שירליין מקריי
שירליין איירין מקריי (באנגלית: Chirlane McCray; נולדה ב-29 בנובמבר 1954)[1] היא פעילה פמיניסטית, סופרת, עורכת, אשת תקשורת, ודמות פוליטית. היא פרסמה שירה ועבדה בפוליטיקה ככותבת נאומים. היא נשואה לראש עיריית ניו יורק ביל דה בלאזיו.[2] מקריי הייתה אחת החברות המייסדות של ארגון הפמיניזם השחור ההיסטורי, קולקטיב נהר קומבהי. [3]
 | |
| לידה |
29 בנובמבר 1954 (בת 69) ספרינגפילד, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
מכללת ולסלי |
| מעסיק |
המרכז הרפואי מיימונידס |
| תפקיד |
הגברת הראשונה |
| בן או בת זוג |
ביל דה בלאזיו (1994–?) |
| מספר צאצאים |
2 (נכון ל־2019) |
  | |
תחילת דרכה עריכה
מקריי נולדה בספרינגפילד, מסצ'וסטס. אמה, קתרין קלריסה איילין (לבית אדוארדס), היה פועלת במפעל אלקטרוניקה, ואביה, רוברט הופר מקריי, היה פקיד אפסנאות בבסיס צבאי.[4] היא ממוצא ברבדי וסנט לוסיאני, וגילתה שמקור שם משפחתה של סבתה, קוואשי, הוא מגאנה.[5]
כשהייתה בת עשר, משפחתה עברה ללונגמדו שבמסצ'וסטס, והייתה למשפחה השחורה השנייה בכל האזור. משפחות לבנות בשכונה הפיצו עצומות בדרישה שיעזבו.
בתיכון מקריי הייתה למשך זמן מה השחורה היחידה בבית הספר.[6] היא מייחסת לניסיון המוקדם הזה עם גזענות ובריונות חלק מהסיבה שהיא התחילה לכתוב, והשתמשה בשירה שלה כפורקן לכעס.[7][8] היא גם כתבה טור בעיתון בית הספר, שבו היא גינתה חברים למחזור בשל גזענות שהפגינו.
מקריי נרשמה ללימודי תואר ראשון בוולסלי קולג' בשנת 1972. בזמן לימודיה שם, היא חוותה התעוררות פוליטית: היא הזדהתה כלסבית, אמצה אידאולוגיה של פמיניזם שחור, והצטרפה קולקטיב נהר קומבהי, ארגון רדיקלי, לסבי ופמיניסטי שחור אשר הוציא את "הצהרת קולקטיב נהר קומבהי", לפיו אין אפשרות להשיג צדק כל עוד הצדק הזה הוא לא עבור כולם, וכדי שהוא יהיה עבור כולם, חובה להכיר בכל מגוון הדיכויים הקיימים בחברה. הקולקטיב היה במהותו הצטלבותי, שנים קודם לטביעת המונח עצמו, ונולד מתוך הצורך של נשים שחורות, ובמיוחד הלסביות ביניהן, לקבל הכרה שהתנועה הפמיניסטית נוטה לעסוק בענייני נשים לבנות, והתנועה השחורה נוטה לעסוק בענייני גברים שחורים, ושניהם עוסקים בענייני אנשים הטרונורמטיבים. שם מצאה מקריי השראה לפיתוח כתיבת השירה והפרוזה שלה.
