פתיחת התפריט הראשי

גירושים

סיום פורמלי של נישואים
טקס גירושין יהודי. נירנברג, 1724

גירושים (מקובלת גם הצורה "גירושין") הם הסיום הפורמלי של קשר נישואים בין שני בני זוג. קודם לגירושים קורה שבני הזוג חדלים לגור יחד, ולמעשה חדלים לתפקד כזוג נשוי (מצב הקרוי פרוד), אך הגירושים הם האקט הפורמלי המסיים את הנישואים.

זכויות שמעניקה המדינה לאנשים שאינם נשואים ניתנות לעיתים גם לבני זוג נשואים החיים בנפרד, גם ללא גירושים, אך לאקט הגירושים משמעות כבדת משקל מבחינות שונות. במדינות שבהן אסורה ביגמיה, רק לאחר הגירושים רשאי בן הזוג להינשא לאחר.

לרוב גירושים כרוכים בהסדר פירוק שיתוף כלכלי ולעיתים קרובות גם בהסדר משמורת ומזונות לגבי ילדים משותפים. הסדרים אלו, כמו כל הסדרי פירוק שיתוף, יכולים להיכפות על ידי בתי דין או להתבצע בהסכמת הצדדים, לעיתים עוד בהסכם טרום נישואים, אולם המדינה מותירה לעצמה את הקביעה הסופית בכל הקשור לגירושים והורות לאחר גירושין או פרידה, והסכמים לגביהם כפופים לאישור בתי הדין המוסמכים.

תוכן עניינים

בנצרות הקתוליתעריכה

הדת הקתולית אינה מאפשרת לבני זוג להתגרש. בעקבות זאת, במדינות קתוליות רבות לא הייתה אפשרות חוקית להתגרש. אולם מדינות קתוליות רבות שינו את החוקים שלהם ואפשרו לזוגות להתגרש, בניגוד לדת הקתולית. באירלנד חוקק חוק הגירושין בשנת 1996. בשנת 2005 חוקק בצ'ילה חוק המאפשר גירושין לבני זוג אשר חיו בנפרד במשך יותר משנה, בשנת 2011 לאחר משאל עם הותרו הגירושים במלטה ובכך נותרו קריית הוותיקן והפיליפינים כמדינות היחידות אשר בהן אין תוקף חוקי לגירושים.

ביהדותעריכה

ביהדות נעשים הגירושים בכך שהבעל נותן לאשה גט. ביהדות התלמודית הייתה דרך לגבר לגרש את האשה בעל כורחה, אולם, בעקבות תקנות חרם דרבנו גרשום שעשה רבנו גרשום מאור הגולה, ונתקבל בכל עם ישראל, כברלמעלה מאלף שנה שאסור לגרש אשה בעל כורחה וכן אסור לקחת אישה שנייה טרם הגירושים מהאישה הראשונה.[1]

בדת היהודית, לא רק שאסור לאשה נשואה ולגבר שאינו בעלה לקיים יחסי מין, אלא שצאצאי יחסים אלו הם ממזרים. אדם שבן או בת זוגו מסרב להתגרש ממנו קרוי מסורב גט. במידה והבעל נעלם או טס לחו"ל טרם נתינת הגט האישה מוגדרת עגונה.

בשפות המשמשות את יהודי אתיופיה - אמהרית, טיגראינית ובעבר גם קווארה וכיילה - נפוץ הביטוי "איהיל ווהאצ'ין אלקוואל" ("מזוננו ומימינו אזלו" בתרגום מילולי לעברית), המרמז בלשון נקייה כי יסודות הזוגיות נמוגו ובני הזוג מבקשים להתגרש. המזון מסמל את הקשר הגופני בין בני הזוג והמים מסמלים את הקשר הרגשי ביניהם.[דרוש מקור]

