שלמה דראגון

ממשתתפי מרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו

שלמה דראגון (19 במרץ 1922 - 6 באוקטובר 2001) היה ממשתתפי מרד הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו. היה בין כ-100 אנשי זונדרקומנדו במחנה שהצליחו לשרוד את השואה.

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

חייו

עריכה

דראגון נולד בז'ורומין. היו לו שני אחים ואחות. סיים את לימודיו בגיל 13 כיוון שנאלץ לסייע כחייט בחנות של הוריו. אחרי כיבוש פולין, נאלצו הוא ואחיו הגדול אברהם לעבוד בעבודות כפייה ונשלחו עם משפחתם לבסוף לגטו ורשה. בגטו עסקו האחים בהברחת מזון לשטח הגטו. שלמה נתפס תוך כדי מעשה, נעצר, ונחקר בעינויים במשך יומיים. מאוחר יותר הצליחו האחים לעבור לגטו פלונסק, ולהעביר אליו את המשפחה, למעט אבי המשפחה שמצבו הבריאותי היה בכי רע שנותר בגטו ורשה. מגטו פלונסקר הועברו האחים מזרחה לגטו מלאווה (Mlawa). משם נשלחו אברהם ושלמה ב-5 בדצמבר 1942 לאושוויץ, אליו הגיעו למחרת. הם עברו סלקציה שהתבצעה על ידי גרהרד פליטש (Gerhard Palitzsch), לודוויג פלאגה (Ludwig Plagge) ורופא. הם נשלחו יחד עם עוד 404 גברים נוספים מתוך 2500 אנשים שהיו על הטרנספורט, לעבודה באושוויץ בירקנאו. שלמה קיבל את מספר האסיר 80359 ואחיו את המספר 80360.

ב-9 בדצמבר 1942 נשלחו שלמה ואחיו אברהם, ואנשים נוספים לעבודה במה שהוגדר להם כ"מפעל גומי". למעשה הם נשלחו לזונדרקומנדו תחת פיקודו של קצין האס אס אוטו מול (Otto Moll). בתחילה הוטלה על שלמה סחיבת הגופות מתאי הגזים למשרפות, לאחר מכן נשלח לבצע תורנויות בחדרי הזונדרקומנדו. ב-7 באוקטובר 1944 לקח דראגון חלק במרד הזונדרקומנדו. מרד זה דוכא על ידי האס אס ו-451 אסירים אשר לקחו בו חלק נורו. שלמה הצליח להנצל מן הירי. תפקידו של שלמה במחתרת הזונדרקומנדו הייתה אחריות על רימונים מתוצרת עצמית. לאחר פרוץ המרד ביצעו האס אס חקירות בקרב הזונדרקומנדו אולם הנחקרים סירבו להסגיר את חבריהם, ולא נמצאו חומרים מפלילים כנגד דראגון. באוקטובר 1944 נשלח לפרק את המשרפות. לאחר פינוי מחנה אושוויץ בינואר 1945 הצליח דראגון עם אסיר זונדרקומנדו נוסף בשם הנריק טאובר לברוח מצעדת המוות במקום שנקרא פשצ'ינה (Pszczyna). הוא הסגיר עצמו לסובייטים כעד נגד פשעי הנאצים, ולאחר מכן בפברואר 1945 הוביל את אנשי הוועדה הממלכתית הסובייטית המיוחדת לחקר פשעיהם של הפולשים הגרמנים-פאשיסטיים לקרמטוריום מספר 3, בו הותירו קרובי הזונדרקומנדו את חתימותיהם חרותות על הקיר. הוא חשף רשימות שהוטמנו על ידי חברו לזונדרקומנדו זלמן גרדובסקי. בין התאריכים 10, 11 ו-17 במאי 1945 תיאר שלמה את קורותיו במחנה אושוויץ בפני ועדת חקירה פולנית. עדויותיו של שלמה דראגון והמסמכים שהוטמנו בשטחי המחנה אשר חילץ, מהווים את המקורות המרכזיים לתעוד מרד הזונדרקומנדו באושוויץ בירקנאו.

לאחר המלחמה

עריכה

שלמה דראגון ואחיו אברהם הגיעו למחנה העקורים זיילצהיים בפרנקפורט. הם סחרו בתכשיטים במשך שנים רבות באזור התחנה המרכזית בפרנקפורט עד עלייתם לישראל. שלמה שנותר רווק חי אצל אחיו אברהם ואשתו. יחד עם ההיסטוריון גדעון גרייף, אחיו ושני שורדים נוספים מקרב הזונדרקומנדו חזרו בשנת 1993 לאושוויץ. סיפוריהם תועדו על ידי היסטוריונים של המוזיאון הלאומי אושוויץ בירקנאו. כמו שורדים אחרים של הזונדרקומנדו הסתיר דראגון את שייכותו ליחידה זו במחנה במשך שנים רבות, מתוך בושה.

רק לאחר שנים התבטא בנושא כחלק מפרסום ספרו:

"אנחנו לא שפכנו את הדם הזה. זאת עשו הגרמנים. הם הכריחו אותנו להיכנס לזונדרקומנדו. העובדה שהוכרחנו לבצע עבודה מחרידה זו, לא משנה את העובדה שאנו קורבנות ולא מרצחים".

דראגון נפטר ברמת גן לאחר מחלה ארוכה, באוקטובר 2001.[1]

לקריאה נוספת

עריכה
  • גדעון גרייף, בכינו בלי דמעות - עדויותיהם של אנשי הזונדרקומנדו היהודים מאושוויץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שלמה דראגון באתר GRAVEZ