קריירה עריכה
לאחר שסיימה את לימודיה בוולסלי, מקריי עברה לניו יורק כדי לעבוד במגזין הנשים Redbook. בזמן עבודתה שם, ייסדה ארגון בשם נשים שחורות בהוצאה לאור. היא פרסמה מאמר במגזין השחור Essence ב-1979 תחת הכותרת "אני לסבית".[9] ב-Essence אחר כך תיארו את המאמר כ"פורץ דרך", בטענה כי מדובר ב "אולי הפעם הראשונה שאישה שחורה הומוסקסואלית דיברה בפתיחות כה גדולה על המיניות שלה במגזין שחור". מטרת המאמר הייתה "להפריך את המיתוס כי אין הומוסקסואלים שחורים".[10] חלק משירתה כלול באנתולוגיית הפמיניזם השחור החלוצי Home Girls: A Black Feminist Anthology.[11]
ב-1991, מקריי נכנסה לעולם הפוליטיקה. היא עבדה בתור כותבת נאומים עבור ראש העיר דאז של ניו יורק, דייוויד דינקינס.[12] במהלך ממשל קלינטון, היא עבדה במרכז העיתונות הזרה בניו יורק כמומחית יחסי ציבור.[13] היא גם עבדה ככותבת נאומים עבור מבקר המדינה של ניו יורק קרל מקול ועבור מבקר העיר ניו יורק ביל תומפסון.[14]
בשנת 2004, עברה מקריי לעבוד במגזר הפרטי.[15] היא עבדה במשך חמש שנים במרכז הרפואי מיימונידיס בניו יורק.[16] היא גם עבדה עבור סיטיגרופ במחלקת יחסי הציבור במשך שישה חודשים לפני שהחליט ש"אין תיאום". במהלך הקמפיין של בעלה לתפקיד ראש העיר של ניו יורק בבחירות של 2013, היא ערכה את הנאומים שלו ועזרה לו ראיון מועמדים לתפקידי צוות.
כאשר דה בלאזיו היה לראש העיר, הוא את שירותיה של הפובליציסטית רייצ'ל נורדלינגר כדי לשמש כראשת הסגל של מקריי, בתפקידה בתור האישה הראשונה של ניו יורק.[17] נורדלינגר התפטרה מאוחר יותר בעקבות סדרת מחלוקות שעלו סביב ההתנהגות שלה ושל אנשים קרובים לה.[18]
בחודש השני שלו בתפקיד, דה בלאזיו מינה את מקריי כיו"ר (בהתנדבות) של קרן ראש העיר לקידום העיר ניו יורק.[19] מאז, הקרן מתמקדת בנושאים כמו בריאות הנפש, הגירה, ופרויקטים למען נוער בשוק העבודה.[20]
בנובמבר 2015, מקריי הובילה את ההשקה של ThriveNYC, תוכנית לשיקום שירותי בריאות הנפש וההתמכרות בעיר,[21] כשהיא מקדמת שינו מהמודל המסורתי יותר המגיב לבעיות, ואשר גורם ללחץ על משאבי המשטרה, בתי כלא, בתי חולים, בתי ספר ועוד,[22] כדי למודל שילובי של בריאות הציבור, גישה הממוקדת על מודעות וזיהוי מוקדם.[23][24]
מקריי ממשיכה בפעילותה הפמיניסטית והאקטיביזם החברתי. לדוגמה, בינואר 2018 היא השתתפה בעצרת נגד טראמפ שהנערכה בניו יורק אל מול בית המלון של טראמפ, והיא הייתה אחת הדוברות בכנס הפמיניזם השחור Power Rising באטלנטה במרץ 2018.
חיים אישיים עריכה
מקריי הייתה ברורה לגבי העדפותיה המיניות כלסבית במשך שנים רבות. ב-1991, כאשר שניהם עבדו בעיריית ניו יורק, פגשה מקריי את ביל דה בלאזיו. הם התחתנו ב-1994 בפרוספקט פארק, בברוקלין.[25] מאז, היא לא עונה על שאלות לגבי מיניותה. היא מעולם לא הכחישה את היותה לסבית, אך כן אמרה שהיא כעת "שונאת תוויות".[26] ב-2012, כאשר נשאלה לגבי אותו המאמר המפורסם שלה מ-1979, היא הגיבה: "בשנות ה-1970, אני הזדהיתי כלסבית וכתבתי על זה. ב-1991, פגשתי את אהבת חיי, והתחתנתי איתו."[27]
למקריי ודה בלאזיו בת ובן, והם חיו בשכונת פארק סלופ, ברוקלין עד 2014 אז הם עברו להתגורר באחוזת גרייסי, המשמש כבית ראש העיר ניו יורק. לפני כניסתה לאחוזת גרייסי, היא פעלה למען ריבוי המקלטים לנשים מוכות בעיר ניו יורק.
