ויקיפדיה

כת

קבוצה קטנה ונבדלת מהחברה, הנשלטת ע"י מנהיג/ה ו/או רעיון

המונח כַּת (ברבים: כִּיתוֹת ולא כַּתּוֹת[א]) תיאר בעבר קבוצת אנשים, שאמונתם הדתית נפרדת לגמרי מהדתות הגדולות או הוותיקות יותר, או נדחית על ידי הזרמים המרכזיים של הדתות הללו.[דרוש מקור] תיוג קבוצה דתית ככת מוביל לעיתים לאיסור על קיומה, לפגיעה בחבריה או להוקעת מנהיגי הכת או מאמיניה.

חברי כת הקו קלוקס קלאן שורפים צלב. תצלום משנת 1921

בתולדות הדתות והאסכולות המיסטיות שימש המונח להגדרת קבוצת אנשים שאימצה תורה פילוסופית או דתית מסוימת, או קבוצה שנפרדה מאחד או יותר מעיקרי האמונה של הממסד הדתי הקיים. בתולדות הדתות המונח משמש גם להגדיר ענף שהתפצל מדת מרכזית, ובמיוחד כזה שאימץ תפיסות טהרניות יותר או שונות לגבי יישום עיקרי דת מסוימים – לדוגמה כתות[א] הנאו-פיתגוראים, כת האיסיים, כת הקתרים או כת ה"דונמה". במקרים רבים שימשה ההגדרה לייחד את הקבוצה המתבדלת לשלילה, ולעיתים קרובות לווה ייחוד זה גם ברדיפות ובניסיון להכרית את הכת.

במשמעותו המודרנית מיוחד השם "כת" לקבוצה סגורה המבססת את אמונותיה ואת אורחות חייה על תורה רעיונית מסוימת. ההבדל העיקרי בינה לבין קבוצות סגורות בדתות הממוסדות הוא בגודל הקבוצה הסגורה, בכך שאמונותיה מבוססות בדרך כלל על תורה חדשה (אף כי כמעט כל הכתות טוענות לשורשים עתיקים), ובהערצה עד כדי פולחן שמתמקד לעיתים קרובות באדם מסוים, בכתביו וברעיונותיו, ולעיתים גם בחפצים הקשורים בו.

נגד רוב הכתות הקיימות היום, ובמיוחד נגד אלו שיש להן מנהיג פולחני, מוטחת ההאשמה כי הן משתמשות בדרכי עורמה ובשימוש לא אתי בטכניקות שליטה, כדי לשכנע אנשים להצטרף לכת או להישאר בה, או כדי להעצים את היקף נכסיו או את שמו של מנהיג הקבוצה.

סוגים שונים של כתות עריכה

ניתן לחלק את הכתות השונות לכמה סוגים מרכזיים. הראשון הוא של כתות שמאמיניהן נשבעים אמונים לאחת הדתות הממוסדות, אך משנים עיקר דתי או פרקטיקה דתית נהוגים לטובת מנהגיהם הייחודיים. פעמים רבות מתמזגת הכת עם הזמן בזרם המרכזי, אף שהיא עשויה לשמר כמה וכמה ממנהגיה הנבדלים. יש המביאים דוגמה לכת כזו את החסידות בראשית דרכה, כאשר נחשדו אנשיה בעשיית מעשי ליצנות ואף הוחרמו על ידי ראש המתנגדים, הגאון מווילנה. דוגמאות בולטות אחרות הם הזרמים הפרוטסטנטיים השונים, ובמיוחד הבפטיסטים והאנבפטיסטים וזרמים שונים בקלוויניזם, שהוגדרו תקופה ממושכת ככתות מורדות או כמינים על ידי נציגי הדת השלטת בארצותיהם.

זן אחר של כתות מערֵב מרכיבים אמוניים ודתיים מדתות שונות. לדוגמה, הנצרות בראשיתה הכליאה תחת קורת גג אחת רבים ממאפייני היהדות עם מאפיינים בולטים של הדתות הפוליתאיסטיות והדואליסטיות. דוגמה נוספת היא השיעה באסלאם, ששולבו בה מרכיבים שונים מן האמונה הזורואסטרית. דוגמה עדכנית יותר לכת ששילבה אלמנטים מדתות שונות היא עדי יהוה, שההוגה שלה, צ'ארלס ראסל, הכליא אמונה נוצרית עם אלמנטים משיחיים ומילניאריים.

