שירותי רפואת חירום (רוסיה)
שירותי רפואת חירום (ברוסית: Скорая Медицинская Помощь; עזרה רפואית דחופה) ברוסיה הוא שירות לאומי לסיוע רפואי הניתן לאזרחים במקרים של תאונה, מחלות, פציעות, הרעלות ומצבים אחרים הדורשים התערבות רפואית דחופה. שירותים אלה ניתנים בדרך כלל על ידי העירייה או ממשלת המחוז, או בית חולים ציבורי ולרוב מתוקצבים על ידי הרשויות המקומיות. מספר החירום לחיוג אמבולנס ברוסיה הוא 03 או מוקד החירום הלאומי 112. השירות פועל בשיתוף פעולה הדוק עם המשרד למצבי חירום והגנה אזרחית של רוסיה.
 | |
 | |
| אמבולנס של השירות בניז'ני נובגורוד | |
| מטה הארגון | מוסקבה |
|---|---|
| מקום פעילות |
 רוסיה |
מקביל למגן דוד אדום הישראלי.
היסטוריה עריכה
באימפריה הרוסית שירותי רפואת חירום הופיעו לראשונה בשנת 1897 בוורשה, פולין כשהוקמה תחנת אמבולנסים. לאחר מכן נחנכו תחנות בערים לודז', וילנה, קייב, אודסה, ריגה, חרקוב, סנקט פטרבורג ומוסקבה. ניתן לייחס את הופעת האמבולנסים ברחובות מוסקבה לשנת 1898. עד לאותה תקופה הובלו הקורבנות, שלרוב נאספו על ידי שוטרים וכבאים לחדרי המיון בחסות תחנות המשטרה. הבדיקה הרפואית הנדרשת במקרים כאלה נעדרה ולעיתים קרובות אנשים שנפצעו קשה בילו שעות ללא סיוע הולם. במוסקבה הופיעו שני האמבולנסים הראשונים במסגרת יחידות המשטרה באפריל 1898. הכרכרות נרכשו בתרומות פרטיות מהסוחרת קוזנצובה, שגם מימנה את עבודת התחנות בהתחלה. בסנקט פטרבורג נפתחו חמש תחנות אמבולנסים ראשונות ב-7 במרץ 1899 ביוזמתו של הרופא המנתח ניקולאי וליאמינוב. תחנת האמבולנסים באודסה, שהחלה את עבודתה ב-29 באפריל 1903, הוקמה ביוזמתו ועל חשבונו של הרוזן מ.מ. טולסטוי.
מאז תחילת המאה ה-20, סבסדה העיר באופן חלקי את הפעלת תחנות האמבולנס. באמצע שנת 1902 שירתו במוסקבה 7 אמבולנסים שפעלו מתחנות המשטרה בסושצ'בסקי, סרטינסקי, לפורטובו, טאגאנסקי, יאקימנסקי ופרסננסקי ובתחנת כיבוי האש פרצ'יסטנסקי. רדיוס השירות היה מוגבל לגבולות יחידת המשטרה הללו. הכרכרה הראשונה להסעת נשים הופיעה בבית היולדות של האחים בחרושין בשנת 1903 ובכל זאת, הכוחות הזמינים לא הספיקו כדי לתמוך בעיר הצומחת.
בסנקט פטרבורג כל אחת מחמש תחנות האמבולנס צוידה בשתי עגלות קיטור, 4 זוגות של אלונקות ידיים וכל מה שנדרש לעזרה ראשונה. בכל תחנה היו 2 עובדים תורנים (לא היו רופאים תורנים) שתפקידם היה להעביר את הקורבנות ברחובות ובכיכרות העיר לבית החולים או לתחנה. המפקד הראשון של כל תחנות העזרה הראשונה תחת ועדת אגודת הצלב האדום היה ג.י. טרנר.
שנה לאחר פתיחת התחנות (בשנת 1900) הופיעה התחנה המרכזית ובשנת 1905 נפתחה תחנת העזרה הראשונה השישית. עד שנת 1909 הוצג ארגון העזרה הראשונה (אמבולנס) בסנקט פטרבורג בצורה הבאה: התחנה המרכזית, שכיוונה והסדירה את עבודת כל התחנות האזוריות וקיבלה גם את כל הקריאות לאמבולנס. בשנת 1912, קבוצה של רופאים בת 50 איש הסכימה ללכת בחינם להתקשר לתחנה כדי לספק עזרה ראשונה.
