שבירת שביתה
שבירת שביתה היא ביצוע עבודה שלא הייתה אמורה להיות מבוצעת במסגרת שביתה, עיצומים, או מאבק משותף של עובדים (המוכרזים על פי רוב על ידי ארגון עובדים). הנהלות פועלות פעמים רבות במטרה לשבור את השביתה המפעילה עליהם לחץ כלכלי, בין היתר באמצעות שימוש בשוברי שביתה שאינם עובדי קבועים של החברה שבה הוכרזה השביתה - אלא נשכרים במיוחד למטרה זו במהלך השביתה. עם זאת, הביטוי 'שובר שביתה' עשוי להתייחס גם לעובד קבוע בחברה (החבר או שאינו חבר בארגון העובדים) הבוחר להמשיך ולבצע עבודה על אף שחבריו שובתים.
מקובל שעובדים שובתים פועלים לחסום את הכניסות למקום העבודה במטרה למנוע משוברי השביתה להיכנס, פעולה המכונה 'אכיפת שביתה' בעברית או picket lines באנגלית. לעיתים שבירת השביתה מבוצעת גם תוך הסתייעות בכוח, שכיר או משטרתי, על מנת להעביר את שוברי השביתה אל מעבר למשמרות אוכפי השביתה. לאורך ההיסטוריה היו גם אירועים בהם חיסול השביתה נעשה אף באמצעות חיסול מנהיגי איגוד מקצועי ואף טבח בעובדים השובתים.
השימוש בשוברי שביתה על ידי הנהלות מקובל בכל העולם, עם זאת, ישנן מדינות שאסרו זאת בחקיקה במטרה להגן על יחסי העבודה הקיבוציים וזכות ההתאגדות והשביתה של העובדים.
בעולם
עריכההחוק הבינלאומי
עריכה
הזכות לשבות אינה מנוסחת במפורש באף אחת מאמנות ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), עם זאת ועדת חופש ההתארגנות של הארגון נסחה במסגרת תהליכים שיפוטיים עקרונות בנושא, כשהיא מפרשת את הסכמות הליבה של ה-ILO כמגנים על הזכות לשבות כרכיב חיוני בחופש ההתאגדות. גישה זו אומצה גם על ידי איברים אחרים של הארגון. כך, למשל, קבע ארגון העבודה הבינלאומי כי "זכות השביתה היא תולדה מהותית של זכות ההתאגדות המוגנת על ידי האמנה מספר 87". על אף שארגון העבודה העולמי קבע כי החלפת עובדים שובתים באמצעות שוברי שביתה, אינה בהכרח מנוגדת לאמנותיו, היא נושאת בחובה סכנה משמעותית לניצול ומסכנת את האיגודים המקצועיים באופן חמור.
האמנה החברתית של האיחוד האירופי בדבר הזכויות החברתיות הבסיסיות של העובדים מ-1961 הייתה האמנה הבינלאומית הראשונה שקבעה הגנה מובהקת על זכות השביתה. עם זאת, האמנה מאפשרת למדינות החברות באיחוד האירופי להסדיר את זכות השביתה בתחומן, ואף להגבילה במקרים מסוימים. בין אמנות זכויות האדם של האו"ם, רק האמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות כוללת סעיף המגן על זכות השביתה, עם זאת, בדומה לאמנה האירופית, היא מאפשרת לכל מדינה להגביל זכות זו.
אירועים בולטים
עריכהבין מקרי שבירת השביתה הבולטים בהיסטוריה נמנית שבירת שביתת פקחי הטיסה בארצות הברית ב-1981 על ידי הנשיא רונלד רייגן, אשר גייס פקחים מהצבא, פקחים שלא היו בתפקיד, ופקחים שהועברו זמנית ממגדלי פיקוח פרטיים על מנת שיחליפו את הפקחים השובתים. אירוע זה נחשב לקו פרשת מים בהיסטוריה של העבודה המאורגנת בארצות הברית, בעקבותיו הצטמצמו האיגודים המקצועיים באופן משמעותי וכן מספר המאבקים המקצועיים של עובדים לשיפור תנאיהם.