זן שלישי של כתות הוא דתות חדשות, כמו המורמונים במאה ה-19 או הכנסייה הסיינטולוגית, חסידי הרא קרישנה, מאמיני תורתו של קרלוס קסטנדה וכנסיית האיחוד (מוניזם) במאה ה-20. כמעט כל הדתות החדשות טוענות לשורשים עתיקים בזמן (לדוגמה, הוויקה, כת הכישוף הניו-אייג'ית, טוענת שהיא "התחדשות" של דת עתיקה), ובוראות סיפור מיתולוגי ששיאו הראשון בהופעת ממציא הדת, ולעיתים צפוי שיא נוסף בהתרחשות בעתיד הקרוב.

זן רביעי של כתות, לעיתים קרובות בחפיפה כזו או אחרת לזנים קודמים, הוא זה שבמוקדו מנהיג כריזמטי או גורו נערץ. כמעט כל הדתות שנוצרו בעת החדשה חוו שלב ראשוני או מתמשך של התמקדות במנהיג מרכזי. לעיתים קרובות מרוממים כתביו של המנהיג למעלת כתבי קודש, וחסידיו מרבים לטעון כי מצויה בהם האמת כולה.

זן חמישי של כתות הוא זה שבמוקדו תפיסות מילניאריות. במקרים רבים מנהיג את הכת מנהיג כריזמטי, הטוען כי אחרית הימים נמצאת בפתח, וכי על המאמינים להיערך לבואה בעתיד הקרוב. תפיסות כאלו אפיינו את השבתאות בעבר הרחוק יותר ואת כת הדוידים בעבר הקרוב. לעיתים קרובות חווה הכת משבר קשה, משמסתבר כי המועד הנקוב לתחילת אחרית הימים חלף, או כאשר המנהיג הכריזמטי נפטר מן העולם.

זן שישי של כתות הוא כתות פוליגמיות (Polygamist cult), שבהן גבר אחד נשוי או מקיים זוגיות עם כמה נשים המאוגדות סביבו, גרות איתו, עושות את דבריו ויולדות לו ילדים לתוך הכת. לעיתים בכתות פוליגמיות, הסגידה והאמונה למנהיג גולשת מעבר לאמונה עצמה, והיא מתורגמת למעשים קיצוניים של הוכחת נאמנות לכת, באמצעות עבירות מין ומעשים קיצוניים כמו אכילת צואה, או קיום מין עם חיות. לגבי הזן השישי של כתות פוליגמיות, בשל האופי המשפחתי של הקבוצה, סיווג זה שנוי במחלוקת. רוב הפסיכיאטרים מאמינים כי לא מדובר בכת, אלא בפסיכוזה משפחתית מסוג Folie à deux, Folie à famille, הנקראת גם תסמונת Lasègue-Falret. למרות אי הבהירות האם מדובר בכת או בפסיכוזה משפחתית, הועמדו לדין בישראל שני מנהיגי כתות מסוג זה: גואל רצון מתל אביב ודניאל אמבש מירושלים.

 
מקדש של הכת המורמונית FLDS בטקסס, ארה"ב

לגיטימציה של כתות עריכה

סטיבן האנט, הפוסע בעקבות ווליס,[1] מצביע על כך שמידת הלגיטימיות של כת קשורה לכבוד שהיא מצליחה לעורר באוכלוסייה בכללה, למספר המאמינים שהיא מצליחה לגייס, ולתפיסה העצמית של הכת. כך, לדוגמה, כתות שטוענות שהן מחזיקות ב'אמת יחידה' (לגיטימיות ייחודית), ומאמצות גישה מכלילה (ללא טקס הצטרפות התובע התכחשות לאמונה אחרת), נוטות להפוך עם הזמן לדתות חדשות. כתות שטוענות ללגיטימיות ייחודית אך גישתן אקסקלוסיבית, נותרות במעמד של כת. במטבע דומה, כתות שאינן דוגלות בלגיטימיות ייחודית ומקילות על ההצטרפות אליהן נוטות להפוך זרם בדת קיימת.