באסלאםעריכה

החוק האסלאמי הנהוג בנושא גירושין שונה מאוד בין הפלגים האסלאמיים השונים. באסלאם הסוני והשיעי, הזכות להחליט על גירושין שמורה לגבר בתחילה, אם אין שום חלק בנושא מתוך הסכם הנישואין הקובע אחרת. נשים יכולות לבקש גירושין רק מול בית משפט מוסלמי על ידי שכנוע הקאדי, השופט הדתי להעניק להן גירושין. בדרך כלל כאשר הבעל מבקש להתגרש האישה הגרושה שומרת לעצמה את הנדוניה שהביא הבעל וגם את כל הרכוש שהיה רשום בהסכם הנישואין. האישה גם תקבל לידיה את התינוק אם הוא נזקק להנקה עד שהשגחתו של הילד תיושב על ידי בני הזוג או בית המשפט. זכויות הנשים בנושא הגירושין לעיתים מוגבלות בצורה קיצונית בהשוואה לגברים[33]. בעוד שגברים יכולים להתגרש בקלות, נשים נתקלות במכשולים חוקיים וכלכליים. לדוגמה, בתימן נשים יכולות לבקש גירושין רק אם הגבר אינו יכול לתמוך בהן כלכלית, בעוד שגבר יכול להתגרש מאשתו אם הוא מכריז 'אני מתגרש ממך'. אם בני הזוג התגרשו והתחתנו פעם נוספת וכך הלאה, בפעם הרביעית אסור להם להתחתן. חוק זה נועד להרתיע גברים מלצאת בהכרזות חפוזות ולהיות עדינים וסבלניים כלפי נשותיהם.

סוגי גירושיםעריכה

תהליך הגירושים לעיתים יכולים להימשך חודשים ואף שנים, הגט אינו מתקבל עד שבית הדין סמוך ובטוח כי הילדים מוגנים באופן מתאים. במידה ונמצא כי ההורים אינם מתאימים להמשיך בחזקת הילד, בית המשפט מעבירו לאפוטרופסות צד שלישי, כמו משפחת אומנה.

הפרת הבטחת נישואין - בית הדין השלום בירושלים (לתביעות קטנות) קבע במקרה של ביטול חתונה, אביו של החתן אשם כנגד הכלה באשמת הפרת הבטחת נישואין. וכי על אבי החתן לפצות את הכלה ומשפחתה על ביטול חתונה, תוך כיסוי כלל הוצאות החתונה ששולמו. כולל דמי שכירות עבור יחידת דיור שיועדה לבני הזוג ולא הושכרה חודש ימים.[2][3]

גירושים אמוציונלים - תקופה בה מתגלים קונפליקטים בין בני הזוג, בין אם קונפליקט גלוי או סמוי או קונפליקט תמידי או זמני המפלג את המשפחה לשתי מחנות.[4]

גירושים פורמליים - תקופה לאחר תהליך הגירושים בו אחד מההורים אינו עוד בבית ומתקיים תהליך של נישואים שניים והורה חורג חדש בבית. תקופה זו עלולה להשפיע על הילד.[5]

גירושים בישראלעריכה

 
תעודת גירושים שהונפקה בישראל בשנת 1951

במדינת ישראל, הדיון בהתרת קשר הנישואים ובהגדרת היחס לילדים שנולדו במסגרת הנישואים מתקיים בבית דין דתי על פי דתם של בני הזוג או בבית המשפט לענייני משפחה. אם בני הזוג שניהם יהודים בית הדין הדתי הוא בית הדין הרבני. את הדיון בחלוקת הרכוש המשותף ניתן לעשות בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה, בעבר לפי מרוץ סמכויות בהתאם להחלטתו של בן הזוג הראשון המבקש זאת ועתה כבר בצורה יותר מאוזנת.[6]

ישנן צורות רבות של גירושים בהסכמה, ללא מעורבות בית משפט, המרכזיות בהן הן "גירושים בשיתוף פעולה" ו"גישור בגירושים". הליך "גירושים בשיתוף פעולה" נעשה על ידי צוות מומחים מתחומי המשפטים והטיפול. הליך "גישור בגירושים" נעשה על ידי איש מקצוע נייטרלי שמסייע לבני הזוג להגיע להסכמות.

