שיח' אחמד אחסאא'י

שיח' אחמד אבן זיין א-דין אבן אבראהים אל-אחסאא'י (ערבית: شيخ أحمد بن زين الدين بن إبراهيم الأحسائي) (נולד במאי 1753– נפטר ב-27 ביוני 1826), הידוע בכינויו שייח אחמד או אל-אחסאא'י, היה תאולוג ומשפטן שיעי מוסלמי בולט שייסד את אסכולת השיח'יה בעלת ההשפעה, שמשכה חסידים בתחומי האימפריה הפרסית והעות'מאנית.

שיח' אחמד אחסאא'י
أحمد بن زين الدين الأحسائي

לידה	מאי 1753 Al Muţayrifī, ערב הסעודית
פטירה	27 ביוני 1826 (בגיל 73) אל-מדינה, ערב הסעודית
מקום קבורה	אל-בקיע
השקפה דתית	אסלאם, התריסריים
זרם	שיח'יה
עיסוק	עולמא
צאצאים	מוחמד תקי זין א-דין אחסאאי, עלי נקי אל-אחסאאי

הוא היה יליד אזור אל-אחסא (חצי האי ערב המזרחי), התחנך בבחריין וכן במרכזים התאולוגיים של נג'ף וכרבלא שבעיראק. כמי ששהה במהלך עשרים השנים האחרונות לחייו, באיראן, הוא קיבל את הגנתם וחסותם של נסיכי שושלת קג'אר. אבותיו היו סונים נוודים. שייח' אחמד בידל עצמו מהגישה התריסרית השיעית, בנושאים מרכזיים הקשורים לאסכטולוגיה אסלאמית, תפקידם של העולמא והפרשנות הנכונה של החדית' המיסטי של שנים עשר האימאמים. הבדלים אלה, לפי המלומד הבהאי פיטר סמית', הובילו להאשמות בכפירה בקרב חברי העולמא האורתודוקסים השיעים, ומקרים של רדיפה נגד אחסאא'י וחסידיו התרחשו במהלך חייו ולאחריו. תורתו הייתה מורכבת, ולכן הוא קיים לעיתים קרובות את התקייה, כשהוא מסתיר ממתנגדיו את רעיונותיו השנויים במחלוקת ממתנגדיו.

כיום, אוכלוסיית המאמינים השייח'ים מהווה מיעוט באיראן ובעיראק. לאחר מות יורשו של שייח' אחמד, כאזם רשתי, שייח'ים רבים המירו דתם לבאביזם ולאמונה הבהאית; שני המנהיגים השייח'ים ממשיכים להיות מוערכים מאוד בעיני הבאבים והבהאים, ונתפסים כמבשרים רוחניים לאמונותיהם אלו.

היסטוריה

חיים מוקדמים

ישנו מידע מועט הנוגע לחייו המוקדמים של שייח אחמד, למעט העובדה שהוא נולד באל-אחסא, בצפון מזרח חצי האי ערב, למשפחה שיעית ממוצא סוני בשנת 1166 להג'רה (1753), או 1157 לספירת השנים המוסלמית (1744). הספר המתעד את תולדות הדת הבהאית, מפציעי השחר, מתאר את התעוררותו הרוחנית באופן הבא:

הוא הבחין בדרכם של אותם אלו שהאמינו באסלאם, אשר ערערו את האחדות שבה, שאבו מכוחה, עיוותו את תכליתה והשפילו את שמה הקדוש. לבו התמלא בצער למראה האיבה והשחתת המידות, שאפיינו את השיעה... בנוטשו את ביתו ואת קרוביו, באחד מאיי בחריין, מדרום למפרץ הפרסי, הוא יצא לדרך... כדי לחשוף את המסתורין שבאותם פסוקי אסלאם, שניבאו את הופעתה של דת חדשה...בלבו, הוא האמין בכל מאודו, ששום שינוי, משמעותי ככל שיהא, בתוך דת האסלאם, יכול להשיג את ההתחדשות של אותם מאמינים סוררים. הוא ידע ש...רק דת חדשה ועצמאית, כפי שמעידים וחוזים כתבי הקודש של האסלאם, עשויה להחיות מחדש את עתידה ולטהר אותה מהניוון שפושה בה.

המקור באנגלית

He observed how those who professed the Faith of Islam had shattered its unity, sapped its force, perverted its purpose, and degraded its holy name. His soul was filled with anguish at the sight of the corruption and strife which characterised the Shí'ah sect of Islam [...] Forsaking his home and kindred, on one of the islands of Bahrayn, to the south of the Persian Gulf, he set out, [...] to unravel the mysteries of those verses of Islamic Scriptures which foreshadowed the advent of a new Manifestation [...] There burned in his soul the conviction that no reform, however drastic, within the Faith of Islam, could achieve the regeneration of this perverse people. He knew, [...] that nothing short of a new and independent Revelation, as attested and foreshadowed by the sacred Scriptures of Islam, could revive the fortunes and restore the purity of that decadent Faith.

