ריפוי המשותק מבית חסדא
ריפוי המשותק מבית חסדא נחשב כאחד מנסי הריפוי המופלאים של ישו בברית החדשה[1].
סיפור נס הריפויעריכה
אירוע זה מסופר בבשורת יוחנן בלבד, ואינו מופיע בבשורות אחרות. מסופר שהוא התרחש בסמוך ל"שער הצאן" בירושלים הידוע כיום בשם שער האריות, בסמוך למזרקה או לברכה המכונה "בית חסדא" בברית החדשה בגרסה העברית. היו שתי ברכות שנחפרו באפיקו של נחל בית זיתא בירושלים. מיקומן היום הוא באזור החומה הצפון מזרחית של העיר העתיקה, ברובע המוסלמי צפונית לדרך שער האריות. המקום שימש בתקופת בית המקדש השני כמאגר מים וכברכות מרפא.
בשורת יוחנן מתארת כיצד ישו, שביקר בירושלים לרגל החג (יוחנן ה: 1, קרוב לוודאי כי מדובר בחג הפסח), נתקל באחד הנכים ששכב, אדם שהיה משותק במשך שלושים ושמונה שנים. ישוע שואל את האיש אם הוא רוצה להבריא. האיש מסביר כי הוא אינו מסוגל להיכנס למים, מכיוון שאין מי שיעזור לו לרדת לברכה ואחרים יורדים לפניו. ישו מצווה עליו לקום, לשאת את משכבו וללכת; האיש נרפא מידית ואכן, קם, נושא את משכבו והולך.
ריפוי בשבתעריכה
לפי הסיפור בבשורה נס ריפוי זה התרחש בשבת, ויהודי המקום אמרו למשותק שנרפא שהתורה אוסרת עליו לשאת את משכבו ביום השבת. הנכה שנרפא מספר להם שהאיש שריפא אותו הנחה אותו לעשות כן. הם שואלים אותו מי היה אותו מרפא, אך הוא לא היה מסוגל לגלות להם, שכן ישו נעלם אל תוך ההמון.
מאוחר יותר, מוצא ישו את האיש במקדש, ומתרה בו שלא ישוב לחטוא, על מנת שלא יקרה לו דבר מה גרוע יותר. האיש מתרחק ומספר לאנשים ששאלו אותו קודם לכן "מי זה שריפא אותך?", שישו הוא זה שריפא אותו (בשורת יוחנן ה: 15) על פי בשורת יוחנן החלו אנשי דת מיהודה לרדוף את ישו ומבקשים להורגו מכיוון שריפא בשבת. ישו עונה להם באומרו כי "אבי פועל פעולתו עד אתה, וגם אני פועל" (יוחנן ה: 17). באומרו זאת התכוון ישו שהוא אינו פועל על דעת עצמו, אלא שהוא פועל בדיוק כפי שאלוהים מנחה אותו. קביעה זו הופכת את רודפיו ליותר נחושים להרוג אותו, מכיוון שלא זו בלבד שהוא הפר לכאורה את השבת, אלא שהוא מכנה את עצמו לבן אלוהים בכך שהוא מכנה את אלוהים כאביו (יוחנן ה: 18-1).
