שוורר גוסטב

שוורר גוסטב (גרמנית: Schwerer Gustav; שם רשמי: 80cm K Geschütz (Krupp‏)) היה תותח רכבת ותותח העל הגדול ביותר שפעל אי פעם באופן מבצעי, ושירת בורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה. רק שני תותחים מדגם זה נוצרו, השני נקרא דורה. התותח יוצר, כמו רוב הארטילריה הגרמנית הכבדה, במפעלי קרופ ונקרא על שם גוסטב קרופ פון בוהלן אונד הלבך, אביו של בעל המפעל. התותח שקל 1,350 טונות ויכול היה לירות פגז במשקל מקסימלי של 7 טונות למרחק של 38 ק"מ. הוא תוכנן במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20 במיוחד על מנת לחדור את ביצורי קו מאז'ינו, אך לא היה מוכן לכך בזמן ותפקד רק במצור סבסטופול ביוני 1942.

שוורר גוסטב
80-cm-Kanone (E)

שוורר גוסטב
מידע כללי
סוג	artillery model
מדינה מייצרת
יצרן	פרידריך קרופ AG
משתמשים עיקריים	ורמאכט
שנת ייצור	פותח ב-1934
תקופת השימוש	1941–1945 (כ־4 שנים)
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה
יחידות שיוצרו	2
מידע טכני
אורך	47.3 מטר
רוחב	7.1 מטר
גובה	11.6 מטר
משקל	1,350 טון
צוות	250 חיילים
מערכות נשק
קליבר	800 מ"מ
אורך קנה	32.48 מטר (40 קליבר)
סוגי תחמיש	נפיץ, חודר שריון
משקל פגז	פגז נפיץ - 4.8 טון פגז חודר שריון - 7.1 טון
קצב אש	ירי כל 30–45 דקות, כ-14 סבבים ביום
מהירות לוע	נפיץ - 820 מטר לשנייה חודר שריון - 720 מטר לשנייה
טווח מקסימלי	נפיץ - 38 ק"מ חודר שריון - 48 ק"מ

פיתוח

בעקבות הדוגמה של ברטה הגדולה ממלחמת העולם הראשונה ששימשה לניפוץ הביצורים הבלגיים, ובעקבות הקמת קו מאז'ינו, החליט מפקד הוורמאכט ורנר פון פריטש להטיל על מפעלי קרופ לייצר תותח-על המסוגל לחדור את ביצורי הקו הצרפתי. כבר בשלבים המוקדמים היה ברור למדען הראשי של "קרופ" דר' אריך מילר (Dr. Erich Müller) שעל התותח להיות בעל קליבר בן 800 מ"מ ושהוא ישקול למעלה מ-1,000 טון. פירוש הדבר היה שמדובר בתותח הניתן להובלה רק על גבי מסילת ברזל ייעודית, כפולת-פסים ושהוא יצריך צוות גדול להובלה, הקמה ותפעול. בין השנים 1936 עד 1940 יוצרו אבות טיפוס ונערכו ניסויים. בינתיים פרצה המלחמה והתותח לא נדרש עוד למטרתו הראשונית המוצהרת, למרות זאת הזמין הפיקוד העליון שני תותחים.

באמצע 1940 ביקר היטלר באתר הניסויים והתרשם מהתותח. פגז שנורה בתנאי הניסוי חדר שכבה בעובי 7.1 מטר בטון ושריון פלדה בעובי מטר. היטלר קיבל הבטחה שהדגמים המבצעיים יהיו מוכנים עד אביב 1941 והטיל על מהנדסי קרופ משימת-המשך לבנות תותח גדול אף יותר, שיוכל לטווח את לונדון.

תאגיד קרופ לא חייב את הצבא על שוורר גוסטב, אולם על "דורה" (על שם אשתו של המהנדס הראשי) הוגש חשבון בסך 7 מיליון רייכסמרק.