כתות רבות סופגות ביקורת קשה על נוהגיהן, ובמיוחד על האופן שבו הן מגייסות מאמינים ומשמרות אותם. טענות רבות מושמעות נגד כתות הנוקטות מאמצי שכנוע פעילים; גובות סכומי כסף משמעותיים מהמאמינים החדשים עבור למידה, קורסים, "סמינרים", מפגשי סוף שבוע, וספרות עזר; תובעות מהמצטרפים להשקיע זמן רב בהתנדבות או למסור לאנשי הכת חלק מרכושם; ומציגות עצמן באופן שונה ומטעה כלפי ציבורים שונים – כארגון לקידום האחווה או זכויות האדם בפני מי שאינם מצטרפים פוטנציאליים, כארגון המציע דרכים לשיפור עצמי או למידה למי שעשוי להצטרף, או כהתארגנות שיסודה לוגי ומדעי כלפי מצטרפים חדשים, וכדת כלפי חברים ותיקים.

כתות רבות הואשמו גם בשימוש בשיטות לא אתיות של שכנוע ושליטה, כמו בידוד ממשפחה או מחברים ותיקים; הפעלת לחץ חברתי לקונפורמיות למצוות הכת; ניהול דקדקני של אופן החיים, מילוי המצוות ואורח החיים של החברים בכת; דיכוי הטעם האישי והחשיבה הביקורתית; קידום של תלות בקבוצה וחשש מעזיבתה; הצגת העולם החיצוני כשלילי, מנוער מערכים חיוביים, לא מוסרי ובזוי בהשוואה לטוהר המלווה את חייו של חבר נאמן בכת; הצגת עצם ההיחשפות לעולם שמחוץ לכת כסכנה או כדבר המחליש את החבר בכת, ותביעה לבצע במשנה מרץ טקסים של 'התחזקות' אחרי מפגש עם העולם החיצון; הבניית שפה הרמטית וסודית ושימוש בשפה ובמונחים המוכרים רק לחברי הכת; שימוש באופני חשיבה, בסיסמאות ובקודים ייחודיים של פירוש המציאות, כדי להבנות תפיסה שונה של המציאות; העצמת כוחו של מנהיג הקבוצה כמקור היחיד ל'אמת' או לידיעה תקפה ולגיטימית של המציאות; וכן הלאה.

ברומלי וקוון הצביעו על-כך שהבסיס העובדתי לטענות אלו, כמו גם לטענות על "שטיפת מוח" רעוע ואינו משכנע, וכי רוב הטיעונים הופיעו בשנות ה-60 וה-70, כתגובת נגד ("אנטי-כת") להופעתן של דתות חדשות בתקופה זו.[2]

מאפיינים ומבנה של כת עריכה

כת ודת נבדלות זו מזו בהיקף המערכת, בנפח המורשת, ובמידת הלגיטימציה שהן מקבלות.[ב] סטרק וביינברידג' ציינו כי אף שבעיני רבים נתפסים המצטרפים לכתות כ"לא נורמליים", אף כי קשה להצביע על הבדלים ניכרים לעין בין מי שעתידים להצטרף לכתות ובין מי שעתידים להפוך מאמיני דת מקובלת.[4] סטרק וביינברידג' גורסים, כמוהם כהאנט,[5] כי המספר הגדל של מצטרפים לכתות מתקיים במקביל ובכיוון הופכי למגמות של התחלנות גוברת. סטרק וביינברידג' תומכים טענתם זו בהצביעם על ייצוג היתר של יהודים בין חברי הכתות השונות בארצות הברית, וגורסים כי ניתן לקשר בין תופעה זו להתחלנות הרבה יותר של היהודים, בהשוואה לבני דתות אחרות, בארצות הברית.[6]

לכתות, עם זאת, כמה מאפיינים ייחודיים משלהן:

  • מנהיג: קיומו של מנהיג בלעדי, כריזמטי, החובש כמה כובעים ומתיימר לגלם סמכויות רבות עבור חסידיו (הורה, מטפל, בן זוג). מנהיג זה לרוב אינו נקרא בשמו הפרטי, ונחשב לחצי-אל, שליח האלוהות או מחובר לידע רוחני נסתר ונחשק. מעמדו הרם מתבטא בטקסים ובמפגשים שבהם הוא מפגין שליטה בטכניקות של קריאה קרה ומניפולציות שונות. לאחר מותו של המנהיג נוטים חסידיו לטעון כי התגלגל בגופו של המנהיג הנוכחי.
  • סודיות ודרגות: מאפיין ייחודי נוסף הוא מערך של סודיות, ולעיתים אף הגנה קנאית על סודות, הקשורים בטקסי החניכה והעלייה בדרגה של המצטרפים לכת.[ג] בניגוד לדתות, שההצטרפות אליהן היא אוטומטית ונובעת, בדרך כלל, מהיות המאמין החדש בן של מאמין קיים,[ד] נדרשות הכתות לספק למאמינים המבוגרים טקסי הצטרפות מיוחדים.
  • שינוי כלכלי: ראיית ההחזקה ברכוש עדות לפגם מוסרי, שהמאמין נדרש להתגבר עליו באמצעות ויתור על רכוש. בחלק מהכתות לובש הוויתור על רכוש דמות של היטהרות והתנערות מהרכוש ה'ארצי'. באחרות הוא מועבר למנהיגי הכת, או לקופה משותפת של הקבוצה. העצמאות הכלכלית מתדרדרת עד מתבטלת.
  • ניתוק: בחינה מחודשת של מערכות יחסים, התנתקות וריחוק ממי שאינו מקבל את האמונה החדשה. לעיתים נדרש ניתוק פיזי וגיאוגרפי מהחברה הכללית, כמו גם ניתוק מתכנים הסותרים את מערכת האמונה החדשה, בספרים, בתקשורת ועוד.
  • התמסרות: אדיקות וצייתנות, ניסיון למלא בשלמות מלאה את מצוות הכת, הכפופות לרב או הגורו. השקעת זמן, שינוי מגורים, שינוי לבוש, ופעולות נוספות כדי לרצות את הגורו.
  • הפצה ויח"צ: לצד הסודיות, כתות מבצעות מיסיון וניסיון לשכנע אנשים נוספים להצטרף לקבוצה האקסקלוסיבית. חלוקת עלונים, טלפנות, גיוס תרומות וכיוצא בזה, נעשים בתחכום שיווקי, השומר על מוניטין ורושם ראשוני חיובי, תוך הסתרה של מידע חיוני.
  • שפה חדשה: אימוץ טרמינולוגיה רליגיוזית, בהתאם לשפה הפנימית של הכת. שימוש בשפה ככלי עיקרי להריסת/בניית תודעה חדשה, תוך הענקת הקשר ומשמעות חדשים למילים ומושגים, באופן המשרת את אינטרס המנהיג/ה. לעיתים יש לכת סלוגן או סיסמא קצרה.
  • מבנה פטריארכלי: רוב הכתות מתנהלות בהנהגה היררכית של גבר אחד, המייעד את חברי הכת לתפקידים סקסיסטיים, תוך ביטול ערכי תנועת הפמיניזם, להטב"ק וכדומה.
  • אירוניה ומוסר כפול: המנהיג משתמש במדע כאשר זה משרת אותו, ומסתייג מהמדע כשהוא לא משרת אותו. ישנו היעדר רציונל ויציבות בהתנהלות הכת, היעדר תקנון, נהלים וביטחון. המערכת לא מתפקדת ומניבה כפי שהובטח בהתחלה.

מאפיינים אלו שנויים במחלוקת מקצועית. במקרה של גואל רצון, שני פסיכיאטרים מובילים בתחום מחקר הכתות העידו על קיומם של מאפיינים אלו, אולם בית המשפט המחוזי דחה את עדותם, וקבע שאין קונצנזוס מקצועי לכך שמאפיינים אלו אכן ניתנים לזיהוי, ובמיוחד התאוריה שהמנהיג יכול להפעיל כוחות מאגיים ולשתול מחשבות בחברי הכת הנשלטים על ידו, מעולם לא התקבלה בקרב בעלי המקצוע. לעומת זאת, מאפיינים הקשורים בתחום הפסיכוזה של המנהיג, ואלמנטים פסיכוטיים בחברי הכת הנשלטים על ידו, זוהו על ידי פסיכיאטרים בצרפת לפני יותר מ-100 שנים. למשל במקרה של כתות פוליגמיות, מדובר בפסיכוזה הידועה בשם תסמונת Lasègue-Falret.

