שיטת צ'בק למשחק
שיטת צ'בק למשחק היא שיטת משחק שפותחה על ידי המורה למשחק איוואנה צ'בק. שיטת המשחק מבוססת על חשיפת כאבו האישי של השחקן, בדומה לשיטות משחק אחרות כגון סטניסלבסקי, מייסנר (אנ') והאגן.
ייחודיות השיטה היא בשימוש ברגש, לא כתוצאה סופית, אלא כדרך להשגת יעד. על פי צ'בק ישנן ארבע מטרות על עיקריות ובסיסיות לכל דמות, בכל סיפור: אהבה, עוצמה, הערכה והישרדות. העיקרון המוביל את ניתוח הטקסט, יהיה למצוא את מטרת העל של הדמות, ולנסח אותה בצורה הכי בסיסית ואנושית. צ'בק פורטת את שלבי ניתוח הטקסט ל-12 שלבים, ובסיפרה מפרטת על כל שלב, תוך נתינת דוגמאות.
רקע עריכה
איוואנה צ'בק (אנ') היא מורה למשחק, ומייסדת בית הספר למשחק Ivana Chubbuck Studios בהוליווד. היא נולדה ב-1952 בדטרויט, מישיגן. ב-2004 פורסם ספרה "כוחו של השחקן: כל השלבים מהתסריט לדמות חיה, נושמת ודינמית". הספר מכיל את המתודולוגיה של שיטת צ'בק, שבבסיסה היא שיטה קפדנית ומפורטת לניתוח תסריט או מחזה, שלב אחר שלב. הוא תורגם למספר שפות ובהן עברית, רוסית, איטלקית ודנית.
שנים עשר השלבים על פי שיטת צ'בק למשחק עריכה
- מטרת העל: מה צריכה הדמות יותר מכול.
- מטרת הסצנה: מה צריכה הדמות במהלך סצנה שלמה.
- מכשולים: המשוכות הגופניות, הרגשיות והמנטליות שמקשות על הדמות מלהשיג את מטרת העל ומטרת הסצנה שלה.
- תחליף: יצירת הזדהות בין שחקן נוסף בסצנה (או דמות בסצנה) לבין דמות אמיתית כלשהי מחייו האישיים של השחקן, שמתאימה למטרת העל ומטרת הסצנה.
- עצמים פנימיים: התמונות שעולות בראשו של השחקן בזמן שהוא מדבר את הטקסט או שומע את הטקסט המופנה כלפיו.
- מקצבים ופעולות: שינויים במחשבה/רעיון במהלך סצנה. מכונה גם "ביט" (Bit).
- רגע לפני: אירוע אישי לפני כניסת השחקן לסצנה, שמספק לו מקום שממנו יפעל בה.
- מקום וקיר רביעי: הענקת תכונות של מקום אמיתי בחיי השחקן, למציאות הפיזית של הדמות שמתרחשת על במה.
- מעשים (Doings): ההתנהגות הפיזית של השחקן.
- מונולוג פנימי: הדיאלוג "המתגלגל" בראשו של השחקן בעת ביצוע הסצנה, ושאינו מבטא אותו בקול רם.
- נסיבות מוקדמות: ההיסטוריה של הדמות ומצבור חוויות החיים שלה על פי הטקסט, שקובע את פעולותיה.
- לשחרר: "למרות ששיטת צ'בק משתמשת באינטלקט של השחקן, היא איננה תרגיל אינטלקטואלי. השיטה מספקת דרך ליצור התנהגות אנושית, כדי לחקות את הזרימה הטבעית של החיים ולהיות ספונטני על השחקן לבטוח בעבודה שביצע באחד-עשר הכלים הקודמים ולשחרר" כלומר, לבצע את הסצנה בחופש פעולה.
ישנה חשיבות לסדר השלבים, כל שלב הוא המשך הכרחי לשלב הקודם לו, ולניתוח מדויק של הטקסט.
יומן רגשי עריכה
אחת הדרכים למציאת תחליף (שלב מספר 4) היא כתיבת "יומן רגשי" בו מתעמת השחקן עם דמות אמיתית מחייו, ללא מעצורים, וללא סייגים. כתיבת היומן הרגשי, היא כתיבה אינטואיטיבית, מהירה ואישית (איננה מיועדת לקריאה של אדם זר). את היומן הרגשי ממליצה צ'בק לכתוב בעט, כדי שתהיה כתיבה שוטפת (הן רגשית והן טכנית), ולהתחיל אותה בכתיבת מטרת הסצנה. דוגמה: "אני צריך שתאהב אותי" צ'בק מאמינה שהשם הראשון שעולה למודעות הוא התחליף הראוי לעבודה על הסצנה.
צ'בק בישראל עריכה
איוואנה צ'בק ביקרה בישראל שלוש פעמים בעקבות יוזמה של המפיק-במאי ארי דוידוביץ' ובהפקתו. במסגרת ביקוריה בישראל ערכה צ'בק סדנאות משחק לשחקנים ישראלים והרצאות לקהל הרחב במסגרת סדנאות ״היפרמדיה״ ליוצרים. צ'בק הכשירה את הבמאי שחר רוזן, ואת השחקן אלון נוימן למורים בלעדיים לשיטתה בישראל, והם שניהם מאמנים שחקנים רבים, בקבוצות תרגול בשיטת צ'בק, ובשיתוף פעולה עם שח"ם – ארגון השחקנים בישראל. אימון ותרגול בשיטה מקנים לה את הערך המוסף של שיטת משחק, והופכים אותה הלכה למעשה, מתוך הבנה שמי שמגדיר את עצמו איש מקצוע, בין אם הוא רופא ובין אם הוא שחקן, חייב להתאמן ולשמור על כושר מקצועי בין אם הוא עוסק במלאכתו ובין אם הוא בשלב ההתמחות.
צ'בק נוער – מסגרת לנוער ללימודי צ'בק. לימודים של הטכניקה אשר מותאמים לשחקנים צעירים בגילאי 13–18. רונה סטרשנוב ואורן דיקמן הן מורות בלעדיות ללימוד הטכניקה לנוער, והן מעבירות את הקורסים. גם הן הוכשרו כמו שחר רוזן ואלון נוימן בסטודיו בלוס אנג'לס וביחד הם חלק מצ'בק ישראל.
צ'בק בחינוך עריכה
משרד החינוך בישראל אינו מכיר בשיטת צ'בק ובשל כך, היא אינה נלמדת במגמות תיאטרון, ובתוכנית הלימודים לבגרויות. מורים לתיאטרון יכולים ללמדה כראות עיניהם כערך מוסף בלבד, אך היא איננה נחשבת כשיטה עליה ייבחנו התלמידים לבגרות.
לקריאה נוספת עריכה
- "כוחו של השחקן. שיטת צ'בק למשחק: כל השלבים מהתסריט לדמות חיה, נושמת ודינמית", אסיה, 2009
