פתיחת התפריט הראשי
שילה נה גיג מלפני המאה ה-12, על הכנסייה בבית קילפק, בהרפורדשייר, אנגליה

שילה נה גיג (אנגלית: Sheela na gigs ; אירית: Síle na gcíoch) הן דמויות מפוסלות של נשים ערומות עם פות מודגש, ובדרך כלל פעור. הן סוג של גרוטסקה אדריכלית שמצויה על פני כנסיות, ארמונות, ומבנים אחרים, במיוחד באירלנד ובבריטניה. אחת הדוגמאות הטובות ביותר ניתן למצוא במגדל העגול בראטו, במחוז קרי, אירלנד. עוד דוגמה ידועה מצויה בקילפק שבאנגליה.

באירלנד יש את המספר הגדול ביותר גילופי שילה נה גיג - 101, כאשר באנגליה שרדו 45.[1]

המטרה וההיסטוריה של השילה נה גיג אינן ידועות - השערה מובילה אחת היא שהם כמו גרגוילים וגרוטסקות אחרות האופייניות לכנסיות, שנועדו לשמר מפני רוחות רעות.[2][3] תאוריות אחרות כוללות שהן דמויות פגניות שמצאו דרכן לתוך האדריכלות והתרבות הנוצרית המקומית, שהן אלות פריון, או אזהרה מפני תאווה מינית של נשים.

מקורותעריכה

אין בין החוקרים הסכמה לגבי מקורותיהן של הדמויות. ג'יימס ג'רמן ואנתוני ויר מאמינים שהשילה נה גיג הגיעו במקור מצרפת ומספרד במאה ה-11, ושהמוטיב מצא את דרכו לבריטניה ולאחר מכן לאירלנד במאה ה-12.[3] עבודתם של ג'רמן וויר משיכה את המחקר של יורגן אנדרסן, שכתב את המכשפה שעל הקיר (1977), הספר הרציני הראשון שנכתב על השילה נה גיג.[2] איימון קלי, האחראי על עתיקות אירלנד במוזיאון הלאומי של אירלנד בדבלין, תומך בתאוריה; הוא מפנה לעובדה שכמעט כל דמויות השילה נה גיג השורדות נמצאות באזורים של הכיבוש האנגלו-נורמני (המאה ה-12). יש אך מעט שילה נה גיג באזורים שנשארו בידי האירים.[4] ויר וג'רמן גם טוענים כי המיקום של הפסלים על כנסיות ואופיים הגרוטסקי, על פי אמות המידה של ימי הביניים, מצביעים על כך שהם מייצגים תאווה מינית נשית כחוטאת, איומה, ומשחיתה.[3]

תאוריה נוספת, של ג'ואן מקמייהון וג'ק רוברטס, היא שהגילופים הם שרידים טרום-נוצריים של דמויות פוריות או של הדת של אלת האם.[1] הם טוענים שהבדלים בין חומרי הבניין, והמיקומים של השילה נה גיג, והסגנונות השונים בין הגילופים לבין המבנים מורים על כך שהם שולבו ממבנים קודמים לתוך המבנים הנוצריים.

בנוסף, דמויות אקסהיביציוניסטיות מאירופה שונות מהותית מהשילה נה גיג. באירופה, ישנן בדרך כלל דמויות גבריות במיצגים מסוג זה, בעוד באירלנד ובבריטניה דמויות גבריות נדירות. גם התנוחות של הדמויות האירופאיות לולייניות יותר.

 
שילה נה גיג על חומה בפטהרד, טיפררי, אירלנד

אטימולוגיהעריכה

השם שילה נה גיג נרשם באופן רשמי לראשונה בגיליון של האקדמיה האירית המלכותית בין השנים 1840–1844 כשם של גילוף מכנסייה במחוז טיפררי.[2] אך חוקרים אינם מסכימים לגבי המקור והמשמעות של השם, מכיוון שהוא לא ניתן לתרגום ישיר לשפה האירית. ישנן איותים שונים לשם שילה (Sheela) שכוללים Sheila, Síla ו-Síle.[1][2][5] על פי מילון אוקספורד לאנגלית, הוא נגזר מן המשפט באירית - Síle na gcíoch - שפירושו "ג'וליה של השדיים".[6]

