שירות מבוסס מיקום

שירות מבוסס מיקוםאנגלית: Location-based service, בקיצור LBS) הוא יישום למכשירי תקשורת ניידים, המאתר את מיקומו הגאוגרפי של המכשיר ומשתמש ביכולת זו על מנת לספק מידע למשתמש. המערכת הוותיקה והבולטת שעושה שימוש בטכנולוגיה זו היא ה-GPS, אך ישנן שיטות נוספות לאיתור מיקומם של מכשירים על ידי האנטנות הקרובות ביותר הנותנות שירות למכשיר.

שירותים מבוססי המיקום משמשים למטרות שונות, החל מהכוונה לאתרים בקרבת המשתמש (תחנת דלק, כספומט וכו'), וכלה בניטור רכבים ומטענים על ידי תג RFID. בנוסף ישנם שירותים היוצרים התראות בעלי היבט מסחרי, כולל פרסום ממוקד והכוונה לאירועים מסחריים קרובים.

סוג מסוים של שירותים מבוססי מיקום, אשר החלו לצבור פופולריות החל משנת 2008, הם רשתות חברתיות מבוססות מיקום (Location-Based Social Networks), המאפשרות למשתמשים בעלי סמארטפונים לראות בכל רגע נתון איפה החברים הקרובים שלהם נמצאים, לשתף את מיקומם או לאתר חברים פוטנציאליים. בין הרשתות הבולטות בסוג זה ניתן למנות את פורסקוור, Loopt, PostAround.Me, Facebook Places, Yelp ועוד. מרכיב המשותף למרבית הרשתות החברתיות מבוססות המיקום הוא היכולת לבצע פעולה המכונה "צ'ק אין", המודיעה לחבריו של המשתמש כי הוא נכנס למקום מסוים.

דחיפה ומשיכה

עריכה

התראות מבוססות קרבה נחלקות לשתי קטגוריות - שירותי משיכה (Pull) ודחיפה (Push). שירותי משיכה מתבססים על בקשה ישירה מהמשתמש לקבלת תוכן, כמו בקשה לחפש שירות עסקי קרוב, או לקבל התראה לגבי המצאות שירות שכזה בקרבת מקום. שירותי דחיפה מכוונים תוכן אל המשתמש ללא בקשה ישירה או דרך בקשה עקיפה בלבד. אלו יכולים גם לשמש כשירות לציבור במקרים של יידוע על מפגע סביבתי או מזג אוויר מסוכן.

סוגיות פרטיות

עריכה

עם ההתפתחות השימוש המסחרי בטכנולוגית איתור מיקום, לדוגמה השימוש בצמידי RFID לתיוג של אובייקטים ממשיים בפייסבוק, עולות שאלות לגבי פרטיות המידע. כמו כן רשתות חברתיות המציעות תקשורת סביב מיקום משתמש מאחסנות מידע שהועבר מהמכשיר הנייד ליישום, ומידע זה נגיש לגמרי למפתחי יישומים מבוססי מיקום. בתי עסק המציעים צבירת נקודות לקופונים לפי תדירות הביקור בסניפים, מעלים חשש לגבי חליפין של מידע פרטי בהטבות מסחריות. מאמר מחקר שנערך מטעם רשת התקשורת האמריקאית AT&T מציין שמידע מסוים אודות מיקום משתמשים דלף לגופים מצד שלישי בכל הרשתות החברתיות שנחקרו, 20 במספר, כגון Facebook, Twitter, Myspace, ו־Flickr על אף נוהלי הפרטיות שנהוגים ברשתות אלו.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.