קישורים חיצוניים עריכה
שירליין מקריי, ברשת החברתית פייסבוק
שירליין מקריי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
נדן פלדמן, שחורה, לסבית, אקטיביסטית - והאישה הראשונה של ניו יורק, באתר TheMarker, 14 ביולי 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ Fermino, Jennifer (3 בדצמבר 2014). "First Lady Chirlane McCray in sling after birthday injuries". New York Daily News.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gay, Mara (28 ביולי 2014). "De Blasio Finally Settles Down at Gracie Mansion". The Wall Street Journal.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gonen, Yoav (7 במרץ 2018). "De Blasio gripes about rules barring spouses from paid gigs in government". New York Post.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "NYC'S New First Lady Makes Barbadians Proud - Caribbean and Latin America Daily News". 12 בדצמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ de Blasio, Bill; McCray, Chirlane (29 במרץ 2012). "My family's journey to Ghana". Amsterdam News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Barbaro, Michael (1 באוקטובר 2013). "Once Alienated, and Now a Force in Her Husband's Bid for Mayor: Chirlane McCray Plays Key Role in de Blasio Campaign". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה)< - ^ Marantz, Andrew (5 באוגוסט 2013). "Significant Other".
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Villarosa, Linda (9 במאי 2013). "Chirlane McCray: From Gay Trailblazer to Politician's Wife". Essence.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Walker, Hunter (5 בדצמבר 2012). "Ancient History: The Lesbian Past of Bill de Blasio's Wife". New York Observer.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mcdonough, Katie (9 במאי 2013). "Bill de Blasio's wife, Chirlane McCray, on the "fluidity of love" and the political spotlight". Salon.com.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mance, Ajuan (18 באוקטובר 2009). "Pioneering Black Feminist Makes History Again". Black On Campus.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Barbaro, Michael (1 בינואר 2010). "The Family Bible Is a Guest for the Oath, but Not a Participant". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Plum Book: U. S. Government Policy and Supporting Positions for 9,000 Federal Civil Service Positions. DIANE Publishing. 1996. p. 236. ISBN 0788135708.
- ^ Fermino, Jennifer (21 במאי 2013). "Bill de Blasio's wife, Chirlane McCray, opens up on her role as the mayoral race's most visible spouse". New York Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Seifman, David (8 באוגוסט 2004). "Ferrer's Pitch For Ballpark".
{{cite web}}: (עזרה) (subscription required) - ^ "About Chirlane". BilldeBlasio.com. אורכב מ-המקור ב-30 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Grynbaum, Michael M.; Stewart, Nikita; Rashbaum, William K. (3 באוקטובר 2014). "At City Hall, Backstage Player Is Cast in Main Stage Uproar". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Fermino, Jennifer (28 בפברואר 2015). "Rachel Noerdlinger, former Chirlane McCray aide, kept ex-con boyfriend updated through controversy". New York Daily News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Taylor, Kate (2014-02-06). "De Blasio Appoints Chirlane McCray, His Wife, to Lead Nonprofit Group". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
- ^ "Priority Areas - Mayor's Fund". www1.nyc.gov. אורכב מ-המקור ב-2017-11-02.
- ^ "ThriveNYC: A Mental Health Roadmap for All" (PDF). NYC.gov.
- ^ Ghansah, Rachel Kaadzi (2016-02-09). "Chirlane McCray and the Limits of First-Ladyship" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
- ^ "Fund for Public Health - New York". www.fphnyc.org (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2018-08-12.
- ^ "ThriveNYC". www1.nyc.gov.
- ^ Saul, Michael Howard (1 בינואר 2013). "Family in the Spotlight: De Blasio's Wife, Children Provide Multiracial Backdrop to Likely Mayoral Bid". The Wall Street Journal.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ O'Neill, Natalie (10 במאי 2013). "Bill de Blasio's wife recalls him first learning that she was a lesbian". New York Post.
{{cite news}}: (עזרה)] - ^ Belonsky, Andrew (3 בספטמבר 2013). "When Bill de Blasio's Wife Was a Lesbian".
{{cite web}}: (עזרה)