ב-1909 שכרה חברת הפלדה למכוניות בפנסילבניה את שירותיו של פרל ברגוף, בעליה של חברת שבירת שביתות להשכרה, ו-500 מאנשיו לאחר 4 ימי שביתה. במהומות שהתחוללו בין השובתים לבין משטרת פנסילבניה ושוברי השביתה נהרגו 12 אנשים, רובם מקרב השובתים. השביתה הסתיימה בסוף בניצחון הפועלים.
ב-1928 חוסלה שביתת עובדי חברת הפירות המאוחדת האמריקאית על ידי כוח מהצבא הקולומביאני שטבח בעובדים השובתים אירוע המכונה טבח הבננות בקולומביה.
באוגוסט 2012 ירו כוחות משטרת דרום אפריקה אל עבר אלפי כורים שובתים במכרה מריקנה של חברת הכריה הבריטית לונמין. 34 שובתים נהרגו ועשרות נפצעו. עם זאת, השביתה נסתיימה כשהעובדים הצליחו לשפר את תנאי עבודתם.
בישראל
עריכההחוק והפסיקה בישראל
עריכהבעת חקיקת חוק שירות התעסוקה בשנת 1959 נקבע בחוק שהשירות לא ינקוט צד בשביתות. שירות התעסוקה לא ישלח למפעל עובדים להחלפת עובדים שובתים, אך המפעל יורשה להעסיק עובדים במקום העובדים השובתים, למרות שלא הופנו על ידי שירות התעסוקה[1].
בשנת 1996, בעת חקיקת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, הוכנס סעיף 16 לחוק, האוסר על מעביד להעסיק עובדי קבלן כתחליף לעובדים שובתים[2].
הפסיקה בישראל קבעה לאורך השנים כי זכות השביתה הנגזרת מזכות ההתארגנות של העובדים, מבוססת על איזון כך שמצד אחד נגרם נזק כלכלי לעובדים בשל אובדן השכר ומנגד נגרם הפסד כלכלי למעסיק כתוצאה מהשבתת עסקו. העיסוק המשפטי בסוגיית שבירת השביתה נועד לשמר איזון זה.
בפסק דין שנתן הרכב בראשות נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר בדצמבר 2005, נקבע כי מעסיק רשאי במהלך שביתה "להפעיל את המפעל באמצעות עובדים שלו שאינם שובתים, אם כי אין הוא רשאי לחייב אותם בניגוד לרצונם לבצע עבודה של עובדים שובתים". כמו כן קבעה כי מעסיק רשאי להיערך לשביתה באמצעות אגירת מלאי, להתקשר בקשרים עסקיים חלופיים ואף להעביר את פעילותו לאתרים אחרים של עסקו בהם לא מתקיימת שביתה. עם זאת קבעה הנשיאה ארד כי "אין להתיר למעסיק להפעיל את מפעלו באמצעות עובדים חיצוניים", ובכללם באמצעות עובדי לקוחותיו, "שכן מדובר בנשק שאינו עונה על מבחן המידתיות"[3].
בתי המשפט אף אמצו את עמדתה של פרופ' רות בן-ישראל על פיה שכירת ממלאי מקום זמניים (כעובדים ישירים ולאו דווקא כעובדי קבלן) פוגעת אף היא בזכות השביתה, על אף שהיא אינה מעקרת אותה לחלוטין. וכי שכירת ממלאי מקום קבועים מעקרת את זכות השביתה. השופטת לאה גליקסמן קבעה בפס"ד בעניין החלפת עובדים שובתים ב'גן המדע' ב-2009 כי "חל איסור על המעביד לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, בין אם העובדים החלופיים הם עובדים זמניים ובין אם הם עובדים קבועים"[4].