מאז 1908 הוקמה אגודת האמבולנסים על ידי מתנדבים נלהבים עם תרומות פרטיות. במשך מספר שנים ניסתה האגודה להקצות מחדש את תחנות האמבולנס של המשטרה, בהתחשב בכך שעבודתן לא הייתה יעילה מספיק. בשנת 1912, במוסקבה, נרכש האמבולנס הראשון, המצויד על פי פרויקט של ד"ר ולדימיר פטרוביץ' פומרצוב, בכספים הפרטיים שנאספו ונפתחה תחנת האמבולנס דולגורוקובסקאיה. רופאים - חברי האגודה וסטודנטים מהפקולטה לרפואה עבדו בתחנה. עזרה הוענקה במקומות ציבוריים.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועברו אנשי שירותי האמבולנס למחלקה הצבאית ופעלו כחלק ממנה. בימי מהפכת פברואר 1917 נוצרה יחידת רפואת חירום שבה התארגנו יחידות אמבולנסים. ב-18 ביולי 1919, אורגנה תחנת אמבולנסים עצמאית ראשונה, שלא הייתה כפופה לתחנות משטרה או בתי חולים. שלושה חדרים הוקצו לשטח התחנה החדשה באגף השמאלי של בית החולים שרמטייבו (כיום מכון המחקר סליפוסובסקי לעזרה ראשונה). עם השנים השירות צמח וקיבל לידיו יותר ויותר כלי רכב ואמבולנסים. כאשר, בשנים הראשונות לקיומה של יחידת האמבולנסים במוסקבה היא שירתה בעת תאונות בלבד. חולים בבית (ללא קשר לחומרת מצבם) לא קיבלו סיוע. חדר מיון לחולים אורגן במוסקבה בשנת 1926. רופאים נסעו אל המטופלים על אופנועים עם רכבי צד ואז על מכוניות. לאחר מכן הופרד טיפול רפואת חירום לשירות עצמאי נפרד והועבר לסמכות מחלקות הבריאות המחוזיות.
לאחר פירוק ברית המועצות, בשנת 1995 אורגנה פעילות שירות רפואת החירום במסגרת המשרד למצבי חירום והגנה אזרחית. מאז 1 בינואר 2013, התמיכה הכספית בשירותי רפואת חירום מתבצעת על חשבון הקרן הפדרלית לביטוח בריאות חובה. בהתאם לחקיקה הרוסית, טיפול חירום ודחוף ניתן בחינם לכלל האזרחים. כך, גם בהיעדר פוליסת חובה לביטוח רפואי, על צוות האמבולנסים נאסר לעזוב איש ללא עזרה. התשלום עבור שירותי אמבולנס מתבצע מתקציב העירייה המסבסדים שירותי רפואת חירום.
סקירה כללית עריכה
כוח אדם עריכה
שירותי רפואת חירום מפעילים אמבולנסים ובהם רופאים, אחיות ושליח (שהוא שילוב של עוזר רופא ופרמדיק), כאשר נהגי אמבולנס נבחרים מסוכנות המכשירה אותם כנהגים מקצועיים. אמבולנסים מאוישים לכל הפחות על ידי אחות ומטפלים. משימת הנהג היא נהיגה בלבד ואין לו כישורים רפואיים ואפילו לא הכשרה לנהיגה מיוחדת.[1]
שירותי חירום אחרים עריכה
- שירות חילוץ והצלה. שירות חילוץ והצלה ניתן על ידי עירייה או ממשלה אזורית או משרד החירום בהתאם למיקום. יחידות אלה מגיבות לתאונות דרכים, קריסת מבנים, חילוץ מים ומבצעי חילוץ מורכבים. הצוותים מחלצים או מצילים את הקורבן מהמצב המסוכן, מייצבים את הקורבן ומעבירים אותו לטיפול באמבולנס.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ "The Russian Way". www.jems.com. נבדק ב-2017-08-24.