רמי שלו
רמי (רם) שלו (נולד ב-23 בספטמבר 1949) הוא תעשיין ואיש עסקים ישראלי. כיהן כמנכ"ל החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בין השנים 1980–1998, בעת שהפכה לאחד מעשרת מפעלי קוקה-קולה הגדולים בעולם והחברה הממוחשבת ביותר שבהן.[1] שלו חבר מועצות מנהלים בשורה של חברות במשק הישראלי ויושב ראש לשעבר של אגף המזון בהתאחדות התעשיינים בישראל.
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1949 (בן 75) נצר סירני |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| פעילות בולטת | מנכ"ל החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בין השנים 1980–1998 |
| השכלה |
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
| תפקיד |
מנכ"ל החברה המרכזית לייצור משקאות קלים דירקטוריון |
  | |
במסגרת שירותו הצבאי, בעת מלחמת ההתשה, עמד מאחורי אחד מהמבצעים הנועזים והיצירתיים בתולדות צה"ל – חטיפת המכ"ם הסובייטי מידי המצרים, מבצע תרנגול 53.
ביוגרפיה
עריכהרמי שלו נולד בערב ראש השנה, 23 בספטמבר 1949, בן לשושנה (לבית שטיינקלר) וישראל (וולושובסקי), ילידי פולין. אמו לחמה בקבוצת נאשה גרופה (קבוצת פעילים יהודים הפעילים בהשגת נשק והברחה) ושרדה את אושוויץ וברגן בלזן ואביו שרד את טרבלינקה. עלו ארצה ב-1945 במסגרת קבוצת בוכנוולד, שהורכבה כולה מצעירים ניצולי שואה, והקימו את קיבוץ נצר, לימים נצר סירני. האב, ישראל, לחם כמפקד האזור במלחמת השחרור, שימש כגזבר הקיבוץ ולימים כיהן כמנכ"ל ידיעות אחרונות. שלו היה לאחד הילדים הראשונים שנולדו בקיבוץ, אח בכור לשאול ולחגי. כילד בן 4, חלה במחלת הפוליו.
שירות צבאי
עריכהבשנת 1967 התגייס לצה"ל ושירת ביחידת המודיעין של חיל האוויר. במלחמת ההתשה, שלו עמד מאחורי אחד המבצעים הנועזים בתולדות צה"ל, מבצע חטיפת המכ"ם הסובייטי ממצרים, שזכה לכינוי "תרנגול 53". שלו, שהיה באותה העת חייל בדרגת סמל, גילה את המכ"ם בראס ע'ארב שבמצרים והיה זה שהגה את הרעיון הנועז לחטיפתו והבאתו לישראל.[2] על כך כתב אורי מילשטיין במעריב ב-25 בדצמבר 2015: ”האיש המאושר בשבת בבוקר היה סמל רמי שלו. לדבריו "במשך כל השבוע הייתי אפוף אימה שמא צדקו האחרים ואין מדובר בתחנת מכ"מ אלא באוהלים בדואים וחס וחלילה, אם במקרה כזה, היו נהרגים לוחמים" (לעניות דעתי, הגיע לרמי שלו עיטור המופת, יותר מרוב העיטורים שהוענקו לפני כן ואחרי כן – א"מ)"”[3]
שלו המשיך לשרת במילואים, לרבות במלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון ומילא תפקיד קצין במרכז פיקוד זמן אמיתי. השתחרר ממילואים בגיל 50.
החברה המרכזית לייצור משקאות קלים
עריכהלאחר שחרורו מצה"ל, למד שלו הנדסה תעשייה וניהול, באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע. ב־1974 התקבל לעבודה כמהנדס בחברה המרכזית לייצור משקאות קלים. בשנת 1976 התמנה למהנדס המפעל. שלוש שנים לאחר מכן, התמנה לסמנכ"ל יחיד בחברה, וב-1980, בגיל 31, התמנה למנכ"ל החברה. שלו מילא תפקיד זה במשך 19 שנה, ופרש בעקבות פציעה לאחר תאונה. בשנים אלו הפכה החברה המרכזית למשקאות קלים בע"מ, ממפעל של שני קווי ייצור המייצרים שני מוצרים בבקבוקים חוזרים, לקונצרן ענק, המפעיל קווי ייצור רבים במספר אתרים, ומייצר 120 מוצרים, לכ-20 אלף נקודות מכירה.
מאז 1980 ובמהלך תקופת ניהולו של שלו, גדלו כמות התיבות הנמכרות ונפח המחזורים הכספיים פי 14.[4] קוקה-קולה ישראל הפכה למוכרת מס' 1 באירופה לנפש, והשביעית בעולם כולו. בתקופה זו הוכנסו לשוק הפחיות, בקבוקי הפלסטיק 1.5 ליטר, בקבוקי 330 מ"ל, בקבוקי הזכוכית 250 מ"ל החד פעמיים, בקבוקי 0.5 ליטר, הקולחנים (דיספנסרים), המקררים השקופים והמכונות האוטומטיות (vending machines). כמו כן, הוכנסו מוצרים חדשים רבים, וביניהם: ספרייט, דיאט ספרייט, דיאט קולה,[5] נסטי,[6] פנטה ועוד. לכך התווספו מוצרים נלווים, כמו מים מינרליים[7] וכן ענפי ייצור חדשים כמו בירות קרלסברג וטובורג,[8] סיידר הגליל, רימון וכו'. ב-1997, קוקה-קולה היה למותג המזון הנמכר ביותר במדינת ישראל.
החברה בישראל הייתה לאחת מעשרת מפעלי קוקה קולה הגדולים בעולם בכמויות המיוצרות בו[1] והייתה לחברה הממוחשבת ביותר בעולם מבין חברות קוקה קולה.[9] בשנת 1993 החברה המרכזית הייתה הראשונה בארץ לקבל את ציון האיכות iso 9002 בענף המזון, והשנייה בעולם מבין חברות קוקה-קולה שקיבלה את תו התקן המחמיר.[10]
מצבת העובדים גדלה בתקופה זאת ממאות בודדות לאלפי עובדים. מחברה המעסיקה מהנדס אחד, למעסיקה של כ־100 מהנדסים ואקדמאים נוספים, בכל זרוע ואגף של החברה. מדובר היה בהרכב אנושי יוצא דופן לחברה שאינה עוסקת בהיי טק, אלא מייצרת מזון.
בתקופת כהונתו של שלו הוקמו מפעלים וחברות נוספות, ובהם אמרז (החברה לייצור בקבוקי הפלסטיק, בשיתוף אמפא, שהפכה ליצרנית הפלסטיק מספר שתיים בישראל), משקר (חברת מכונות הממכר המובילה בישראל), חברת הבירה מב"י, חברת בירה ברומניה, אמרז רומניה וכן נוצרו מיזוגים עם מפעלי רימון בגבעת ברנר, סיידר הגליל בקריית שמונה, מי עדן בקצרין ופריגת בגבעת חיים.[11]
החברה המרכזית ייצאה מוצרים כשרים לקהילות היהודיות בצרפת, אנגליה, בלגיה, שווייץ וארגנטינה. בנוסף, בשנת 1991 נוצר באירופה מחסור חמור בפחיות קוקה-קולה. אנשי חברת קוקה-קולה העולמית פנו לחברה המרכזית בבקשת סיוע, והמפעל הישראלי נכנס להילוך גבוה במטרה לספק את הצריכה, כאשר הפחיות מודפסות בהתאם לשפת היעד ולתקן של כל מדינה: פלמה דה-מיורקה, ספרד, אנגליה, גרמניה ואפילו לרוסיה. בעוד שזמן ממוצע באירופה לביצוע תהליך שכזה ארך כחודש וחצי, הרי שבמפעל הישראלי הדבר בוצע בתוך שבוע עד להגעה ליעד. ייצוא זה לכל רחבי אירופה נמשך כשלוש שנים.[9][12][13]
ב-1991 עם ההשקה המתוכננת של פפסי בשוק הישראלי, החברה המרכזית הכינה "קבלת פנים" למתחרה החדש. החברה המרכזית ביצעה פריסה מוקדמת בכל נקודות ההפצה, פוזרו מקררים שקופים בנקודות המכירה, הוצבו מכונות מכירה אוטומטיות, שילוט נקודות המכירה בוצע בהיקפים נרחבים, מערכת הפרסום תפקדה בהיקפים גבוהים ובנוסף הוצגו לשוק מוצרים נוספים, כמו, בירה, מים מינרליים, פריגת, סיידר ואחרים, שנועדו לתת פתרון מקיף לכל צרכן. כתוצאה מכך פפסי התקשתה להתרומם ולתפוס נתח שוק משמעותי בישראל.[14]
תפקידים נוספים
עריכהשלו משרת במועצות מנהלים שונות וביניהן אמרז בע"מ, משקר בע"מ, מבשלות בירה בינ"ל בע"מ. כמו כן, שירת במועצת המנהלים של מבשלות בירה רומניה בע"מ, נביעות בע"מ, אמרז רומניה בע"מ, תעשיות תחבורה בע"מ ובנק המזרחי. בין השנים 1997–1998 כיהן כיושב ראש אגף המזון בהתאחדות התעשיינים בישראל.[15][16]
פרסים והוקרה
עריכה- 1993: פרס מצטייני המחשב בישראל לחברה המרכזית[17]
- 1993: פרס הניהול מטעם מכון אלול לסקרי דעת קהל
- 1997: "אות הזהב" לחברה המרכזית בע"מ (1997). הוענק על ידי סנדי אלן, נשיא קוקה קולה במזרח התיכון, על הרמה והאיכות של המפעיל וכאות הוקרה על המאמץ שהושקע. אות זה מוענק על ידי חברת קוקה-קולה העולמית למפעלים מצטיינים של החברה בעולם.[18]
חיים אישיים
עריכהשלו נשוי ליוטה (לבית בראלי), אב ל־3 ילדים.
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 דודי גולדמן, טעם העתיד, ידיעות אחרונות, 3.3.1992
- ^ "הלכה לי מערכת הידראולית במטוס": המבצע הדרמטי של מלחמת ההתשה, נבדק ב-2019-08-27
- ^ אורי מילשטיין, מתחת לרדאר: הסיפור שלא סופר על חטיפת המכ"ם המצרי במלחמת ההתשה, באתר מעריב אונליין, 26 בדצמבר 2015
- ^ זהבה דברת, מנכ"ל קוקה-קולה ישראל, רמי שלו, פורש לאחר 19 שנה, באתר גלובס, 8 ביוני 1998
- ^ Coca-Cola, ההיסטוריה של 130 שנות קוקה קולה, באתר Coca Cola (באנגלית)
- ^ אביבה קרול, קוקה-קולה משקיעה מיליון דולר בקמפיין "נסטי", גלובס, 22.5.96
- ^ משא ומתן בין קוקה-קולה למי עדן, העולם הזה, 3.5.1991
- ^ אורנה רביב, קוקה קולה תשווק בישראל גם את בירה טובורג, 13.5.1992
- ^ 1 2 רמי שלו, אסטרטגיה של משקה קל, ידיעות אחרונות, ממון, 5.1.1993
- ^ הדס מנור, שני בעולם, מעריב עסקים. פברואר 1993
- ^ זהבה דברת, הרגשתי שהגיע הזמן ללכת, גלובס, 9 ביוני 1998
- ^ אבי גנור, שיחה עם רמי שלו, מנכ"ל החברה המרכזית למשקאות קלים על יצוא קוקה קולה לארגנטינה, הארץ 28.10.92
- ^ הדס מנור, קוקה-קולה ישראל מייצאת מיליון בקבוקים למזרח אירופה, מעריב, 1.8.94
- ^ מיכל גרשון, תשתו רק קולה: קרב השיווק הגדול בין קוקה-קולה נגד פפסי קולה, באתר מוסף עסקים מעריב, 30.3.1993
- ^ זוהר בלומנקרנץ, התעשיינים: הידרדרות הפיקוח על המזון מחייבת הקמת רשות ממשלתית, הארץ, 6.10.97
- ^ דוד חיון, רמי שלו: "בענף המזון מרגישים את המיתון רק באופן מיזערי; הפעילות ב-98' אף תשתפר", באתר גלובס, 5 במרץ 1998
- ^ זוהר בלומנקרנץ, האוסקר של המחשוב, הארץ 22.7.1993.
- ^ נווית זומר, "אות הזהב" לקוקה-קולה ישראל, ידיעות אחרונות, 26.3.97