שרה תאודורה, קיסרית בולגריה

שרה תאודורהבולגרית: Сара Теодора) הייתה אשתו השנייה של איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה וקיסרית רעיה של בולגריה.

שרה תאודורה
Сара Теодора
לידה המאה ה־14
טרנובו, האימפריה הבולגרית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה שנות ה־80 של המאה ה־14
טרנובו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בולגריה
בן זוג איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה
קיסרית רעיה של בולגריה
13461371
(כ־25 שנים)
→ תאודורה מוולאכיה
קירה מריה ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייה

עריכה

שרה תאודורה נולדה בטרנובו, בירת האימפריה הבולגרית השנייה בשם שרה, בת למשפחת סוחרים יהודים אמידה אשר התגוררה ברובע היהודי שבעיר. ידוע ששם אימה של שרה היה תמרה ובהמשך ניתן השם גם לבתה.[1] ב-1346 נישאה שרה לאיוון אלכסנדר, תחת תאודורה נסיכת ולאכיה, אשר גורשה על ידי הקיסר הבולגרי. שרה אימצה את הנצרות האותודוקסית, אך בני הקהילה היהודית סמכו על חסותה, צברו מעמד חברתי רם יותר בתקופת כהונתה, והעניין הוביל לעימותים מול האוכלוסייה הנוצרית.[2]

שרה תאודורה מילאה תפקיד משמעותי בחלוקת האימפריה הבולגרית. מאמצי השכנוע שלה הובילו את איוון אלכסנדר לחלק את ממלכתו בין בניו עוד בימי חייו. בנה של שרה תאודורה, איוון שישמן, קיסר בולגריה שלט במרכז הממלכה ובבירה טרנובו, ובנה של קודמתה תאודורה מוולאכיה, איוון סרצימיר, שלט על נסיכות וידין שבירתה וידין. החלוקה החלישה את האימפריה הבולגרית אשר כבר הייתה בדעיכה, ובהמשך היא נפלה לידי האימפריה העות'מאנית.[3]

לשרה תאודורה ואיוון אלכסנדר נולדו חמישה ילדים. איוון שישמן, איוון אסן החמישי שככל הנראה הוצא להורג על ידי העות'מאנים ב-1388, הנסיכה תמרה אשתו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית, הנסיכה מריה (1348–1390) אשתו של אנדרוניקוס הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית, והנסיכות דסיסלאבה וואסיליסה. שרה תאודורה נפטרה ככל הנראה בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-14 ונקברה לצד בעלה איוון אלכסנדר בכנסיית סנט פטקה בטרנובו.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שלמה אברהם רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוגרמה, חלק ראשון: ימי הגרושים והנדודים והתיישבות הפליטים בתוגרמה 1300–1520, הוצאת דביר, תל אביב, 1930, עמוד 6.
  2. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך א' – מימי קדם ועד ראשית ממלכת בולגריה השלישית ב-1878, הוצאת דבר, תל אביב, 1971, עמוד 78.
  3. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, עמוד 83.