יורגן אנדרסן סבור שהשם בא מהמשפט האירי Sighle na gCíoch, כלומר "המכשפה של השדיים", או Síle na Giob, שפירושו "שילה הכורעת" (כאשר Síle זו הצורה האירית לשם האנגלו-נורמני ססיל או ססיליה).[2] פטריק דינין גם נותן את Síle na gCíoċ כמקור אפשרי, לפיו הדמות היא "אבן פטיש שמייצגת אישה, ואמורה להעניק פוריות, ויובאה על ידי הנורמנים."[7] חוקרים אחרים שוללים את הפרשנויות האלה,[3] ואינם סבורים שהביטויים na Giob ו-na Gig קשורים, והם טוענים שהמשפט הוא כמשמעו, Sheela na Gig, שפירושו אישה זקנה.[5]

ברברה פריטג הקדישה פרק לאטימולוגיה של השם בספר שלה, Sheela-Na-Gig: Unravelling an Enigma. היא מתעדת אזכורים מוקדמים יותר מ-1840, כולל ספינה של הצי המלכותי בשם Sheela Na Gig, וריקוד מהמאה ה-18 שנקרא Sheela na gig. מוזיקת ריקודים שהתפרסמה לראשונה כ-"The Irish Pot Stick" (c.1758), מופיע בספרו של ברייסון A Curious Collection of Favourite Tunes (1791) כ-Shilling-a-Gig, ובתור Sheela na Gigg"" בספרו של היים, 48 ריקודים אירים מקוריים (c.1795).[8] אזכורים אלו הם העתיקים ביותר של השם,[5] אך הם אינם מתייחסים לפסלים. רישומי הצי המלכותי מעידים כי השם של הספינה מתייחס ל"שדונה אירית".[5] פריטג גילתה כי המילה "gig" הייתה מילת סלנג מצפון אנגליה המתייחסת לפות. בסלנג האירי המודרני קיימת המילה "Gigh" (מבוטאת "ג'י") שפירושה זהה, מה שגורם לבלבול נוסף לגבי המקור האפשרי של השם.

השערותעריכה

הרבה מהמחלוקת בין חוקרים מתמקדת בקביעת מה השילה נה גיג אמורה לייצג, ואין אף תאוריה שמסבירה את כל הדמויות.

אלילה פגניתעריכה

השערה פופולרית היא שהשילה נה גיג מייצגת אלה פגנית, אבל אקדמאים מאמינים שהמצב היה מורכב יותר, ויש מספר רב של פרשנויות לגבי התפקיד של הדמות הנשית מכיוון שמסורות רוחניות משתנות לאורך זמן.[2][3][5] האלה המדוברת היא בדרך כלל מזוהה כקלטית, דמות הקיילך הזקנה מהמיתולוגיה האירית והסקוטית. מרגרט מארי תומכת בהסבר זה, כמו גם אן רוס, שכתבה כך במאסה שלה, "הזקנה האלוהית של הקלטים הפגנים".

גם מורין קונקנון תומכת בתאוריית האלה בספר שלה, הקדושה והזונה: אלת השילה של הקלטים. היא מייחסת לדמויות ייצוג של "האלה האם".[9]

אנדרסן הקדיש פרק בספרו לתאוריה זו, שכותרתו "פגני או מימי הביניים?" לדבריו, בעוד יש סימנים להשפעות פגניות על שילה נה גיג האירית, הוא עומד על כך שהשילה עצמה היא מימי הביניים והבנת משמעותה צריכה להתקיים בהקשר הזה.[2] גם פריטג דוחה את רעיון השורשים הקלטים הפגניים של שילה נה גיג, ועדיין התאוריה נותרת פופולרית.