— מפציעי השחר

אמנם לא ברור עד כמה הפרשנות של נביל עולה בקנה אחד עם רגשותיו האמיתיים של שייח' אחמד, אך המניעים הבסיסיים לרפורמה, ובסופו של דבר לציפייה משיחית, מתבהרים במקצת.

חינוך ושליחות

שייח' אחמד, בהגיעו קרוב לגיל ארבעים (1784 או 1794 בקירוב), החל ללמוד בשקידה במרכזי חכמי הדת השיעים כמו כרבלא ונג'ף. הוא השיג הכרה מספקת בחוגים אלו, כדי להיות מוכרז כמוג'תהיד בעיר כרבלא, כלומר פרשן של החוק האסלאמי. הוא התווכח עם מלומדים סופיים ונאו-אפלטוניים, והשיג מוניטין חיובי בקרב מתנגדיהם. הוא הכריז שבתוך הקוראן כבר נמצאים באופן מהותי, כל תחומי המדע והידע, כך שאם רוצה אדם להצטיין במדעים, יש ללקט כל ידע שכזה מהקוראן. לשם כך, הוא פיתח שיטות פרשניות לקוראן וכמו כן, הוא חיפש ללמד את עצמו את כל תחומי הידע שבעולם המוסלמי, נכון לאותה תקופה.

הוא אף גילה הערצה לאימאמים, אף מעבר למידת הערצתם של בני זמנו, האדוקים בדתם, ואף אימץ השקפת עולם הטרודוקסית באשר לחיים שלאחר המוות, תחיית המתים, אחרית הימים, כמו גם בנוגע לרפואה ולקוסמולוגיה. בבסיס השקפת עולמו בנוגע לעולם הנשמות, הוא הניח שישנו "גוף עדין" הנפרד מהגוף הפיזי אך מקושר אליו, דבר ששינה את דעותיו לגבי המסתורין האופף את דבר היעלמותו של האימאם השנים-עשר האחרון, מוחמד אל-מהדי, לדידם של התריסריים. דעותיו אלו, הביאו לכך שכמה אנשי דת מלומדים, הוקיעו אותו והוא אף השתתף בוויכוחים רבים לפני שהמשיך לפרס, שם השתקע לזמן מה במחוז יזד. רבים מספריו ומחיבוריו נכתבו ביזד.

חלומות וחזיונות

אחסאא'י חווה סדרת חלומות וחזיונות. בחלום אחד כזה שאותו הוא סיפר, הוא האמין שניתנה לו הרשות למסור ידע מכל אחד משנים-עשר האימאמים. בחלום נוסף, הוא ראה את האימאם חסן, מלמד אותו פסוקי קוראן.

הגותו התאולוגית

התאולוגיה של אחסאא'י מושפעת עמוקות מזו של שיאהב א-דין אל-סוהרווארדי. דבר זה נכון במיוחד לגבי קיומו הערטילאי של האימאם הנסתר בעולם שאינו נראה, הדרכים שבהם אדם יכול לזהות אותו, וכן הזמן המדויק ונסיבות הופעתו הצפויה. שאיפתו של אחסאא'י להושיע את האנושות, התעלתה מעבר למחויבויות דתיות גרידא, ובמקום זאת התמקדה בעיסוק אינטואיטיבי במקודש בתוך מרחב מושגי אותו כינה "הורקליה". עולם זה, השאול אף הוא מהגותו של סוהרווארדי, הפילוסוף האיראני בן המאה השתים-עשרה, שימש כתווך בין העולם הגשמי לעולם השמיימי.

בתחומי נופיו הדמיוניים של "הורקליה", האימאם הנסתר אינו נראה לאנושות, בדומה לנשמות המאמינים הממתינות ליום הדין. בעולם זה, מאמינים שחידדו את יכולותיהם השכליות והמוסריות, יכלו להתבונן בנוכחותו של האימאם הנעלם, ולפגוש אף ב"מניפסטציה" שלו בעולם הגשמי. אחסאא'י זיהה את ה"שיעי המושלם", כמי שהגיע למצב של שלמות חזיונית, ומסוגל להדריך אחרים למסע טרנספורמטיבי דומה. מושג זה הדהד את הרעיון, המפותח דיו, של "האדם המושלם", המצוי בסופיות.

