פתיחת התפריט הראשי

בית המקדש השני

מקדש לאלוהים אשר נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני
בית המקדש השני, איור מהמאה ה-19
דגם של בית המקדש השני (בניין הורדוס), מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני, על פי המחקר משלהי המאה ה-20
כתובת חרותה על אבן: "לבית התקיעה", נמצאה בדרום הר הבית, משרידי בית המקדש (2008)
תבליט בשער טיטוס, אשר ברומא, המתאר תהלוכת ניצחון בה נראים הרומאים המנצחים נושאים כלים מכלי בית המקדש

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס,[1] בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס[2] ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים[3] (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

תוכן עניינים

בניית בית המקדש השניעריכה

  ערך מורחב – שיבת ציון

יהושוע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל, שהיו מנהיגי העם, מינו את הלווים לפקח על מלאכת הבניה. גם הנביאים שהיו עמם, חגי, זכריה ומלאכי, עזרו לבונים ובהכוונה. הבנייה נעשתה כאשר עמי האזור ובראשם "סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי וְטֹבִיָּה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי, וְגֶשֶׁם הָעַרְבִי",[4] ניסו להפריע לתהליך זה. כפי המתואר שם, "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים".[5] הדבר הגיע לידי כך ש"צרי יהודה ובנימין", כפי שהם נקראים בספר עזרא, הביאו לידי הוצאת צו מלכותי האוסר על השלמת בניית המקדש, צו שהוסר רק לאחר שנים רבות.

מקדש הורדוסעריכה

  ערכים מורחבים – מקדש הורדוס, הסטיו המלכותי

לעומת המקדש שנבנה בידי עולי בבל, שהיה פשוט יחסית, הורדוס שִכלל את המקדש, והפכו ליצירת פאר במטרה להאדיר את שמו ולמצוא חן בעיני נתיניו היהודים. שטח הר הבית הוכפל באמצעות חומר מילוי וההר הוקף בחומות אדירות ששימשו גם כקירות תמך, והיה למתחם המקודש הגדול בעולם. המקדש בוצר אף הוא והוקף בסטווים מפוארים, ותוכו רוּצף וחוּפה בשיש ובזהב. ההיכל נישא לגובה של כ-70 מטרים מעל רחבת הר הבית, שאף היא הייתה גבוהה בהרבה מהעיר התחתית. קיר ההיכל נבנה מאבני שיש ירוק ולבן, ויש שסוברים גם שיש כחול. מובא שהורדוס אף ביקש לצפותו בזהב, אך חכמים מנעוהו משום שצורת המבנה הנוכחית (שורת אבנים יוצאת ושורת אבנים נכנסת) יצרה מראה של גלים.[6] בקצה המערבי של חומת הר-הבית הצפונית בנה הורדוס את מצודת אנטוניה, ובצלע הדרומי של ההר הקים את הסטיו המלכותי ששימש גם למטרות ציבוריות. מפעל הבנייה הכביר ושיפורו התקדם אף בימי ממשיכיו של הורדוס עשרות שנים אחר מותו, כמעט עד לחורבנו של הבית בידי טיטוס.

על בית המקדש ששופץ על ידי הורדוס אמרו חז"ל:

מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו.

המחקר הארכאולוגי מצא ממצאים רבים התומכים בעדויות כתובות מהתקופה, בהם כתבי יוסף בן מתתיהו המתארים את מבנה המקדש. הורדוס הרחיב את חצר בית המקדש לכיוון דרום, ובנה בדרומו את הסטיו המלכותי - בזיליקה ששימשה לסנהדרין קטנה ולצורכי מסחר, בדומה לפורומים אחרים בעולם העתיק, אך זו שבנה הורדוס בירושלים הייתה גדולה ומפוארת יותר מכל מה שנבנה עד אז בעולם העתיק.

שיפוץ בית המקדש לא התבצע באופן של הרחבת הקיים או שימוש משני בחומרי בניין קיימים כפי שנעשה באתרים ארכאולוגיים רבים אחרים, ולכן לא הותיר עדויות רבות למקדשים שקדמו לו. לאחרונה, במהלך פרויקט סינון עפר הר הבית, הצליחו מומחים וחוקרים להרכיב מהממצאים שפונו מהר הבית חלקים מרצפת הר הבית כפי שהייתה בזמן הורדוס. הרצפה, לפחות בחלקה, הורכבה מלוחות לוחות רבועות, בהן שובצו אבני פסיפס צבעוניות בשילובי צורות הנדסיות.

מטרות בית המקדש השניעריכה

מטרתם של העולים הייתה שיקום בית ה' החרב, מאחר שכל ההתרחשויות הנכבדות בחיי האומה היו קשורות במקדש ובעבודת האלוהים שבו: בחצרות המקדש היו חכמים ומורים שהורו דברי תורה והגות. בלשכת הגזית שבעזרת המקדש ישבה הסנהדרין. בבית המקדש רוכזה הספרות הלאומית, זו שנכללה בתנ"ך והספרים החיצוניים, וכותבי ספרים ומגיהים ריכזו את הספרות שיועדה ליהודי הארץ והתפוצות. בידי הלוויים טופחה שירת תהלים והמנוני דת שונים. הבאים לבית המקדש היו זובחים קרבנות, שומעים דברי תורה, או עולים אליו לדין או למשפט.