הסיבות להצטרפות לכתות עריכה

ארתור ג'יי דיקמן היה חוקר ופסיכיאטר שטיפל באנשים שעזבו כתות. בספר שכתב בנושא הוא ציין שני מניעים עיקריים להצטרפות לכתות: רצון מודע לחיים רוחניים בעלי משמעות, ורצון לא מודע להיות מוגן ומכוון על ידי מישהו שמצהיר שהוא יודע מה לעשות בעולם קשה ומבלבל. דיקמן סבור שצרכים אלה קיימים בכל אחד מאיתנו.[7] במאמר בנושא קבוצות רוחניות, דיקמן מפרט שהרצון לנצל ולשלוט על חברי הקבוצה מאפיין מנהיגי כתות.[8] בספרו על כתות בארצות הברית, דיקמן גם מפרט רשימה של התנהגויות פולחן, כגון תלות במנהיג ולחץ להסתגל, בקבוצות ובארגונים שאינם כתות. כלומר, יש ספקטרום של קבוצות פולחניות, וכתות הן מקרה קיצון.[9]

כתות בהיסטוריה עריכה

כתות בעידן המודרני עריכה

כתות בולטות בעולם עריכה

כתות בישראל עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בישראל ישנן כתות, חסידויות וקבוצות רבות עם מאפיינים כתיים. ב-1987 פורסמו מסקנות הוועדה בראשות חברת הכנסת מרים גלזר-תעסה, לבדיקת תופעת הכתות בישראל. את הוועדה מינה שר החינוך זבולון המר והיא בדקה במשך חמש שנים, עשר כתות שפעלו בישראל. לדעת הוועדה חלק מהכתות מסוכנות ולכן המליצה להשתמש נגדן בחוקים הקיימים. על פי הוועדה, במקרה שכתות מטעות את הציבור ואינן מצהירות בגלוי מי הן, ובמקרה שמתבצעות בהן עברות פליליות לכאורה, יש להסתייע בדין הפלילי הקיים כדי למנוע מהן לפגוע בציבור ולא לחוקק חוקים חדשים. המלצות הוועדה לא אומצו ולא יושמו.

בשנת 2006 הוקם המרכז הישראלי לנפגעי כתות, עמותה המציעה תמיכה ומידע בנושא. כמו כן המרכז מתווך נפגעות ונפגעים למערכת בריאות הנפש, מארגן קבוצות תמיכה, מפגשים וכנסים, מפנה לסיוע משפטי ומספק חומרי הסברה והרצאות.[13]

עד לראשית שנת 2010 תופעת הכתות נדונה מעט בשיח הציבורי בישראל. בעקבות המבצע נגד פעילות הכת של גואל רצון, הוקם צוות במשרד הרווחה והשירותים החברתיים שמטרתו הייתה לחקור את תופעת הכתות בישראל ולבחון דרכים לסייע לנפגעות ונפגעי כתות.[14]

מדוח שפרסם צוות זה במאי 2011, עלה כי קיימים קשיים רבים בהגדרת 'כת' ובזיהוי המאפיינים שלה. קשיים אלו נובעים ממספר סיבות:[14]

  • היעדר קונצנזוס בתפיסה החברתית של כת כתופעה בעייתית.
  • קיימת שונות גדולה בין הכתות, והדבר מקשה על ניסוח הגדרה כוללת.
  • קשה להבחין בין כתות לבין קבוצות חברתיות אחרות, בהן קבוצות דתיות, בשל הדמיון בין המאפיינים שלהן.

על בסיס נתונים ומידע שבחנה הוועדה, משרד הרווחה הגדיר כתות פוגעניות כך: "קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות, לרוב, תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים) בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת". משרד הרווחה אינו מגדיר מיהו נפגע כת.[14]

המלצות הוועדה מתמקדות בכמה תחומים עיקריים, ובהם פעולות מניעה, התערבויות טיפוליות, תיקוני חקיקה והחלטת ממשלה. הצוות המליץ על הקמת יחידה חדשה לטיפול בנפגעי כתות בשירות לרווחת הפרט והמשפחה שבמשרד הרווחה והשירותים החברתיים. מ-2012 פועלת יחידה כזו.[15] על-פי המפקחת הארצית, כיום המשרד מעורב באבחון ובטיפול שניתנים, ברמות שונות, לכ-90 ילדים ולכ-60 מבוגרים נפגעי כתות.[14]

על-פי נתונים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, כיום פועלות בישראל כ-80 קבוצות המתאימות לקריטריונים של כת פוגענית. אולם, המרכז לא מגדיר קבוצה ככת אם היא לא עונה על מספר קריטריונים, בהם ניצול מיני מפורש.