היקף הגירושין בישראל גדל בשנת 2008 לעומת שנים קודמות. בשנה זו התגרשו 569 ,13 נשים וגילם הממוצע עמד על 38.1 שנה. מקרב הזוגות היהודים שנישאו בישראל בין השנים 1968-1971, כ-7 אחוז מהן התגרשו לאחר שמונה שנות נישואים; ומקרב הזוגות שהיו נשואים במשך כ-30 שנה התגרשו כ-13 אחוז.[7] עבודות אחרות מראות ששיעור הגירושין הכולל בישראל עומד על (בערך) בין 26%-27%, בהשוואה ל-35% במדינות האיחוד האירופי [1].

מחקרים שונים העלו כי בישראל חלה עליה בבחירת בני זוג על בסיס השכלה ולא על בסיס דתי, אתני ולאומי, וכי חלה עליה באי יציבות הנישואים ועליה בשיעורי הגירושים.[8]

חוק המהו“תעריכה

חוק המהו“ת התקבל כהוראת שעה בדצמבר 2016. החוק אושר בכנסת ללא מתנגדים או נמנעים ונכנס לתוקף ביולי 2016 לתקופה של שלוש שנים.[9]

מטרת החוק לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות משפטית, מתוך התחשבות במכלול ההיבטים הנוגעים לסכסוך ובטובתם של כל ילדה וילד.

החוק נשען על תפיסה ”משפטיפולית“, הרואה חשיבות בקיומה של מערכת טיפולית לצד המערכת המשפטית ובשיתוף פעולה עימה, לצורך ניהול מיטבי של הסכסוך המשפחתי. חוק המהו“ת קובע שבסכסוכים משפחתיים, במקום הגשת תביעה לערכאה שיפוטית, מוגשת תחילה ”בקשה ליישוב סכסוך“ מבלי שמפורטים נושאי הסכסוך או הטענות כנגד הצד השני לסכסוך. הערכאה השיפוטית מזמנת את הצדדים למפגש מהו“ת ראשון ביחידת הסיוע השייכת לה. יחידת הסיוע מקיימת עד ארבעה מפגשי מהו“ת עם הצדדים, במטרה לתת לצדדים מידע רלוונטי ליישוב הסכסוך, לערוך היכרות ראשונית עם המשפחה (אינטייק) כדי להמליץ לצדדים על דרך מתאימה עבורם לניהול הסכסוך, ולצורך תיאום המשך ניהול הסכסוך במשפחה. רק לאחר מפגשי המהו“ת ביחידות הסיוע, הצדדים יכולים להחליט אם להגיש תביעה לערכאה שיפוטית, או ליישב את הסכסוך בהסכמה בכלים שאינם משפטיים-אדברסריים.

החוק קובע שכל פגישות המהו“ת יתקיימו בתוך 45 ימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך עם אפשרות להארכת התקופה ב-15 ימים. בתום עשרה ימים מיום פגישת המהו“ת האחרונה, על הצדדים להודיע ליחידת הסיוע אם הם מעוניינים להמשיך בהליך חלופי ליישוב הסכסוך או לפנות להליך של הכרעה שיפוטית.

בישראל, עד חקיקת חוק המהו“ת, המדינה לא חייבה את הצדדים המבקשים לפתוח בתביעה בעניין משפחתי, בכל הליך מקדים שהוא. בתוך כך, לפני כניסת החוק לתוקף, כמעט כל המשפחות שפנו לערכאה משפטית בשל סכסוך משפחתי, פתחו בהליך אדברסרי של תביעה. רק במקרים נדירים  (6%), הגישו משפחות ”בקשה ליישוב סכסוך“ בערכאה המשפטית, אשר הובילה להליך לא אדברסרי של יישוב סכסוך ביחידות הסיוע. מכאן, שחוק המהו“ת מייצג הרחבה מסוימת של מעורבות מדינת ישראל בניהול הסכסוך המשפחתי. עם זאת, בשונה ממדינות אחרות במערב, אשר מחייבות את הצדדים לעבור גישור לפני ההליך המשפטי, מפגשי המהו“ת אינם מהווים תהליך של גישור וחוק המהו“ת אינו מחייב את הצדדים לנהל את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.[10]

