שפם

שיער הפנים שנמצא מעל לשפה העליונה
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך מכיל דיונים לא אנציקלופדיים וטענות חסרות כל מקור.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

שפם הוא שיער הפנים שנמצא מעל לשפה העליונה, ומתחת לאף. בעל שיער באזור זה הוא בעל שפם. עם זאת נהוג לכנות בתיאור 'בעל שפם' אדם שמגלח את שיער הפנים אך לא את אזור השפם. אדם בעל שפם שיש לו שיער פנים נוסף מכונה "בעל זקן".

שפם
שיוך שיער פנים, מכלול שער הפנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אנטומי upper lip עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
FMA 59652 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0448953 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המהפכן פנאיוט היטוב היה ידוע בזכות שפמו הארוך והמטופח.
סוגי זקנים ושפמים שונים
צ'ארלי צ'אפלין, היה מדביק שפם מזויף מסוג שפם מברשת שיניים כתחפושת של הנווד.

הסיבות לגידול שפם מגוונות. בחלק מהמקרים מדובר בעניין אסתטי. במקרים אחרים מדובר בעניין תרבותי. חלק מן הפסיכולוגים טוענים שגידול זקן ושפם נובע מסיבות פסיכולוגיות, כגון רצון להסתרה של חלק מהפנים[דרוש מקור].

קצינים באנגליה החלו לגדל שפם משום שלא יכלו לגדל זקן בזמן מלחמה, והשפם שימש כתחליף לזקן כסמל לגבריות.

שפם "מטופח" הוא שפם שבעליו מקדיש לו זמן ומאמצים. הטיפוח מתבטא בעיקר בגזימה שיטתית ומדויקת של גבולות השפם. כמו כן יש שמנים וקרמים שמריחתם על גבי השפם מעשירה את מראהו ומקנה לו ברק נפוצה ביותר היא "שעוות שפם" או "ווקס לשפם" שנועדה להחזיק את השפם.[1] שפם "דק" הוא שפם שנוצר על ידי השארת החלק הצמוד לשפה העליונה וגילוח החלק הקרוב לאף. שפם זה נחשב לפחות גברי לעומת שפם רגיל[דרוש מקור].

שפם אצל נשים נחשב בתרבויות רבות לחיסרון אסתטי. נשים בעלות שפם מנסות בדרך כלל להיפטר ממנו בשיטות מגוונות. הסרת שפם אצל קוסמטיקאית נחשבת לטיפול שגרתי.

סוגי שפמים עריכה

שפמים שונים נבדלים זה מזה בסגנון הגילוח ובעיצובו.

בישראל עריכה

בקרב האוכלוסייה היהודית החילונית בישראל גידול שפם איננו אופנתי כיום והיה נפוץ יותר בעבר, בייחוד בקיבוצים. בשנים האחרונות חזרה הפופולריות של השפם בקרב הקהילה ההיפסטרית. בקרב האוכלוסייה היהודית הדתית מקובל יותר לגדל זקן מלא. בעבר התירו פקודות מטכ"ל לחיילים לגדל שפם מבלי להזדקק לאישור מיוחד. לפקודה זו היה סייג, שאיפשר למפקד להורות לפקודו לגלח את שפמו אם הדבר איננו הולם את הופעתו הצבאית. כיום נדרשים החיילים לקבלת אישור לגידול שפם[2].עם זאת, מהווה השפם את אחד מסימני ההיכר של נגד המשמעת בתרבות הישראלית.

בקרב האוכלוסייה הציונית דתית בישראל גידול שפם היווה סממן אופנתי בשנות השמונים והתשעים. בעל שפם קיבל את הכינוי החברתי "מזרוחניק".

גידול שפם נפוץ יותר בקרב ערביי ישראל, אם כי בקרב מוסלמים אדוקים נהוג דווקא לגדל זקן ולגלח את השפם.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה