רפי רוזן

אבי תורת הביואורגונומי
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח לא אנציקלופדי, עובדות רבות אינן מדויקות, כמה וכמה אינן נכונות, רוב ההערות הן הפניות לפרסום עצמי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רפי רוזן (4 באוקטובר 1927 - 11 בפברואר 2003) היה אבי תורת הביואורגונומי. רוזן הוא מן הבולטים והוותיקים שבמפיצי רעיונות העידן החדש בישראל. רוזן העמיד גם תלמידים העוסקים במתן טיפולי רפואה משלימה על פי תורתו. אולם, הוא הקפיד שלא לגודד מסביבו כת ולא לאמץ אורח חיים של גורו. תלמידיו ממשיכים להעמיד תלמידים גם אחרי מותו.

עבודתו של רוזן לא הוכחה בצורה מחקרית, והיא מציגה מאפיינים של פסבדו-מדע.

קורותיועריכה

רוזן נולד בירושלים וגדל בראשון לציון. בשנת 1943, הצטרף להכשרה מגויסת שהקימה בשנת 1948 את קיבוץ הסוללים בהרי נצרת. עיקר פעילותו התנהלה שנים רבות בתל אביב בסדנאות ללימוד תורתו - הביואורגונומי, שם העמיד מאות תלמידים, שרבים מהם השתלבו בענפים השונים של הרפואה האלטרנטיבית. תקופה קצרה התגורר באילת ובשנותיו האחרונות חזר לקיבוץ הסוללים, שם התגורר עד יום מותו. בשנים מאוחרות יותר קיבל בקיבוץ את מטופליו, הכשיר את תלמידיו והתראיין לעיתונות הכתובה.

רוזן היה אחיו של שמואל רוזן.

התפתחות הביורגונומי לפני רוזןעריכה

יסודות הריפוי הביואורגונומי הונחו בשנות ה־30 של המאה ה-20 בידי ד"ר וילהלם רייך[1], מדען, רופא ואחד מתלמידיו של פרויד. רייך טען לקיומה של "אנרגיה" הפועלת בתוך הגוף, המשפיעה לכאורה על הבריאות. לאנרגיה זו קרא רייך אורגון, ודיבר על מחסור אנרגיה בגוף. לדבריו, הפתרון לכך הוא בניית מצברי אנרגיה - אקומולטורים, הבנויים ממספר שכבות של מתכת וחומר אורגני לסרוגין ואמורים לסייע לאדם היושב בתוכם.

בשנת 1955, נאסר וילהלם רייך על בזיון בית הדין, לאחר שבמשפט קודם נאסר עליו להשכיר את מצברי אנרגיית החיים - האורגון, שהמציא ופיתח לצרכים מחקריים ורפואיים. במחקריו טען כי גילה "מכנה משותף" לכל בעיות הבריאות כולל המחלות הכרוניות. מכנה משותף זה הוא רמת אנרגיה נמוכה מדי בגוף. באמצעות מצברי אורגון אלה, הוא טען כי העלה את רמת האנרגיה בגוף החולים.

הספרים של רייך, סגנונו ודרך המחשבה המדעית שלו, הלמו את טעמו של רוזן, שקרא בכתביו של רייך וחזר על מקצת מהניסויים שערך במכשירים ביו-אנרגטיים.

רוזן והביורגונומיעריכה

רפי רוזן, החל להתעניין בתורתו של וילהלם רייך בשנות החמישים, בקוראו את הספר "המשפחה והילד החופשי", של אלכסנדר ס. ניל, מייסד ומנהל בית הספר הפתוח סאמרהיל באנגליה. בספר זה מתייחס המחבר לווילהלם רייך, שחי בארצות הברית והגיע למסקנות דומות לאלו של ניל ביחס לחינוך חופשי ופתוח.

החידוש החשוב ביותר של רפי רוזן היה "טכניקת העפעוף"[2] שעליה כתב את הספר "החוש השביעי והמציאות שמעבר". מדובר לכאורה בטכניקה בעזרתה שריר העין מגיב בוויברציות עדינות לשדות אנרגטיים שהגוף מקרין, כביכול, ובאמצעותם ניתן לאבחן בעיות גופניות ונפשיות ולטפל בהן.

השני בחשיבות המצאותיו של רפי רוזן הוא: ה"תלות האנרגטית" הקיימת בין "משלימים אנרגטיים". לתלות אנרגטית זו שני צדדים וספרו "אהבה עזה ממוות" מתאר אותם. מצד אחד, בעתות של מצוקה אנרגטית, נעזרים בני הזוג האנרגטיים אחד בשני, אולם מצד שני, במצב של מות אחד מבני הזוג, נוצר מצב של משיכת אנרגיה מהמשלים החי, רמת האנרגיה בגופו יורדת, ורמת האנרגיה הנמוכה חושפת את גופו למחלות. רוזן טען כי גילה, בנוסף, את טכניקת "ערבול המשלימים האנרגטיים", הגורמת לטעינת אנרגיה אין סופית הממלאת כל מחסור ומפסיקה מידית את משיכת האנרגיה על ידי המשלים, משיכה שממנה מתחילות מרבית בעיות הבריאות בכלל והמחלות הכרוניות בפרט.

עוד טען רוזן כי גילה את שורש "התלות הגנטית והתורשתית" של כל אדם, והוסיף אותו לטיפול ה"ביורגונומי", כשהוא גורס כי תופעות כרוניות ולא מוסברות קשורות לאלמנטים תורשתיים ושיטות האבחון שלו מאפשרות גילוי של בעיות שמקורן בגלגולים קודמים של המטופל.

לקריאה נוספתעריכה

רוזן הוציא כארבעים ספרים.[3] הבולטים ביניהם:

  • רפי רוזן, החוש השביעי והמציאות שמעבר, תמוז, 1989
  • רפי רוזן, אהבה עזה ממוות, תמוז, 1992

הערות שולייםעריכה