קביעת החזקה על הילדיםעריכה

המודל הליגאלי-משפטיעריכה

עד תחילת המאה ה-18 העיקרון היה שעל ההורה האב להחליט לטובת הילד, ובמקרה של גירושין הילד עובר לחזקת האב. מתחילת המאה ה-18 הוחל חוק לפיו הילד עובר לחזקת אמו במקרה של פרידה, אלא אם מדובר במקרים חריגים. יש הטוענים, שהדבר ביטא את המעבר מחברה חקלאית פטריארכלית לחברה עירונית תעשייתית, אשר חיזק את הרעיון, שעל הגבר לצאת לעבודה ועל האם לגדל את הילדים. בשנות ה-70 חלה מגמה שטענה כי הילד זקוק לאביו לא פחות משזקוק לאמו וכי קיימים אבות שילדיהם חשובים להם והפנויים מספיק לטפל בילדים כאמהות.[11] עיקרון זכויות הילד ורצון הילד טוען כי יש לקחת בשיקול דעת השופט את רצונו של הילד, בעניין מי יהיה האפוטרופוס שלו לאחר הגירושים. כשביכולת הילד לקבוע זאת לאחר גיל 6.[12]

המודל הפסיכו-סוציאליעריכה

עקרון ההורה: הפסיכולוג טוען כי ביכולתו של ההורה לספק את כלל צרכיו החומריים, הרגשיים, פסיכולוגיים, מילוליים, והאינדיבידואלים של הילד ולפעול לטובת הילד באופן רציף ומתמשך, גם במידה וההורים התגרשו, ומכאן ניתן להחליט מיהו ההורה שיוכל לספק לטובת הילד את כלל צרכים אלו. יש הטוענים כי הילד דרוש לשני הוריו במידה שווה ואף למשפחה הרחבה, זאת על-מנת לגבש זהות מינית, פיתוח מודל משפחתי (מהי המשפחה האידיאלית מבחינתו) וקשרים בין-דוריים. יש כאלו הפוסקים לטובת ההורה שיכול להעניק לילד רציפות במקום המגורים ובלימודים. בעבר דגלו בגישת החזקה המשותפת, תקופה מסוימת אצל האב ותקופה אחרת אצל האם, אך רעיון זה נפסל לאורך הזמן מתוך הרעיון שהילד זקוק ליציבות.[13]

המודל ההלכתיעריכה

שיקולי בתי הדין ברבנות הולכים לטובת ההורה שיש לו יותר אמצעים, שאין לו מגבלות פיזיות או נפשיות, שנוטה להעדיף מוסדות חינוך דתיים, בעל התנהגות מוסרית בתחום המין, בעד הצד היהודי בגירושים במידה ואחד מבני הזוג היו גרים או נוכריים, והולכים לרעת מי שהאשמה בידו בעניין פירוק התא המשפחתי.[14]

השפעת גירושים על הילדיםעריכה

נישואים מחדש בין בני הזוג הגרושיםעריכה

ביהדות, מחזיר גרושתו הוא מי שגירש את אשתו ולאחר מכן נושא אותה בשנית. אם בינתיים נישאה לאיש אחר, והתאלמנה או התגרשה ממנו - אסור לה לחזור לבעלה הראשון; אם טרם נישאה לאחר - היא רשאית להינשא בשנית לבעלה הראשון, אלא אם הוא כהן. פוסקי ההלכה נחלקו בשאלה האם יש מצווה ועדיפות מיוחדת בהחזרת גרושתו על פני נישואין לאשה אחרת.