הציטוט מבשורת יוחנןעריכה
1 אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה חַג לַיְּהוּדִים וַיַּעַל יֵשׁוּעַ יְרוּשָׁלָיִם׃ 2 וּבִירוּשָׁלַיִם בְּרֵכָה עַל־יַד שַׁעַר הַצֹּאן אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לָהּ בְּלָשׁוֹן עִבְרִית בֵּית־חַסְדָּא וְלָהּ חֲמִשָּׁה אֻלַמִּים׃ 3 שָׁמָּה שָׁכְבוּ חוֹלִים וְעִוְרִים וּפִסְחִים וִיבֵשֵׁי־כֹחַ לָרֹב (וְהֵמָּה מְיַחֲלִים לִתְנוּעַת הַמָּיִם׃ 4 כִּי מַלְאָךְ יָרַד בְּמוֹעֲדוֹ אֶל־הַבְּרֵכָה וַיַּרְעֵשׁ אֶת־מֵימֶיהָ וְהָיָה הַיֹּרֵד רִאשׁוֹן אֶל־תּוֹכָהּ אַחֲרֵי הִתְגֹּעֲשׁוּ הַמַּיִם הוּא נִרְפָּא מִכָּל־מַחֲלָה אֲשֶׁר דָּבְקָה בּוֹ)׃ 5 וְשָׁם אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְחָלְיוֹ שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה׃ 6 וַיַּרְא אֹתוֹ יֵשׁוּעַ שֹׁכֵב וַיֵּדַע כִּי אָרְכוּ־לוֹ יְמֵי חָלְיוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲתַחְפֹּץ לְהֵרָפֵא׃ 7 וַיַּעַן הַחוֹלֶה אֲדֹנִי אֵין־אִישׁ אִתִּי לְהַשְׁלִיכֵנִי אֶל־הַבְּרֵכָה בְּהֵרָעֵשׁ הַמַּיִם וּבְטֶרֶם אָבֹא וְיָרַד אַחֵר לְפָנָי׃ 8 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ קוּם שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ׃ 9 וּכְרֶגַע שָׁב הָאִישׁ לְאֵיתָנוֹ וַיִּשָּׂא אֶת־מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלָּךְ וְהַיּוֹם הַהוּא יוֹם הַשַּׁבָּת׃ 10 וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים אֶל־הָאִישׁ הַנִּרְפָּא שַׁבָּת הַיּוֹם אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת אֶת־מִשְׁכָּבֶךָ׃ 11 וַיַּעַן אֹתָם לֵאמֹר הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶחֱלִימַנִי הוּא אָמַר אֵלַי שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ׃ 12 וַיִּשְׁאָלֻהוּ מִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַר לְךָ שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּך׃ 13 וְהַנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִי הוּא כִּי סָר יֵשׁוּעַ וַיֵּלֶךְ־לוֹ כִּי הָיָה הָמוֹן רַב בַּמָּקוֹם הַהוּא׃ 14 וַיְהִי אַחֲֲרֵי־כֵן וַיִּמְצָאֵהוּ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְפָּא־לָךְ אַל־תּוֹסִיף לַחֲטֹא פֶּן־תְּאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת׃ 15 וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ וַיַּגֵּד לַיְּהוּדִים כִּי־יֵשׁוּעַ הוּא אֲשֶׁר רְפָאוֹ׃ 16 וְעַל־כֵּן רָדְפוּ הַיְּהוּדִים אֶת־יֵשׁוּעַ (וַיְבַקְשׁוּ הֲמִיתוֹ) כִּי־עָשָׂה אֵלֶּה בַּשַּׁבָּת׃ 17 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ אָבִי פֹּעֵל פְּעֻלָּתוֹ עַד־עָתָּה וְגַם־אָנֹכִי פֹּעֵל׃ 18 אָז יוֹסִיפוּ הַיְּהוּדִים לְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשׁוֹ כִּי מִלְּבַד אֲשֶׁר חִלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת גַּם אָמַר כִּי הָאֱלֹהִים הוּא אָבִיו וַיִּדַּמֶּה לֵאלֹהִים׃ 19 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא־יוּכַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִנַּפְשׁוֹ בִּלְתִּי אֵת אֲשֶׁר־יִרְאֶה אֶת־אָבִיו עֹשֶׂה כִּי אֶת־אֲשֶׁר עֹשֶׂה הוּא גַּם־הַבֵּן יַעֲשֶׂה כָּמֹהוּ׃ 20 כִּי הָאָב אֹהֵב אֶת־הַבֵּן וּמוֹרֶה אֹתוֹ כֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה וְעוֹד מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה יוֹרֵהוּ לְמַעַן תִּתַּמָּהוּ׃) 21 כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָב יָעִיר וְיחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים כֵּן גַּם־הַבֵּן יְחַיֶּה אֶת־אֲשֶׁר יֶחְפָּץ׃)
טקסטים מוספיםעריכה
מספר כתבי יד של הבשורה כוללים קטע שנחשב על ידי מבקרים רבים לתוספת שהושתלה ונוספה לטקסט המקורי. בחלק מן הגרסאות של בשורת יוחנן כתוב כהסבר: שחולים רבים היו ממתינים לתנועה של המים, כיוון שמלאך אלוהים היה יורד לעיתים קרובות וגורם להתגעשות המים, כל מי שירד ראשון למים לאחר שהתגעשו היה נרפא מכל מחלה שחלה בה. (ראו פסוקים 3 ו 4 בפרק ה בבשורת יוחנן כמופיע בציטוט לעיל).