דמות פריוןעריכה

השערה זו בדרך כלל באה בשילוב עם תאוריית האלה. ברברה פריטג סבורה כי הדמויות היו בשימוש למטרות פוריות ומקשרת אותם ל"אבני לידה".[5] יש ראיות פולקלוריות שלפחות חלק מהשילה נה גיג היו בשימוש כזה, כאשר הפסלונים היו מושאלים לנשים עת כרעו ללדת.[5] לדמויות שילה נה גיג אחרות יש הקשר לטקסי נישואים. למשל, את הדמות מכנסיית סנט מייקל באוקספורד היו מראים לכלות ביום החתונה.[10] תאוריה זו אינה מסבירה את המשמעות של כל דמויות השילה נגיג: חלקן מתארות דמות דקה עם צלעות בולטות ושדיים צרות, מאפיינים אשר אינם מסמלים פוריות.[11] אחרות הן שמנמנות ולפעמים מוצגות בהקשר מיני עם בן זוג (כמו בוויטלספורד). ויר טוען כי בחינה מדוקדקת של הדמויות מגלה תכונות שמצביעות שהפונקציה שלהן לא קשורה לפוריות.[3]

אזהרה נגד תאווהעריכה

ויר וג'רמן משערים כי שילה נה גיג נועדה להזהיר מפני חטא התאווה, בהקשר דתי.[3] דמויות אקסהיביציוניסטיות מכל הסוגים—זכרים, נקבות, וחייתיות—לעיתים קרובות מצויות בקרבת ייצוגים של חיות שטורפות בני אדם ודמויות אחרות מהגיהנום. דמויות אלה, הם טוענים, שימשו כאמצעי הוראה דתית עבור אוכלוסייה שברובה אנאלפביתית. פרשנות זו מתואמת לתאוריית המקור הקונטיננטלי של שילה נה גיג. החוקרים שתומכים בתאוריה זו סבורים כי הדמות הגיעה מיבשת אירופה לאיים הבריטים יחד עם צליינים שנעו במסלול אל ומסנטיאגו דה קומפוסטלה. אך אין הסכמה על כך, ופריטג, למשל, טוענת נגד. התאוריה הדתית מתאימה לדמויות שילה נה גיג המצויות על כנסיות ומבנים דתיים, אך פחות מצליחה להסביר את הדמויות המצויות במרחבים שאינם דתיים כמו אותן דמויות שנחרטו על חומות של טירות ואי אפשר לייחס להן מטרה דתית. יש אפילו שילה נה גיג בהדון הול שמופיעה על צידה של אורווה. גם התאוריה הזו אינה מסבירה את כל הדמויות.

הגנה נגד הרועעריכה

 
פלטת לה-פונטיין, מאויר על ידי צ'ארלס אייזן (1762)

אנדרסן,[2] ויר וג'רמן כולם סבורים שהדמויות שימשו גם כאמצעי הגנה נגד הרוע.[3] הסבר זה מספק סיבה לשימוש בדמויות במבנים כגון טירות. באירלנד, כמה מהדמויות אף נקראו "אבני עין הרע", דבר שתומך בתאוריה. יש גם ראיות פולקלוריות למנהג אנסימרה - כשנשים היו מרימות את שמלותיהן כדי לגרש רוחות רעות. דוגמה לכך ניתן לראות באיור מהמאה ה-18 מאת צ'ארלס אייזן ב-La Fontaine's Nouveaux Contes (1674) אשר מראה שד נהדף על ידי מראה של אישה שמרימה את החצאית שלה כדי להציג את איברי מינה. אך ויר וג'רמן חושב שאלה היו בעיקר בחזקת סיפורים, ולא מנהג בפועל.

מיקומיםעריכה

 
שילה נה גיג המצויה על עמוד התווך הדרום-מערבי של קתדרלת סנט מגנוס בקירקוול, מהמאה ה-12 או ה-13.

כאמור, לאירלנד יש את המספר הגדול ביותר של שילה נה גיג, והייתה תקופה שחשבו שזוהי תופעה בלעדית לאירלנד, עד שחוקרים קישרו את הדמות לדמויות אחרות ברחבי מערב ומרכז אירופה.[2][3] קשה למנות את המספר המדויק, כמו שיש קושי להגדיר אילו דמויות מכל הייצוגים האקסהיביציוניסטיים הן שילה נה גיג, ואין הסכמה בין החוקרים. למשל, הדמות ברוצ'סטר אינה שילה נה גיג לדברי פריטג, אך נחשבת לכזו על ידי ויר וג'רמן. קונקנון סופרת דמויות שחוקות שרק היא מכירה בהן כשילה נה גיג.[12] וככל שמתעורר עניין בנושא, ייתכן שיתגלו עוד דמויות שעדיין לא נספרו.