ב-17 פברואר 2016 עברה הצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות בקריאה טרומית במליאת הכנסת.[14]

נכון להיום, כתות בישראל הן תופעה חוקית, עקב חוסר ההגדרה האחידה לכת, ומכיוון שהגבלת כתות יכולה להיחשב כפגיעה בחופש הפולחן ובחופש הדת בישראל. עם זאת, במדינת ישראל היו מקרים של פירוק של כתות על ידי הרשויות, עקב פעילות פלילית בתוכן (סחר בנשים, התעללות מינית, פדופיליה, החזקה בתנאי עבדות, הונאות מס, חיתון קטינות, ועוד).

הקורבנות בכת עריכה

לרוב, הקורבנות בכת, הם למעשה כל מי שלקח בה חלק והיה נתון למערכת שלה. על פי נתונים ועדויות, בכל כת שנחשפה, אנשים מכל המגדרים והגילאים נפגעו נפשית ופיזית.[16] ההחלטה להצטרף לכת לרוב אינה צלולה, ומושפעת ממניפולציה וצרכים הישרדותיים. ילדים נולדים לכתות כתוצאה מהחלטה של הוריהם. בני נוער לעיתים מצטרפים לכת באופן "עצמאי". ילדים בכתות אינם חשופים לחברה הכללית, על כל המשתמע מכך. כתות רבות מנצלות נערות ונשים לתחזוק הכת על ידי ילודה, עבודה ללא תשלום, ועוד. מצבים מסויימים יכולים להחשב כעבדות.[16] גזענות ודיכוי להטבק"י מתקיימים תכופות בכתות המתבססות על מקורות תנ"כיים.

ספקטרום הפגיעה שחווים חברי וחברות הכת הוא רחב, ומשפיע על כל היבטי החיים: חינוך, פרנסה, מיניות, בריאות הגף והנפש. הפגיעה נוצרת כתוצאה מהזנחה והגבלה של משאבים ואמצעים על ידי המנהיג/ה. ההגבלה הזו לרוב עטופה במסווה של אידיאולוגיה, כשלמעשה היא מחלישה את נתיניה.

הסמכות והאחריות ההורית במשפחה, נעדרות כמעט לחלוטין בכת, בכדי לאפשר למנהיג/ה שליטה מוחלטת בכל שכבות הקבוצה.[17]

בקרב שורדי כתות מתפתחת לעיתים תסמונת טראומה דתית, המתגלה לאחר ההיחלצות מהכת.[18]

משרד הרווחה, והמשטרה, מתערבים לאחר קבלת דיווח על קיומה של כת, במקרה שנשקף סיכון פיזי לילדים. הדיווחים מתקבלים ממקורות שונים, בין אם מתוך הכת או מחוצה לה. במקרים אלו, המשטרה, גורמי הרווחה, הרשות המקומית, והפרקליטות מקיימים מהלכים לפירוק הכת, מעצר מנהיג/ת הכת ומתן סיוע וטיפול בשורדות ובשורדים.[17]

דוגמאות לכתות שנחשפו עריכה

  • הכת של גואל רצון פורקה בינואר 2010, וחולצו ממנה 21 נשים ו-45 ילדים. הנשים והילדים נזקקו לטיפול ממושך של רשויות הרווחה, שכלל הפניית הנשים וילדיהן למקלטים לנשים מוכות ברחבי הארץ. אחרי כשנתיים הועברו להתגורר בקהילה ביישוב לפי בחירתן. משרד הרווחה דאג לבצע אבחונים לילדים ולהפעלת מערך טיפולי לשיקומם.
  • הכת הירושלמית בהנהגת דניאל אמבש נחשפה בירושלים בשנת 2011. חולצו ממנה שש נשים ו-17 ילדים. אלו סבלו מפגיעות קשות ועברו תהליך טיפול ושיקום ממושכים.[19]
  • בסדרה התיעודית "בשם האב" נחשפות עדויות על כת ברסלב שצמחה במושבה החקלאית יבנאל, בהנהגת אליעזר שלמה שיק. על פי העדויות, בכת זו, אנסו וחיתנו קטינות, התעלמו מאלימות במשפחה, ומשטרת טבריה לא התערבה במידע שהגיע לידיה. חברי הכת מנותקים מטכנולוגיה. הקבוצה עדיין פעילה, גם כיום, לאחר פטירתו של המנהיג.

בקולנוע ובספרות עריכה

רייצ'ל ג'פס, בתו של מנהיג הכת המורמונית-פוליגמית FLDS בטקסס ארה"ב, שרדה כדי לספר, וכתבה ספר אוטוביוגרפי על חייה.