השוואה בין תותחי על גרמנים

	תותח פריז	קרופ K5	שוורר גוסטב	V-3
תמונה
יצרן	קרופ	קרופ	קרופ	קרופ
משתמשת
ייעוד מקורי	פגיעה באוכלוסייה אזרחית	פגיעה במטרות מבוצרות	פגיעה במטרות מבוצרות	פגיעה באוכלוסייה אזרחית
מערכה	מלחמת העולם הראשונה	מלחמת העולם השנייה	מלחמת העולם השנייה	מלחמת העולם השנייה
קוטר	211 מ"מ בגרסאות אחרות 238 מ"מ	283 מ"מ	800 מ"מ	150 מ"מ
אורך קנה	34 מטרים	32 מטרים	32.48 מטרים	127 מטרים
מהירות לוע	1640 מטרים/שנייה	1120 מטרים/שנייה	פגז נפיץ - 820 מטרים/שנייה פגז חודר שריון -720 מטרים/שנייה	1500 מטרים/שנייה
טווח מקסימלי	130 ק"מ	64 ק"מ	38-48 ק"מ (תלוי בחימוש)	165 ק"מ
קצב אש	1.2 פגזים/שעה (20 פגזים ביום)	15 פגזים/שעה	1.5-2 פגזים/שעה (פגז כל 30–45 דקות)	12 פגזים/שעה
משקל פגז	94-120 ק"ג	248-265 ק"ג	4,800 - 7,100 ק"ג	140 ק"ג

לוגיסטיקה

איור המדגים את יחסי הגודל בין הלנדקרוזר P.1500 לבין דמות אדם ושריונית-טילי קרקע-קרקע סובייטית מודרנית מדגם SS-21 ("טוצ'קה")

התותח תוכנן להובלה בצורה מפורקת ברכבת רגילה בת 25 קרונות ייעודיים. עם הגיעו לנקודת ההפעלה הוא הורכב על קרון ייעודי בן 160 גלגלים על 4 חוגונים. במקביל הוקמה במיוחד מסילה כפולת-פסים עמידה במיוחד לנשיאת קרון זה. בשל משקלו הכבד לא הותקן התותח על ציר מסתובב, כלומר לא היה מסוגל לתנועת צידוד והתנועה האפשרית היחידה שיכל הקנה בן 32 המטרים לבצע הייתה הטיה מעלה-מטה (עלרוד) עד זווית מקסימלית של 48 מעלות. לשם ירי בכיוון מסוים היה צורך לסלול מסילה לכיוון המתאים.

עבור הרכבת התותח באתרו נדרשו כמות גדולה של 250 חיילים שעבדו 54 שעות. עבור הנחת המסילה הייעודית הוקצה כוח של 2,500 חיילים שגם עסקו בהקמת עמדות נ"מ אותן איישו 2 גדודים שהגנו על הכלי מפני תקיפה אווירית.

הלוגיסטיקה המסובכת של הובלת התותח והרכבתו, חוסר היכולת שלו לצודד והיותו חשוף למתקפה כיוונו את שר החימוש הגרמני, אלברט שפר, להציע תכנון פתרון בדמות תותח מתנייע עצום ממדים ומשקל שיהווה פלטפורמה ממונעת, ושיהיה גם בעל כוח אש עצמאי בדמות תותחים קטנים יותר ומקלעים רבים, כך שיוכל להגן על עצמו.

בתוך כך, קיבלה חברת קרופ הוראה להתחיל בתכנונו של הלנדקרוזר P.1500, שיועד להיות התותח המתנייע הגדול בעולם. משקלו המתוכנן עמד על כ-1,500 טון, יחידת ההנעה שלו תוכננה להיות בהספק של 2,200 כוחות סוס ומהירות הנסיעה שלו תוכננה לעמוד על כ-15 קמ"ש. אולם בתחילת שנת 1943 החליט היטלר, בהחלטה משותפת עם אלברט שפר, שר החימוש הגרמני, לבטל את הפרויקט.

