היה מנהיג הלהקה שלו בשיקגו מ-1932 עד 1937. [2] לאחר מכן עבד עם ארל היינס מ-1937 עד 1939; ומ-1939 עד 1940 עבד עם הוראס הנדרסון.[3]

עם אלינגטוןעריכה

אלינגטון שכר את נאנס ב-1940, כדי להחליף את החצוצרן קוטי ויליאמס, שהצטרף לבני גודמן.[3] ההופעה הראשונה שהוקלטה בה ניגן נאנס עם אלינגטון הייתה בריקודים סלוניים בפארגו, צפון דקוטה (Duke Ellington at Fargo, 1940 Live). (אנ') [4] זמן קצר לאחר הצטרפותו ללהקה, נאנס קיבל את תפקיד ביצוע סולו החצוצרה בגרסה המוקלטת המוקדמת ביותר של "Take the "A" Train", שהפכה לנעימת הנושא של תזמורת הביג בנד של דיוק אלינגטון.[3] הסולו של נאנס ב-Take the "A" Train הוא אחד מקטעי הסולו לחצוצרה המועתקים והנערצים ביותר בתולדות הג'אז. כשקוטי ויליאמס חזר לתזמורת של אלינגטון יותר מעשרים שנה לאחר מכן, הוא נהג לנגן את הסולו של נאנס ב"Take the "A" Train" באופן דומה למקור.

 
נאנס בתזמורת של דיוק אלינגטון, 1943

נאנס הופיע לעיתים קרובות בכינור, והיה לסולן הכינור היחיד שהופיע אי פעם בתזמורת של אלינגטון (הוא תרם ביצוע בכינור לגרסה המקורית של "The 'C' Jam Blues" מ-1942). הוא גם אחד מסולני הקול - הגברים - הידועים יותר הקשורים לתזמורתו של אלינגטון. בהקלטות מאוחרות יותר של "It Don't Mean a Thing (If It Ain't Got That Swing)", הפך נאנס את קטע הקרן האינסטרומנטלי לשיר המוביל, ובו השורה "Doo wha, doo wha, doo wha, doo wha, yeah!" הוא הוצג לעיתים קרובות כסולן ב-"Jump for Joy", "Just A-Sittin' and A-Rockin" ו-"Just Squeeze Me (But Please Don't Tease Me)". כשרונותיו המרובים (חצוצרה, כינור, שירה וריקוד) זיכו אותו בכינוי "Floorshow" (בתרגום חופשי: מופע של איש אחד).

נאנס נעדר מתזמורת דיוק אלינגטון במשך שלושה או ארבעה חודשים ב-1946, כולל קונצרט קרנגי הול באותה שנה. בשנת 1949 השתתף נאנס, יחד עם אנשי אלינגטון ראסל פרוקופ, ג'וני הודג'ס וסוני גריר, במספר סשנים של אייבורי ג'ו האנטר, עבור King Records of Cincinnati.

השנים שלאחר אלינגטוןעריכה

נאנס עזב את תזמורת אלינגטון ב-1963 במהלך סיבוב הופעות במזרח התיכון לאחר שניגן עם קודמו, שחזר, קוטי ויליאמס, במשך שנה. הוא המשיך להופיע במספר הופעות אורח בתזמורת במהלך השנים, ולאחר מכן סייר והקליט באנגליה בשנת 1974.[5]

דיסקוגרפיהעריכה

בתור מבצע מוביל בלהקהעריכה

בתור נגן צדעריכה

עם אחמד עבדול-מאליק:

  • Spellbound (חברת ההפקות סטטוס, 1964)

עם ג'קי ביארד

עם דיוק אלינגטון

עם הוראס הנדרסון

  • Horace Henderson 1940, Fletcher Henderson 1941 (Classics, 1992)

עם ארל היינס

  • Rosetta (Jazz Archives, 1937–1939 selections)
  • 1937–1939 (Classics, 1937–1939 performances)
  • Harlem Lament (Sony, 1937–1938 selections featuring Nance)
  • Piano Man! (ASV, includes c. 1937–1939 RCA selections)
  • Earl Hines and the Duke's Men (Delmark, 1944–1947 performances)
  • 1942–1945 (Classics, 1942–1945)

עם ג'וני הודג'ס

עם באד ג'ונסון

עם ג'ויה שריל

  • "ג'ויה שריל שרה דיוק" (פוקס המאה ה-20, 1965)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ריי נאנס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Who's Who of Jazz (First ed.). Guinness Publishing. p. 300. ISBN 0-85112-580-8.
  2. ^ Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Who's Who of Jazz (First ed.). Guinness Publishing. p. 300. ISBN 0-85112-580-8.Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Who's Who of Jazz (First ed.). Guinness Publishing. p. 300. ISBN 0-85112-580-8.
  3. ^ 1 2 3 Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Who's Who of Jazz (First ed.). Guinness Publishing. p. 300. ISBN 0-85112-580-8.Colin Larkin, ed. (1992). The Guinness Who's Who of Jazz (First ed.). Guinness Publishing. p. 300. ISBN 0-85112-580-8.
  4. ^ "Ray Nance | Biography, Albums, & Streaming Radio". AllMusic. נבדק ב-5 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Ray Nance | Biography, Albums, & Streaming Radio". AllMusic. נבדק ב-5 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)"Ray Nance | Biography, Albums, & Streaming Radio". AllMusic. Retrieved May 5, 2016.
  • Lambert, Eddie (1998), Duke Ellington: A Listener's Guide, Lanham, MD: Scarecrow Press, ISBN 978-0-8108-3161-2.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ריי_נאנס&oldid=34994004"