אחסאא'י הציע פתרון לשאלה המסובכת בדבר משך חייו של האימאם הנעלם, שהינו אלף שנה, בעולם שאיננו גשמי, בהציעו דוגמה של אימאם שמיימי, המתקיים בעולם התווך "הורקליה". על אף שאחסאא'י לא הביע זאת במפורש אף פעם, בכתביו הסתומים לרוב להבנה, המסקנה שעלתה היא שהאימאם הנעלם, יגלה את עצמו בסופו של דבר, בצורה גשמית חדשה, במהלך הזמן.

ייסוד השייח'יה

חואן קול מסכם את נסיבות ייסודה של אסכולת השיח'יה, והשאלות שעלו בעקבות זאת, כשדעותיו של אחסאא'י כבר מגובשות וכשהוא החל כבר לרכוש קהל מאמינים:

בזמן ששייח' אחמד אחסאא'י חיבר את ספריו, לא התקיימה אסכולה שייח'ית, אשר התגבשה רק לאחר מותו. הוא ראה עצמו כמי שהשתייך לזרם השיעה המרכזי, לא לכת. אך בה במידה, ברי שהוא חידש במסגרת ההגות השיעית, בדרכים, אשר לקראת סוף חייו, עוררו מחלוקת גדולה. בין התחומים השנויים במחלוקת, להם הוא נכנס במסגרת הגותו, היה טיב הסמכות הדתית. הוא חי בתקופה שבה הענף של האסלאם לו השתייך, היה חלוק עמוקות על תפקיד חכם הדת המוסלמי. האם הוא שימש דוגמה שההדיוטות צריכים ללמוד ממנה, ללא רבב, או שמא ראשון בין שווים ותו לא, הכפוף לפרשנות מילולית של כתבי הקודש, כפי שכל אחד אחר היה כפוף לה? או שמא, כפי שהסופים הטעימו, הקוטב שמתעל את חסדו של האל, לאלו שפחות זכו להארה מאשר הוא עצמו? באיזה אופן אנו צריכים למקם את אחסאא'י ביחס לחזיונות השיעיים המנוגדים הללו?

המקור באנגלית

When Shaykh Ahmad al-Ahsa'i wrote, there was no Shaykhi school, which only crystallized after his death. He saw himself as a mainstream Shiʻite, not as a sectarian leader. Yet he clearly innovated in Shiʻi thought in ways that, toward the end of his life, sparked great controversy. Among the contentious arenas he entered was that of the nature of religious authority. He lived at a time when his branch of Islam was deeply divided on the role of the Muslim learned man. Was he an exemplar to be emulated by the laity without fail, or merely the first among equals, bound by a literal interpretation of the sacred text just as was everyone else? Or was he, as the Sufis maintained, a pole channeling the grace of God to those less enlightened than himself? How may we situate Shaykh Ahmad al-Ahsa'i with regard to these contending visions of Shiʻi Islam?

— חואן קול

החוקר הבהאי מוג'ן מומן (Moojan Momen), בספרו שראה אור באנגלית, Introduction to Shiʻi Islam, בהוצאת גורג' רונלד, אוקספורד, קובע שמוג'תהידים רבים חששו שהעדפת אחסאא'י את הידע האינטואיטיבי, שאותו הוא טען שרכש ישירות בהשראת האימאמים, תפגע באופן רציני בסמכותם ובמעמדם. מומן העניק פרשנות בנוגע לתורתו של אחסאא'י ולאלו של ממשיכיו, שבתקופתם החריף העימות עם האורתודוקסיה השיעית.

החוקר הבהאי ניידר סיידי (Nader Saiedi), בספרו Gate of the Heart, אפיין את אנשי השיח'יה, כבעלי ציפיות משיחיות נלהבות, כבעלי ידע אזוטרי ומיסטי מורכב, כמי שהתעקשו על כך שהמהות האלוהית היא טרנסצנדנטית לחלוטין, כמי שדחו את דוקטרינת "אחדות היש", מיסודו של אבן ערבי, כמי שהעניקו פרשנות מחודשת לאמונה המסורתית בתחייה הגשמית של הגוף, וקביעותיהם (הלא חד-משמעיות), ביחס להכרח בנוכחות של שער חי (باب), לאימאם הנעלם, לשם הדרכת הקהילה השיעית.

יורש

שייח' אחמד אחסאא'י מינה ליורשו את כאזם רשתי, שהנהיג את התנועה השייח'ית עד למותו. הוא הדריך את תלמידיו איך לזהות את המהדי וה-المسيح, כלומר התפיסה המוסלמית את ישו כמי שעתיד לחזור לפני בואו של המהדי (המאוזכר לעיל). לאחר מותו, ב-1843, רבים מתלמידיו נפוצו ברחבי עיראק ואיראן כדי לחפש אחרי מנהיג חדש.