מבנה בית המקדש השניעריכה

המקדש היה מורכב משלושה חלקים, 1: הר הבית, והוא כל השטח שבתוך החומה החיצונית ובו היו הסורג, החיל, ועזרת הנשים. 2: העזרה, והיא כוללת את עזרת ישראל, עזרת כהנים, ושאר השטח סביב ההיכל, בעזרה עמד המזבח וגם היא הייתה מוקפת חומה. 3: ההיכל, אשר כולל את, האולם, הקדש, וקדש הקדשים, ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" מכיוון שסביב קירותיה היו בונים מרפסת ארעית בכל ערב סוכות, כדי שיוכלו הנשים לראות ממנה את שמחת בית השואבה המתקיימת בחג הסוכות.[7](בבית ראשון,[8] בזמן שמחת בית השואבה, היו הנשים בהר הבית והגברים בחצר החיצונה, ובבית שני נוצר ממצב זה עירבוב ביניהם על כן בנו להם מרפסת בעזרת נשים.[9]) עזרת הנשים שימשה גם למעמד הקהל, בו המלך היה קורא בתורה לפני העם בכל מוצאי שנת שמיטה.

חלקי בית המקדש השני
     

 

צפון
לשכת העצים
לשכת הנזירים
לשכת השמנים
לשכת המצורעים
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
י
     
מקרא

1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת

שערי המקדש

א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים ו. שער יכניה/הניצוץ

ז. שער הקרבן ח. שער הנשים ט. שער השיר/המוקד י. שער בלי שם

עבודת הקודשעריכה

 
כתובת יוונית מאבן גיר, האוסרת על כניסת נוכרים לבית המקדש. הכתובת: "איש נכרי לא ייכנס". נמצאה בירושלים ומתוארכת למאה הראשונה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לספירה. מוזיאון ישראל
 
כתובת הסורג ביוונית - איסור על גויים להיכנס לתחום בית המקדש, מוצגת כיום במוזיאון לארכאולוגיה באיסטנבול.

את הקרבנות היו מקריבים בעזרה הפנימית שהקיפה את ההיכל, בהיכל היו שלוש כלים. מזבח הזהב, עליו הוקטרה קטורת. המנורה, שהודלקה בכל ערב.[10]ושולחן לחם הפנים שעליו הונח בכל שבוע לחם לפני ה'. בקודש הקודשים - הדביר, לא נמצא כל חפץ פרט לאבן השתייה, עליה הקטיר הכוהן הגדול קטורת פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים.[11]

העם היה מביא למקדש קרבנות בוקר וערב, העבודה הייתה מלווה בשירת תהלים ובקריאה בתורה. את הקרבנות היו מקריבים הכהנים. אולם חובת עבודת המקדש הייתה בידי העם, ועל כן היה מחויב לכלכלו – על ידי תרומה שנתית בשם "מחצית השקל". אחד הביטויים הנכבדים ביותר לזיקת העם למקדש הייתה העלייה לרגל בעיקר בפסח, בסוכות ובשבועות.

בבית המקדש השני היו חסרים ארון הברית, צנצנת המן (לחם שמים שניתן לישראל במדבר), האורים והתומים ומטה אהרן, אבל היו בו המנורה וכלי פולחן נוספים. תחת ארון הברית נותרה רק אבן השתייה שעליה קיימו את המצוות הקשורות בקודש הקודשים ביום כיפור.

חורבן בית המקדשעריכה

  ערך מורחב – חורבן בית שני
  ערך מורחב – חורבן בית המקדש

בית המקדש השני נחרב על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בזמן תבוסת המרד הגדול בשנת 70 לספירה, ולא הוקם מחדש. חז"ל תלו את הסיבה העיקרית לחורבנו בשנאת חינם.

דגמי בית המקדש השניעריכה

דגם בית המקדש נעשה מאבן גיר וסלעים נוספים. קנה המידה 1:200.

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר עזרא, פרק ו', פסוק ט"ו.
  2. ^ בשנתו השישית של דריווש הראשון, ראו עזרא, ו', ט"ו.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י"ב, עמוד ב'.
  4. ^ ספר נחמיה, פרק ב'.
  5. ^ ספר נחמיה, פרק ד', פסוקים י"א-י"ב.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"א, עמוד ב'.
  7. ^ תלמוד בבלי סוכה דף נ''א עמוד ב' משנה מדות פרק ב משנה ה'
  8. ^ פירוש הגאון מווילנא למדות פרק ב' משנה ה'
  9. ^ תלמוד בבלי סוכה דף נ''א עמוד ב'
  10. ^ ולדעת הרמב"ם גם בכל בוקר
  11. ^ בבית ראשון היה בקודש הקודשים את ארון הברית
ג'ת"ח-ג'תת"ל - בית המקדש השני