שלפוחית ביישנית
שלפוחית ביישנית היא סוג של פוביה בה האדם מתקשה או אינו מסוגל להשתין בנוכחות (האמיתית או המשוערת) של אחרים, למשל בשירותים ציבוריים. אנשים רבים חווים מדי פעם קושי בהשתנה ליד אחרים, אולם שלפוחית ביישנית היא דפוס עקבי וחריף המקשה על חיי האדם. ההפרעה מתחילה לרוב בגיל העשרה, ונפוצה יותר בקרב גברים מבקרב נשים.[1] שלפוחית ביישנית מוגדרת ב-DSM כחלק מחרדה חברתית, אולם יש מחלוקת בין אנשי מקצוע אם הדבר נכון.[2]
השפעת שלפוחית ביישנית על חיי היומיום עריכה
אנשים עם שלפוחית ביישנית מארגנים פעמים רבות את חייהם בצורה שנועדה לאפשר להם להימנע משימוש בשירותים בסביבה של אנשים אחרים. הימנעות משתייה זמן רב לפני שהות במקום בו האדם צופה קושי להשתין, החזקת שתן, מיפוי שירותים ציבוריים והליכה למקומות בהם יש שירותים מבודדים יחסית בלבד – כל אלו הן דוגמאות לארגון החיים סביב שלפוחית ביישנית. הימנעות מהשתנה במקומות רבים והחזקת השתן במשך שעות בשל כך עלולה לגרום לזיהומים תכופים במערכת השתן וכשההפרעה נמשכת שנים, עלול מבנה שלפוחית השתן להשתנות באופן שיוביל לקושי בהתרוקנות.
במקרים מתונים עד חמורים, שלפוחית ביישנית יכולה להוביל להגבלה חמורה על החיים. חלק מהסובלים משלפוחית ביישנית נמנעים מנסיעות ארוכות, טיסות, טיולים. במקרים חמורים עלולים חיי החברה, הזוגיות והתעסוקה להיפגע כתוצאה מההפרעה. לדוגמה, האדם יפסול מקומות עבודה שהשירותים שלהם אינם מספקים די פרטיות לדעתו או יגביל עצמו למקומות עבודה הסמוכים לביתו או יעבוד בבית. בתחום החברתי, הסובל משלפוחית ביישנית עלול להימנע מפעילויות חברתיות שונות, ביקור בבתי אחרים והימנעות משינה עם בת זוג פוטנציאלית מחשש שלא יצליח להשתין כשהם נמצאים באותו בית. במקרים חריפים במיוחד הסובל מההפרעה לא יכול להשתין מחוץ לביתו, או אף בביתו כשיש אנשים אחרים בבית. חלק מהסובלים משלפוחית ביישנית ברמה זו נאלצים להשתמש בקתטר כדי שיוכלו להשתין.[3]
טיפול בשלפוחית ביישנית עריכה
הטיפול האפקטיבי ביותר בשלפוחית ביישנית הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפול זה מקנה ידע על ההפרעה, כיצד היא נוצרת, איך צורות החשיבה וההתנהגות מחזקות אותה ונעשית עבודה על מנת לשנות גורמים אלו. החלק ההתנהגותי של הטיפול כולל שני חלקים:
- מניעת תגובה - מניעת התנהגויות שהאדם עושה ממחשבה שהן מאפשרות לו להתמודד עם ההפרעה, אולם בפועל מחזקות אותה. למשל הימנעות משירותים מסוימים, לחיצה על השלפוחית על מנת להשתין והימנעות משתייה כדי לא להתמודד עם השתנה בחוץ.
- חשיפה - התמודדות עקבית ושיטתית עם הפחד להשתין במקומות ציבוריים. החשיפה נעשית באופן הדרגתי, בתחילה למצבים בדרגת קושי נמוכה יותר, למשל חשיפה בדמיון למצבים מאיימים או השתנה בשירותים מבודדים יחסית, ולאט לאט מוסיף לרפרטואר מצבים נוספים בדרגת קושי גבוהה יותר.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Latest thinking on paruresis and parcopresis: A new distinct diagnostic entity?
- ^ Hammelstein P, Soifer S (2006). "Is "shy bladder syndrome" (paruresis) correctly classified as social phobia?". Journal of anxiety disorders. 20 (3): 296–311. doi:10.1016/j.janxdis.2005.02.008. PMID 16564434.
- ^ Paruresis - shy bladder syndrome - Better Health Channel
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.