פעילות מבצעית

במרץ 1942 הגיע השוורר גוסטב מפורק ברכבת לחצי האי קרים והוחנה במצר פרקופ עד שתושלם בניית מסילת ברזל מסימפרופול לאזור ההערכות כ-10 ק"מ מצפון לסבסטופול. שם נבנתה מערכת מסילות כפולות ייעודיות בעקומות שונות שיאפשרו לתותח לתמרן לעמדת ירי לכיוון המטרות והתותח הורכב באתרו.

לאחר שהובל לנקודות השיגור שהוכנו עבורו ולאחר שהורכב במקומו בחשאיות הוא החל להפגיז מטרות בעיר סבסטופול בפגזיו הענקיים. הוא הופעל בין 5 ביוני ל-17 ביוני וירה לעבר ביצורים בסביבות העיר. בסך הכל נורו בימים אלה 47 פגזים בעיקר כנגד מחסני תחמושת ובונקרים כבדים. לדוגמה, ב-6 ביוני טיווחו הגרמנים בונקר ששכן 30 מטר מתחת לפני הים וחופה בשכבת בטון בעובי של כ-10 מטרים. הבונקר הוחרב לאחר ירי של 9 פגזים רצופים אל המטרה. התותח היה יעיל והשימוש בו במצור היה מוצלח. השפעתו הייתה מהממת, מהירה ומכריעה ובעזרתו נפלה לבסוף העיר בידי הגרמנים לאחר קרבות מרים ברחובותיה ההרוסים.

בהמשך הוסע התותח אל לנינגרד, אך כאשר היה כבר מוכן ומבצעי באתרו בוטלה המתקפה שתוכננה עבורו. במהלך 1943 נשאר התותח ליד לנינגרד ולאחר מכן פורק והועבר חזרה לגרמניה. ב-1944 נשקל ^{[דרוש מקור]} לעשות בו שימוש כנגד מרד ורשה אך הדבר לא בוצע לבסוף.

ב-22 באפריל 1945 גילו כוחות בעלות הברית שרידים מהתותח ביער, כ-50 ק"מ מהעיר קמניץ. לפיכך נראה שהתותח הושמד על ידי הכוחות הגרמניים הנסוגים כדי שלא יפול בידי בעלות הברית.

דורה הופעלה במהלך קרב סטלינגרד. היא הובלה לאתר בקיץ 1942 והייתה מוכנה לירי ב-13 בספטמבר. מספר פגזים נורו לפני שפורקה והוחזרה לגרמניה במסגרת נסיגת הכוחות הגרמניים מהאזור. שרידיה נמצאו ליד שרידי שוורר גוסטב.

חימוש

פגז של שוורר גוסטב מוצב במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון ליד טנק T-34 רוסי לשם השוואה

תרמיל פגז של שוורר גוסטב, ליד אדם לצורך פרספקטיבה

השוורר גוסטב היה מסוגל לירות פגזים נפיצים וחודרי שריון:

• פגז נפיץ
  • משקל: 4.8 טון
  • משקל חומר הנפץ: 700 ק"ג
  • מהירות לוע: 820 מטר לשנייה
  • טווח יעיל: 38 ק"מ
• פגז חודר שריון
  • משקל: 7.1 טון
  • משקל חומר הנפץ: 250 ק"ג
  • מהירות לוע: 720 מטר לשנייה
  • טווח יעיל: 48 ק"מ

הפגז היה בנוי מפלדת כרום-ניקל ואלומיניום ובעל צורה אווירודינמית

פגז זה הדגים בתנאי הניסוי חדירה של 7 מטר בטון מזוין.

ראו גם

• קרל גרט
• V-3
• קרופ K5

לקריאה נוספת

• William Manchester, The Arms of Krupp: The Rise and Fall of the Industrial Dynasty that Armed Germany at War, Back Bay Books, 2003 ISBN 978-0316529402

קישורים חיצוניים

• התותח הגדול ביותר בעולם כולל תמונה המציגה בבירור את המסילות הכפולות הייעודיות (באנגלית)
• סרט קצר המציג את גלילתה של דורה אל מחוץ למפעלי קרופ
• מאמר על הגרסה היבילה-בכוחות-עצמה של דורה (הלנדקרוזר), שמעולם לא נבנתה (באנגלית)