באסלאם רשאי גבר לשאת מחדש את גרושתו, רק לאחר שנישאה לאחר והתגרשה או התאלמנה ממנו. אם המגרש רצה לשאת את גרושתו טרם שהתקיים תנאי זה, היה עליו למצוא אדם שישאנה ויגרשנה למענו. ערביי ארץ ישראל נהגו לגייס למטרה זו אדם זקן, רצוי עיוור, שכונה "תיש מושאל" או "מתיר".[15]

פרשני המקרא מביאים כי טעם האיסור בתורה הוא כדי למנוע חילופי זוגות.[16] המשפטן דניאל פרידמן משער שבשתי הדתות נועדו כללים אלה להרתיע מפני גירושים חפוזים, אך מציין שהנימוק שניתן לכך במקרא (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ד') הוא קיום טומאה בדבר.[15]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אריאל דרור, חלוקת רכוש בהליך גירושין, הוצאת בורסי, 2015.
  • רוקס, ס. (2000). פסיכולוגיה חברתית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
  • רבין, ק. (2010) הגירושין החדשים-שינוי חיובי בתקופת המעבר ואחריה. אבן יהודה: הוצאת אמציה.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ על תקנות רבנו גרשום, פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד
  2. ^ בן הזוג ביטל את החתונה - האם ניתן לתבוע אותו על הפרת הבטחה?
  3. ^ הפחתת פיצוי מוסכם לאולם עקב ביטול חתונה
  4. ^ סמילנסקי, שרה, et al. "Cognitive, Social and Emotional Adjustment of Elementary School Children from Divorced Parents/הסתגלות לבית-הספר של ילדים להורים גרושים." עיונים בחינוך (1981): 27-44.‏
  5. ^ סמילנסקי, שרה, et al. "Cognitive, Social and Emotional Adjustment of Elementary School Children from Divorced Parents/הסתגלות לבית-הספר של ילדים להורים גרושים." עיונים בחינוך (1981): 27-44.‏
  6. ^ חדשות כל הזמן, על מרוץ הסמכויות, 26.4.17
  7. ^ Selected Data for international Women's Day 2011
  8. ^ לוין, עליזה צ., and Alisa C. Lewin. "Divorce in Israel: A Socio-Demographic Approach/גירושין בישראל: היבטים דמוגרפיים-חברתיים." סוציולוגיה ישראלית (2006): 65-85.
  9. ^ חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014
  10. ^ ד"ר טלי באייר טופילסקי,ד"ר יואה שורק. 2019. יישום חוק המהו"ת ביחידות הסיוע – מחקר ארצי. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.
  11. ^ פרישטיק, מרדכי, and Mordechai Frishtik. "Factors Affecting Social Workers' Recommendations to Israeli Family Courts Concerning Child Custody/השיקולים המנחים את פקידי הסעד בהמלצותיהם לבית-המשפט לענייני משפחה בנושא המשמורת על ילדים." ביטחון סוציאלי (2005): 91-115.
  12. ^ פרישטיק, מרדכי, et al. "Factors affecting Israeli Rabbinical Courts' decisions concerning child custody/שיקולים המנחים את בתי הדין הרבניים בקביעת המשמורת על ילדים." מגמות (2001): 45-70.
  13. ^ פרישטיק, מרדכי, et al. "Factors affecting Israeli Rabbinical Courts' decisions concerning child custody/שיקולים המנחים את בתי הדין הרבניים בקביעת המשמורת על ילדים." מגמות (2001): 45-70.
  14. ^ פרישטיק, מרדכי, et al. "Factors affecting Israeli Rabbinical Courts' decisions concerning child custody/שיקולים המנחים את בתי הדין הרבניים בקביעת המשמורת על ילדים." מגמות (2001): 45-70.
  15. ^ 15.0 15.1 דניאל פרידמן, הרצחת וגם ירשת - משפט, מוסר וחברה בסיפורי המקרא, הוצאת דביר, 2000, עמ' 280
  16. ^ ראו רבי יצחק קארו, תולדות יצחק, פרשת כי תצא, כה, ה; אברבנאל דברים כד, א, ד"ה כי יקח; רבי מאיר שמחה הכהן, משך חכמה, פרשת כי תצא, כד, ד.