אף על פי שהמהדורה העיקרית של " וולגטה הלטינית" אינה כוללת את "התגעשות המים" או את הופעת "המלאך", היו קטעים אלה נוכחים בכמה מכתבי היד הלטיניים, וברבים מאלו ששימשו לנוסח המקובל של הברית החדשה ביוונית, שעליהן מבוססים התרגומים באנגלית ובשפות אחרות לרבות התרגום לעברית של דליטש של הברית החדשה. מלומדים ליברליים מודרניים רואים קטעים כמאוחרים וכנוספים ולא נחשבים כאמינים. לדעתם ככל הנראה לא היו חלק מהטקסט המקורי. תרגומים מודרניים רבים אינם כוללים קטעים אלה, אך הם שומרים על מערכת המספור של הפסוקים כך שהם מדלגים מפסוק 3 ישר לפסוק 5[2]. הכללת פסוק 3 כחלק מ"התוספת המושתלת" אכן יוצרת קושי לאלה המטילים ספק באותנטיות של הקטע המוסף מכיוון שהתגעשות המים (הרעשת המים) גם כן מוזכרת בו.
השוואה למעשי השליחים געריכה
במעשי השליחים ג 10-1[3], מתועד נס ריפוי דומה, שבו השליחים שמעון פטרוס ויוחנן בן זבדאי מבקרים במקדש ומרפאים בשם ישו, נכה (משותק) שנכח שם. הדמיון הוא בכך, שבשני המקרים ניתן המיקום ספציפי בירושלים, ובשני המקרים מודגשת העובדה כי הנרפא התרחק מהמקום על רגליו.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ The Miracles of Jesus by Craig Blomberg, David Wenham 2003 מסת"ב 1592442854 page 462
- ^ James H. Charlesworth, Jesus and archaeology, Wm. B. Eerdmans Publishing, 2006. p. 560–566.
- ^ 1 וּפֶטְרוֹס וְיוֹחָנָן הָיוּ עֹלִים יַחְדָּו אֶל־הַמִּקְדָּשׁ לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה בַּשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית׃ 2 וְאִישׁ אֶחָד פִּסֵּחַ מִבֶּטֶן אִמּוֹ הוּבָא שָׁמָּה אֲשֶׁר הוֹשִׁיבֻהוּ יוֹם יוֹם לִפְנֵי שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַנִּקְרָא שַׁעַר הַמְהֻדָּר לִשְׁאֹל מַתָּנוֹת מֵאֵת בָּאֵי הַמִּקְדָּשׁ׃ 3 וַיְהִי כִּרְאֹתוֹ אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יוֹחָנָן בָּאִים אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיְבַקֵּשׁ מֵאִתָּם צְדָקָה׃ 4 וַיִּסְתַּכֶּל־בּוֹ פֶּטְרוֹס וְגַם־יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַבִּיטָה אֵלֵינוּ׃ 5 וַיָּשֶׂם פָּנָיו אֲלֵיהֶם וַיְקַו לָקַחַת מֵאִתָּם מַתָּנָה׃ 6 וַיֹּאמֶר פֶּטְרוֹס כֶּסֶף וְזָהָב אֵין־לִי וַאֲשֶׁר בְּיָדִי אֹתוֹ אֶתְּנֶנּוּ לָךְ בְּשֵׁם־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַנָּצְרִי קוּם הִתְהַלֵּךְ׃ 7 וַיֹּאחֶז בְּיַד יְמִינוֹ וַיְקִימֵהוּ וַיֶּחֶזְקוּ פִתְאֹם רַגְלָיו וְקַרְסֻלָּיו׃ 8 וַיָּקָם עַל רַגְלָיו וַיְהַלֵּךְ וַיָּבֹא אִתָּם אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וְהוּא מִתְהַלֵּךְ וּמְדַלֵּג וּמְשַׁבֵּחַ אֶת־הָאֱלֹהִים׃