פתיחת התפריט הראשי

שני שבילין הוא פרדוקס הלכתי בדיני ספקות המופיע במשנה במסכת טהרות[1]. דוגמה למקרה זה הוא כאשר דבר טמא (כגון מת) נמצא באחד משני מקומות ציבוריים (רשות הרבים), ושני אנשים עברו בשני המקומות. במקרה זה ישנו כלל לפיו ספק טומאה ברשות הרבים - טהור, ועל כן אם אחד מהאנשים בא להישאל על מצבו, הוא יוגדר כטהור. הפרדוקס הוא במקרה ושני האנשים באים אחד אחרי השני, כך שאחד מהם הוא טמא בוודאי.

אופן הפרדוקסעריכה

על פי המשנה, אם כל אחד מהאנשים בא לשאול על עצמו, הוא יוגדר כטהור, שכן התשובה שקיבל היא רק על כלפי אותו האדם עצמו, ולא על חברו. ברור גם שאם שניהם באו לישאל יחד או שאחד מהם בא לשאול על שניהם יחד, וודאי שעלינו לטמא את שניהם מספק, שכן כאשר שניהם נשאלים יחד יודעים אנו בבירור שאחד מהם נטמא, ולא ניתן לטהרם.

על פי הגמרא במסכת פסחים, נחלקו התנאים באופן שאחד מהם בא להישאל על עצמו, ולאחר שטיהרוהו הוא בא לשאול גם על חברו. השאלה היא אם בכך שהוא שואל על שניהם במעמד אחד, נחשב הפסק לפסק הלכתי משותף, ואם כן לא ניתן לסתור את אותו פסק עצמו ולפסוק שגם חברו טהור, ומספק הוא יהיה טמא, או שמכיוון שהפסק לא היה יחד, ניתן לטהר גם את החבר, כיון שהפסק ניתן בנפרד, ונמצא שעדיין יש לו חזקה דמעיקרא האומרת שהוא טהור[2].

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרק ה' משנה ה' בדעת רבי יהודה. ועיין בפסחים י. והבנת המשנה שם
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ב', עמוד א', על פי הסבר התוספות שם.