מפת יהודה ושומרון, בה מודגשים שטחי A ו-B

שטח B הוא מונח שנטבע בהסכם אוסלו ב' ומתייחס לשטחים ביהודה ושומרון שנמסרו לשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית, שהוקמה מכוח ההסכם. לרשות נמסרה גם האחריות על שמירת הסדר הציבורי לפלסטינים בשטחים אלו, אך ישראל נותרה סמכות בטחונית גוברת לצורך הגנה על ישראלים והתמודדות עם איום הטרור.[1] השטח כולל 440 יישובים כפריים פלסטינים, וכן שטחים פתוחים ושמורות טבע. אין בו יישובים ישראליים רשמיים או בסיסים ושטחי אש של צה"ל.

רקעעריכה

ב-28 בספטמבר 1995 נחתם בוושינגטון הסכם בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין הידוע בשם "הסכם אוסלו ב'". בהסכם חולקו יהודה והשומרון וחבל עזה לשלושה חלקים: שטחי A, שטחי B ושטחי C. הסכם זה נועד לשמש כהסדר ביניים למשך חמש שנים עד שיוחלף בהסדר קבע, אולם נכון לשנת 2020 הסדר הקבע לא גובש. עד יישום הסכם ואי שטח B כלל 23–25% משטחי יהודה והשומרון. במסגרת הסכם זה הועברו לשטח B בשלבים 13% משטחי יהודה ושומרון שהיו שטחי C, אך נגרעו ממנו שטחים אחרים שהפכו לשטח A, ומאז הוא כולל כ-22% מיהודה והשומרון ושום חלק מרצועת עזה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.