פתיחת התפריט הראשי

שְּׂפַמְנוּנָאִים[1] (שם מדעי: Siluriformes) הם סדרת דגים גדולה החיה במים מתוקים ברחבי העולם. מקור שמם הוא הזיפים, הקרויים בינים, שצומחים לרוב המינים מהפה ומשווים להם צורת שפם. ישנם סוגים ממגוונים של שפמנונים משפמנון המקונג הענקי או דג הסילור האירופי ששוקל 200 ק"ג ועד לדג הקנדירו הטפיל וכמה מהמינים חסרי קשקשים או עור בכלל.

קריאת טבלת מיוןשפמנונאים
Phractocephalus hemioliopterus (Tiergarten Schonbrunn).jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: שפמנונאים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Siluriformes
קיווייה, 1817
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בישראל קיים מין אחד של שפמון - שפמנון מצוי (Clarias gariepinus).

דגי השפמנון נחשבים כדגים המזיקים לסביבה ולמגדלי הדגים. הם דגים מסחריים וראויים למאכל, אך ביהדות אינם כשרים. הם גם מותאמים לאקווריומים במקרים רבים וחלקם תורמים לאקווריומים כמו דגי השרייניים והקוריסיים.

המין שפמנון תניני ענק נודע כאוכל אדם לאחר תקריות טריפה שקרו בנהר קורי שבנפאל והצביעו על שפמנון טורף.

השפמנונים משתמשים בזיפיהם כדי לחוש את הסביבה ולמצוא טרף. הם מזנקים לעבר טרפם ובולעים אותו ברגע ובהרבה מקרים הם מתקבצים יחד ב"סעודת זלילה". לעיתים הם נמצאים גם על היבשה במים רדודים.

לשמפנונאים חוש טעם מפותח במיוחד, וכזה שאינו מוגבל לאזור הפה בלבד. לשפמנון הערוצים הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם המפוזרות על פני כל גופו (כולל הסנפירים) - פי 100 ממספר בלוטות הטעם בגוף האדם.[2] [3]

משפחות השפמנונאיםעריכה

ישנם 36 משפחות בסדרה:

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שפמנונאים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מילון בעלי חיים דגי מים מתוקים (תשמ"א),1981. האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic, The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior, Trends in Neurosciences 16, 1993-05, עמ' 192–197 doi: 10.1016/0166-2236(93)90152-c
  3. ^ Thomas E. Finger, Susan K. Drake, Kurt Kotrschal, Mary Womble, Postlarval growth of the peripheral gustatory system in the channel catfish,Ictalurus punctatus, The Journal of Comparative Neurology 314, 1991-12-01, עמ' 55–66 doi: 10.1002/cne.903140106