שיחה:היסטוריה של סודאן

אין דיונים בדף הזה.
היסטוריה ערך זה הוא במסגרת תחום העניין של מיזם "היסטוריה של מדינות" בוויקיפדיה העברית. מטרת המיזם היא לדאוג לכך שכל ערכי ה"היסטוריה של" יגיעו לרמה טובה, ויתוחזקו בהתאם.
לפי הערכת המשתמש Hmbr, שהציב תבנית זו:
רמת האיכות של הערך "התחלתי"
חשיבותו של הערך "ממוצע"

הערות נוספות ניתן למצוא בטבלה בדף המרכזי של הפרויקט. אנא עזרו לנו להביא את הערך לרמת איכות טובה.

התיאור: "בסוף המאה ה-19 ניסו הבריטים לכבוש את סודאן, ונתקלו בהתנגדות של המהדי ותומכיו." אינו נכון. ברגע שהבריטים באמת ניסו לכבוש את סודאן היה זה עשור אחרי שהמהדי כבר לא היה בין החיים ויורשיו שניסו לעוצרם ספגו מפלה ניצחת.
לאביהו ששכח לחתום - תודה שאתה עוקב אחרי העבודה, ואשמח לעוד הערות. המעורבות המצרית בסודן מתחילה כבר ב-1870 וקשה לומר מתי "ניסו לכבוש" את סודן. מכל מקום שיניתי ברוח הערותיך. העבודה אך בשלב התחלתי, ועל אף שקראתי את הערך בויקינגלית, ומקורות בעברית, ואני מכיר את סיפור המהדי וגורדון, וכמובן את קרב אומדורמן מתיאוריו של צ'רצ'יל, יש לי כרגע די בלגן בראש, שיסתדר עם שייכתב הערך. לאחר מכן אתן לפיסקת הפתיחה נוסח סופי, ומדוייק. קילגור טראוט*הצטרפו למיזם המדינות* 20:04, 2 באוגוסט 2007 (IDT)
וואלה שכחתי, מתנצל. ראשית, המעורבות המצרית בסודאן התחילה הרבה לפני 1870. אני מניח שברגע שנתחיל לחטט נמצא את התאריך המדויק. אני כרגע מתבסס על הזיכרון והוא כידוע לרוב מתעתע. בכל אופן ספרו של אלן מורהד "הנילוס הכחול" שאינו תחת ידי עוסק בשלושה פרקים היסטוריים. הראשון, "הצרפתים במצרים" עוסק במסע נפוליון. השלישי הקרוי "האנגלים באתיופיה" עוסק בפרק היסטורי עלום משום מה. המלך האתיופי שכנראה לא היה כך כך נורמלי נעלב מהתנהגות השגריר האנגלי ואסר אותו. בתגובה כבשה אנגליה את אתיופיה והדיחה את המלך. (מעניין שבתקופה שקראתי אותו השתלטו "סטודנטים" על שגרירות ארצות הברית באיראן מייד לאחר המהפכה האיסלמית וההבדל בין התגובות של שתי המעצמות להפרה בוטה של החוק הדיפלומטי מדהים).
הפרק השני ב"הנילוס הכחול" - "המצרים בסודן", קשור לעניינו ומספר כיצד מוחמד עלי שליט מצרים הקים אימפריה. שלוחה אחת שלה נשלחה צפונה והמצרים השתלטו על סוריה וארץ ישראל שהוא סיפור שאנחנו מכירים, אבל הם גם התפשטו דרומה ומ-1821 הייתה סודאן (לפחות חלקה הצפוני בידיים מצריות). סודאן נשארה בידים מצריות עד 1885 שאז נפלה חרטום בידי המהדי. בכל התקופה הסתכלה מצרים על סודאן כאל נכס שצריך לנצל אותו כמה שיותר (אם אני זוכר נכון בעיקר כמקור לעבדים).
האנגלים נכנסו לתמונה רק לאחר שעזרו לדכא את מרד אחמד עורבי בשנות ה-80 והפכו את מצרים למדינת חסות למעשה. כשפרץ מרד המהדי הם רק רצו לפנות את המדינה בעיקר מהאירופאים אבל גם לפנות את חיל המצב המצרי בן חסותם. למטרה זו נשלח צ'ארלס גורדון לחרטום. אלא שהלה היה סוג של רומנטיקן והתעקש להישאר עד שכל מי שירצה לעזוב את העיר יוכל וסיבך את האנגלים במלחמה שלא רצו להשתתף בה. הם שלחו חיל משלוח שכל תפקידו היה לפנות את גורדון והאירופאים בלבד. צבא המהדי עשה ניסיון לעוצרם, והובס אבל הבריטים התקדמו לאט מדי, וכשהגיע חיל החלוץ לחרטום היה זה יומיים אחרי שהעיר נכבשה וגורדון כבר לא היה בין החיים. במצב עניינים זה החליטו הבריטים לעזוב את סודאן. אחר כך היו להם עניינים אחרים לעסוק בהם וכשהחליטו לכבוש את סודן ב-1899 כל ניסיונות יורשיו של המהדי לעצרם הסתיימו בטבח והבריטים כבשו את המדינה. (אחר כך היה סיפור פשודה, אבל עליו אתה בטח תכתוב). אני מתנצל אם נסחפתי אבל הנושא קצת קרוב לליבי. אביהושיחה 20:58, 2 באוגוסט 2007 (IDT)
לא נסחפת, ויופי שהנושא קרוב ללבך, כך תהייה לי ביקורת עמיתים מהמעלה הראשונה... :). ועם זאת, יש לי עוד אלף חמש מאות שנות היסטוריה סודאנית די משעממת, כדי להגיע למאה ה-19, והעבודה מתקדמת די בעצלתיים. הדבר היחיד שאתה יכול להצטער עליו הוא שעכשיו אנדנד לך בכל פעם שתהיה לי שאלה, ותהיה כמובן חייב לעבור על היצירה לאחר שתושלם. קילגור טראוט*הצטרפו למיזם המדינות* 21:14, 2 באוגוסט 2007 (IDT)
חזרה לדף "היסטוריה של סודאן".