בדצמבר 2018, קבע נשיא בית הדין האזורי לעבודה בירושלים אייל אברהמי במסגרת הליך כנגד בית החולים הדסה, כי גם למזמין שירות אסור לשבור שביתה של עובדי קבלן המועסקים אצלו. הדברים נקבעו לאחר שהדסה ביקשה להחליף עובדי קבלן במחלקת המחשוב שהועסקו על ידי חברת נס טכנולוגיות ושבתו, בעובדים של חברות קבלן אחרות[5].
עם זאת בתי הדין לעבודה הבהירו במספר פסקי דין כי עובדים שובתים אינם רשאים למנוע בכוח כניסת עובדים שאינם שובתים למקום העבודה או הוצאת סחורות.
תקנון ועדי העובדים של ההסתדרות קובע כי זכות הבחירה וההיבחרות לוועד עובדים תישלל (בכפוף לאישור ועדת הבחירות) ממי שנקבע על ידי האיגוד המקצועי כי שבר שביתה במהלך הקדנציה החולפת[6].
שבירת שביתות בישראל
עריכה
סוגיית השביתה הייתה סלע מחלוקת בין תנועת העבודה הישראלית לבין אנשי התנועה הרוויזיוניסטית שטענו כי המאבק המעמדי סותר ופוגע במאבק הלאומי לריבונות. בין היתר שימשה השביתה במטרה לכפות על המעסיקים העסקת עובדים חברי האיגוד המקצועי בלבד באמצעות לשכת העבודה של ההסתדרות. באוקטובר 1932 בעקבות החלטת הנהלת בית החרושת "פרומין" בירושלים לשכור עובדות חברות בית"ר שאינן חברות הסתדרות - פרצה במפעל שביתה. המעסיקים שכרו אנשי בית"ר לעבוד במקום הפועלים השובתים, וההסתדרות מצִדה הציבה אוכפי שביתה, חברי פלוגות הפועל, כדי למנוע מפועלים החפצים בכך מלהיכנס אל שטחי העבודה. לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שזו נאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום.[7] שביתות דומות, על רקע דומה, התחוללו גם בענף הבנייה בכפר סבא. בעקבות אירועים אלו, כתב זאב ז'בוטינסקי את מאמרו כן, לשבור! בזכות שוברי השביתה, ובהמשך פעל להקמת ההסתדרות הלאומית.
ב-1951 התקיימה שביתת הימאים בעקבות דרישת עובדי נמל חיפה להקים לעצמם ארגון עצמאי בהסתדרות, שלא יהא תלוי במועצת פועלי חיפה. במקרה זה שמשו אנשי פלוגות הפועל, לצד שוטרים, דווקא על מנת להוריד את הימאים השובתים בכוח מהספינות ולשבור את שביתתם שהייתה מכוונת כנגד מדיניות מפא"י. במטרה לשבור את השביתה נשלחו לכמה ממנהיגי השביתה גם צווי גיוס למילואים[8].
בעת שביתת דוורים בשנת 1969 הוזמנו מתנדבים לחלק את הדואר במקום השובתים. הדוורים פעלו באלימות כדי למנוע את פעילות המתנדבים[9].
ב-2003 שבתו עובדי מפעל חיפה כימיקלים דרום בדרישה להכרה בוועד העובדים שהקימו. העובדים הותקפו באלימות על ידי עשרות אנשי חברת אבטחה פרטית שנשכרה על ידי הנהלת החברה במטרה לשבור את השביתה. הדברים תועדו במסגרת הסרט 'שביתה' שנעשה עבור הטלוויזיה הישראלית ועוררה דיון ציבורי נרחב[10].