חיבוריו שפורסמו

שייח' אחמד אחסאא'י נודע ככותב פורה, כמי שהשלים ופרסם 71 חיבורים במהלך חייו, שמהם שרדו עד לימינו אלה, 354 כתבי יד. כשהוא כותב בעיקר בערבית, יצירתו כיסתה מנעד רחב של ז'אנרים ספרותיים. רוב חיבוריו כוללים התכתבויות עם עולמא אחרים או עם תלמידיו, לרוב מתוך כוונה להרחיב פרשנות של עקרון אשר קודם בחיבור אחר, או לתת תשובות לשאלות מטרידות בנוגע לתאולוגיה ולהלכה אסלאמיות. מסות ושיעורים שחוברו על ידי אחסאא'י באופן עצמאי, מרכיבים רק חלק קטן מחיבוריו, אך נוטים להיות ארוכים יותר מהתכתבויותיו, ונלמדים ומודפסים מחדש לרוב יותר. בהתאם למסורת הספרותית-אקדמית, הפרסית והמוסלמית, מספר גדול מחיבוריו, כתובים באופן הכולל פרשנויות של סורות מהקוראן, חדית'ים חשובים של מוחמד או של האימאמים, או כתובים בהשראת מחברים תאולוגיים או מיסטיים מוקדמים יותר. הביבליוגרפיה המקיפה ביותר של חיבוריו הידועים של אחסאא'י, מזהה שנים עשר נושאים, הנדונים באמצעות חיבורים ספציפיים:

• Sharh al-Hikma al-Arshiyya
• Sharh al-Fawa'id
• Jawami' al-Kalim
• Sharh al-Masha'ir
• Sharh al-'Arshiyya
• Sharh al-Ziyara al-Jami'a al-Kabira
• Rasa'il al-Hikma. Al-Da'ira al-'Alamiyya

הפניות

• Amir-Moezzi, Mohammad Ali. "Une absence remplie de présences. Herméneutiques de l'occultation chez les Shaykhiyya (Aspects de l'imamologie duodécimaine VII) ," in Bulletin of the School of Oriental and African Studies Vol. 64, No. 1. (2001) pp. 1-18.
• Cole, Juan R. I. (2001-08-30), "Shaykh Ahmad Al-Ahsaʾi on the Sources of Religious Authority", The Most Learned of the Shiʿa, Oxford University Press, pp. 82–92,
• Cole, Juan R.I. "The World as Text: Cosmologies of Shaykh Ahmad al-Ahsa'i," in Studia Islamica, No. 80. (1994), pp. 145–163.
• MacEoin, Denis. S.V. "Ahsa'i, Shaikh Ahmad b. Zayn al-Din," in Encyclopaedia Iranica, 3 vols. - (London: Routledge and Kegan Paul, 1983).
• MacEoin, Denis. The Messiah of Shiraz. Brill (Leyden, 2008).
• Hamid, Idris Samawi. The Metaphysics and Cosmology of Process According to Shaykh Ahmad al-Ahsa'i. (Ph.D. dissertation: State University of New York at Buffalo, 1998).
• Lambden, Stephen (May 26, 2016). "Twin Shining Lights, Part 1: Shaykh Ahmad ibn Zayn al-Din al-Ahsa'i". Lights of 'Irfán: Papers Presented at the 'Irfán Colloquia and Seminars. 17.
• Momen, Moojan (1985). An Introduction to Shiʻi Islam: The History and Doctrines of Twelver Shiʻism. Yale University Press. pp. 229.
• Momen, Moojan (1991). "The Works of Shaykh Ahmad al-Ahsá'í: A Bibliography". Baháʼí Studies Bulletin. Monograph #1: 177.
• A.L.M, Nicolas (1910). Essai sur le cheikhisme. Paris, France: Paul Geuthner.
• Rafati, Vahid (1979). The Development of Shaykhi Thought in Shiʻi Islam. Ph.D. dissertation, University of California, Los Angeles.
• Zarandi, Nabil (1932) [Written in 1887-88]. Nabíl's Narrative of the Early Days of the Baháʼí Revelation. Translated by Effendi, Shoghi (Hardcover ed.). Wilmette, Illinois, USA: Baháʼí Publishing Trust.
• Iran: A Modern History, Abbas Amanat, Yale University Press, New Haven, 2017.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שיח' אחמד אחסאא'י בוויקישיתוף

• Sheykh Ahmad Ahsa'i, Iranica
• alabrar.com for more information about Shaykhi teachings. (This site is in the Arabic language.)
• Early Shaykhism - Some biographical notes, translations and studies
• Collected Works of Shaykh Ahmad al-Ahsa'i at H-Bahai Discussion Network