בתרבות הפופולריתעריכה

בשנת 1992 יצאה מוזיקאית הרוק האלטרנטיבי פי. ג'יי. הארווי בסינגל השני מאלבום הבכורה שלה Dry, בשם Sheela-Na-Gig. השיר הגיע למקום תשיעי במצעד האלטרנטיבי בארצות הברית.[13] היה לשיר גם קליפ וידאו אשר בוים על ידי מריה מוצ'נץ שיצא באותה שנה.[14]

מאמריםעריכה

  • Dexter, Miriam Robbins & Goode, Starr, "The Sheela na gigs, Sexuality, and the Goddess in Ancient Ireland", Irish Journal of Feminist Studies, 4 (2), Mary Condren, ed., (2002), 50-75
  • Ford, Patrick K. “The Which on the Wall: Obscenity Exposed in Early Ireland.” In Obscenity: Social Control and Artistic Creation in the European Middle Ages, ed. Jan M. Ziolkowski, 76-90. Leiden: Brill, 1998.
  • Goode, Starr & Dexter, Miriam Robbins, "Sexuality, the Sheela na gigs, and the Goddess in Ancient Ireland", ReVision, Vol. 23, No. 1 (2000): 38-48
  • Goode, Starr,"Sheela na gig: Dark Goddess of Europe," Goddesses in World Culture,Volume 2. Santa Barbara, California: Praegar. pp. 209–223. 2011
  • Goode, Starr, "The Power of Display: Sheela na gigs and Folklore Customs," About Place Journal Vol. 2, Issue 2.
  • Oakley, Dr. Theresa & Woodcock, Dr. Alex, "The Romanesque Corbel Table at St John's, Devizes and its Sheela na gig", Wiltshire Archaeological and Natural History Magazine Vol 99 (2006)
  • Costa, Joaquim Luís - "Lust and iconography in the Portuguese Romanesque sculpture". Medievalist [Online]. # 17 (January - June 2015). Available in [1], ISSN 1715-0736

לקריאה נוספתעריכה

  • Devereux, George, Baubo, la vulva mythique, 1983, Paris, J.-C. Godefroy [German edition, 1981, Frankfurt am Main]
  • Dexter, Miriam Robbins & Mair, Victor H., Sacred Display: Divine and Magical Female Figures of Eurasia, 2010, Amherst, New York: Cambria Press ISBN 978-1-60497-674-8
  • Ross, Dr Anne, Pagan Celtic Britain, 1967, ISBN 0-89733-435-3
  • Wright, Thomas, On The Worship of the Generative Powers during the Middle Ages of Western Europe, 1865/66 (Attributed) Appended to the 1865 reprint of Sir Richard Payne Knight's An account of the remains of the worship of Priapus (Scanned facsimile available on Internet Archive see pp132–134)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שילה נה גיג בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 McMahon, J. & Roberts, J. The Sheela-na-Gigs of Ireland and Britain: The Divine Hag of the Christian Celts – An Illustrated Guide, Mercier Press Ltd. (2000) ISBN 978-1-85635-294-9
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Andersen, Jorgen The Witch on the Wall (1977) Rosenkilde & Bagger ISBN 978-87-423-0182-1
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 Weir, Anthony & Jerman, James Images of Lust: Sexual Carvings on Medieval Churches, London: B. T. Batsford Ltd, 1986
  4. ^ Kelly, Éamonn Sheela Na Gigs.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 Freitag, Barbara.
  6. ^ OED Online 2003 – The Dictionary spells the name hyphenated, "Sheela-na-gig"
  7. ^ Dinneen, Patrick.
  8. ^ "IRTRAD archives". Listserv.heanet.ie. 22 באוקטובר 1997. 
  9. ^ Maureen Concannon (2004) The Sacred Whore: Sheela Goddess of the Celts, Cork : Collins Press ISBN 978-1-90346-452-6
  10. ^ Murray, Margaret.
  11. ^ O'Connor, James.
  12. ^ Concannon, Maureen The Sacred Whore: Sheela Goddess of the Celts, The Collins Press (2004)ISBN 978-1903464526
  13. ^ "Sheela-Na-Gig - PJ Harvey | Billboard.com". Billboard. 
  14. ^ PJ Harvey, Rob Ellis, Ian Olliver. Sheela-Na-Gig.