ב-2004 שבתו עובדי חברת התחבורה מטרודן בבאר שבע במשך למעלה מ-5 חודשים. במהלך השביתה אישר שר התחבורה דאז, מאיר שיטרית, את שבירת השביתה והפעלת הקווים בעיר באמצעות חברות אחרות. במרץ 2005 פסק נשיא בית הדין הארצי לעבודה סטיב אדלר כי החלטה זו של משרד התחבורה מהווה פגיעה בזכות ההתארגנות ובזכות השביתה של העובדים, ואסר על עקיפת השביתה באמצעות חברות אחרות[11]. פסיקה זו מהווה פסיקה תקדימית המצוטטת ברבים מהדיונים באשר לזכות השביתה וההתאגדות בבתי הדין לעבודה. משרד התחבורה הגיש כנגד פסיקה זו ערעור לבג"ץ. ב-14 במרץ 2005 החליט בג"ץ לקבל את עתירת עיריית באר שבע ולאפשר לחברת האוטובוסים נתיב אקספרס להפעיל חלק מהקווים אותם השביתו נהגי "מטרודן" במשך יותר ממאה ימים. לבסוף בתהליך גישור נמצא פתרון לסכסוך, התנאים שופרו במעט, אולם הוועד לא זכה להכרה ולא נחתם הסכם קיבוצי בחברה (עד כעשור לאחר מכן)[12].
ביולי 2013 טענו עובדי משרד החוץ כי נעשה שימוש בעובדי שירות הביטחון הכללי על מנת לשבור את שביתתם[13].
ביולי 2016 טענו עובדי מערכת בתי המשפט בישראל כי הנהלת בתי המשפט ניסתה לשבור שביתה באמצעות שימוש בעובדי קבלן ובנות שירות לאומי אשר נדרשו לבצע עבודות של עובדים שובתים[14].
שבירת שביתה במשפט העברי
עריכהבין הפוסקים ישנה מחלוקת לגבי שבירת שביתה. עמדת החזון איש היא שמותר לשבור שביתה:
כללו של דבר, שסלקם (=המעביד) ברשות על פי דין תורה, אינם רשאים (=העובדים) לעמוד בפני אחרים הבאים לעבוד אצל בעה"ב... ואילו יד בית דין תקיפה חייבין בית דין לגדור בפני עושה עולה ככל אשר תמצא ידם.[15]
לעומת זאת, עמדת הרב משה פיינשטיין היא שאסור לשבור שביתה:
ולכן מה שמחליטין שלא לעבוד עד שיוסיף להם וכדומה היא תקנה שיכולין לכוף את המעוט שלא הסכימו. אך אם יכולין גם שלא להניח לאחרים שלא נכנסו להיוניאן (=לאיגוד העובדים) שלא לעבוד במקומם יש לעיין... אבל מ"מ מסתבר שיכולין לכופן... וגם מצד שהסכימו כבר כל בני המדינה שהוא עולה גדולה למי שנשכר לעבוד במקומם, יש להם רשות ג"כ לכופן וכמו שהוא מעשים בכל יום במדינה הזאת.[16]
בתרבות
עריכה.jpg)
בארצות הברית מכונים שוברי השביתה על ידי פעילי האיגודים המקצועיים בשם הגנאי Scabs שלו אין תרגום הולם לעברית (מילולית, פירוש המילה הוא גֶּלֶד). לסופר האמריקני ג'ק לונדון מיוחסת אמרה המצוטטת רבות בתנועת העבודה האמריקנית המתייחסת לשוברי השביתה, על פיה: "אחרי שסיים אלוהים לברוא את הנחש, הקרפדה והערפד, נותר לו מעט חומר דוחה ממנו יצר את שובר השביתה. שובר שביתה הוא יצור בעל שתי רגליים, עם נשמה מעוותת, מוח מימי, ועמוד שדרה העשוי ג'לי ודבק. היכן שלאחרים יש לב, הוא נושא גידול של עקרונות רקובים. כששובר שביתה עובר ברחוב, גברים מפנים לו את גבם, בשמים מלאכים בוכים, והשטן נועל את שערי הגיהנום כדי להשאירו בחוץ".