על אותה כת בטקסס, הופקה סדרה תיעודית בשם "נופת צופים: מתפללים ושותקים",[20] הבוחנת את עלייתו של וורן ג'פס ב-FLDS ואת פשעיו, בליווי עדויות של שורדות ושורדים.

ב-1988 יצא לאקרנים מיסיסיפי בוערת, סרט מתח מבוסס אירועים אמיתיים, על רצח גזעני בעיירה קטנה במיסיסיפי. המעורבים ברצח היו שוטרים וחברים בכת הקו קלוקס קלאן.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • דו"ח הוועדה הבינמשרדית לבדיקת נושא ה"כתות" (קבוצות חדשות) בישראל (1985). ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות. (דו"ח ועדת גלזר-תעסה)
  • אברהם קורמן, זרמים וכתות ביהדות, באספקלריה של הדורות, תשל"ג
  • בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשס"ט
  • Marc Galanter, Cults: Faith, Healing and Coercion, New York: Oxford University Press, 1989.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא כת בוויקישיתוף

ביאורים עריכה

  1. ^ 1 2 בימינו רווחת צורת הרבים "כתות", אך בעברית תקנית הצורה היא "כיתות" או "כיתים".
  2. ^ טאקר מגדירה "כת", במידה של בדיחות דעת, כ"הקבוצה הדתית שאליה שייך מישהו אחר שאינו מסכים איתי".[3]
  3. ^ בכת האימן, לדוגמה, היה נהוג לדרוש מן המאמינים להימנע מתיאור פרטי הטקסים והאירועים בפני מי שאינם נמנים עם הכת, ונאסר עליהם לחשוף טקסטים סודיים בפני מי שלא עברו טקסי חניכה נאותים.
  4. ^ כל הדתות הקיימות מקיימות, כמובן, גם טקסי "אישוש" המאשרים את הצטרפותו של המאמין כאדם בוגר לדת.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Stephen Hunt, Alternative religions: a sociological introduction,Hamphshire: Ashghate, 2004, p. 19 and onwards.
  2. ^ David G. Bromley, Douglas E. Cowan, "The invention of a counter-tradition: the case of the North American anti-cult movement, in James R. Lewis, Olav Hammer, The invention of sacred tradition, Cambridge: Cambridge UP, 2007, p. 96 and onwards.
  3. ^ Ruth A. Tucker, Another Gospel: Cults, Alternative Religions, and the New Age Movement, Grand Rapids, Zondervan, 1989, p. 15
  4. ^ Rodney Stark, William Sims Bainbridge, The future of religion: secularization, revival, and cult formation, Berkeley: U California P, 1985, p. 394 and onwards.
  5. ^ Stephen Hunt, Alternative religions: a sociological introduction, Hamphshire: Ashghate, 2004, pp. 9-10
  6. ^ שם, 400-02.
  7. ^ Arthur J. Deikman, Treating Former Members of Cults
  8. ^ Deikman, A., The evaluation of spiritual and utopian groups., Journal of Humanistic Psychology 23(3), עמ' 8-19
  9. ^ A. Deikman, The wrong way home: Uncovering the patterns of cult behavior in American society, Beacon Press, 1990
  10. ^ Amish Life.
  11. ^ טלי גולדשטין‏, היום לפני: אוקלהומה סיטי עולה באש, באתר וואלה!‏, 19 באפריל 2009
  12. ^ The Cult That Spawned the Tough-Love Teen Industry, archive.is, ‏2013-02-01
  13. ^ חוק לטיפול בכתות פוגעניות, אתר כנסת פתוחה
  14. ^ 1 2 3 4 5 מריה רבינוביץ, כתות – נייר רקע, באתר הכנסת מרכז המחקר והמידע, ‏24.11.2013
  15. ^ טיפול בנפגעי כתות פוגעניות, באתר משרד הרווחה
  16. ^ 1 2 מריה רבינוביץ, ילדים בכתות פוגעניות בישראל, באתר הכנסת, ‏30.12.2013
  17. ^ 1 2 מרגרט טהאלר סינג, What Are They? Do They Work?, 1996
  18. ^ פולה דוד, ילדים בכתות, באתר מכון חרוב, ‏אפריל 2012
  19. ^ מירב סבר, ‏הבת של דניאל אמבש בראיון: "גדלתי עם מפלצת", בעיתון מקור ראשון, 12 ביוני 2022
  20. ^ Keep Sweet: Pray and Obey https://g.co/kgs/hekY5j
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כת&oldid=37565675"