תנועת העבודה האמריקאית כתבה אף שירים בגנותם של שוברי השביתה, כמו שירו של ג'ו היל 'צ'ייסי ג'ונס שובר שביתה'[17], המתאר שובר שביתה במחאת עובדי חברת הרכבות האמריקנית, שבוצע בין היתר על ידי הזמר פיט סיגר. שיר אמריקאי פופולרי נוסף בגנות שוברי השביתה הוא שירה של פלורנס ריס 'באיזה צד אתה' (which side are you on?) מ-1931, שנכתב בתמיכה בשביתת כורי הפחם במחוז הארלן בקנטקי[18]. הזמר הבריטי בילי בראג כתב את השיר 'Never Cross a Picket Line' הקורא אף הוא שלא לעבור את משמרות אוכפי השביתה, ושלא לשבור שביתה[19].
בסרט בילי אליוט, מתוארת גם כן שבירת שביתה על רקע שביתת הכורים בבריטניה בשנת 1984.
בישראל כאמור הוצגה פעילות הנהלת מפעל חיפה כימיקלים לשבירת השביתה של עובדיו בסרט 'שביתה' שהוכן על ידי של אסף סודרי ואמיר טאוזינר עבור מחלקת התעודה של הטלוויזיה הישראלית[20]. סדרת הטלוויזיה שביתה שבויימה על ידי רני בלייר בהשראת הסרט, ושודרה ב-2012, כוללת אף היא סצינות דומות של שבירת שביתה באלימות על ידי בריונים בשירות ההנהלה.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ חוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959, סעיף 44
- ^ חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996
- ^ עע (ארצי) 742/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה, הסתדרות החשמל, המתכת והאלקטרוניקה נ' תדיראן מערכות בע"מ באתר נבו
- ^ ס"ק 504/09 ארגון כח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי נ' מכון דוידסון לחינוך מדעי, ליד מכון ויצמן למדע תקציר כאן
- ^ ניצן צבי כהן, בית הדין קבע: גם למזמין שירות אסור לשבור שביתה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 2 בדצמבר 2018
- ^ מורן סבוראי ואמיר בשה, ספר ועדי העובדים - היסטוריה, תאוריה ופרקטיקה של פעילות ארגוני עובדים וועדי עובדים, הוצאת נבו 2019
- ^ אניטה שפירא, ברל, חלק ב, עמ' 394–395.
- ^ דב חנין ודני פולק, שביתת הימאים, תיאוריה וביקורת 12-13, חורף 1999
- ^ התנגשות בין דוורי ירושלים לבין המשטרה; אחדים נפצעו ו-2 נעצרו, דבר, 4 בספטמבר 1969
- ^ יצחק ג'קי אדרי, הסרט "שביתה" - על סיפורם של עובדי חיפה כימיקלים דרום, nfc
- ^ ניר חסון, ביה"ד לעבודה אסר לשבור שביתת "מטרודן", באתר וואלה, 3 במרץ 2005
- ^ ניצן צבי כהן, אלה תולדות: אחרי שנים של נסיונות התארגנות - נחתם הסכם קיבוצי בדן ב"ש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 6 ביולי 2017
- ^ ברק רביד, עובדי משרד החוץ הפגינו: "השב"כ משת"פ", "דיפלומניה", הבלוג של ברק רביד באתר הארץ, 3 ביולי 2013
- ^ ניצן צבי כהן, הממשלה מנסה לשבור שביתה, ועושה שימוש בבנות שירות לאומי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 21 ביולי 2016
- ^ חזון איש, בבא קמא, כג.
- ^ שו"ת אגרות משה חו"מ א, נט.
- ^ Casey Jones - Union Scab בביצועו של סיגר באתר יוטיוב
- ^ wich side are you on? בביצועו של סיגר באתר יוטיוב
- ^ Never Cross a Picket Line בביצועו של בראג באתר יוטיוב
- ^
הסרט "שביתה", סרטון באתר יוטיוב
