שרלוטה בוף

גרמנייה אשר התפרסמה כמי ששימשה כמקור השראה עבור דמותה של לוטה בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה "ייסורי ורתר הצעיר"

שרלוטה סופיה הנרייטה בוףגרמנית: Charlotte Sophie Henriette Buff;‏ 11 בינואר 175316 בינואר 1828) הייתה גרמנייה אשר התפרסמה כמי ששימשה כמקור השראה עבור דמותה של לוטה בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה "ייסורי ורתר הצעיר". משמשת גם כדמות הראשית בספרו של תומאס מאן "לוטה בוויימאר".

שרלוטה בוף
Charlotte Buff
1820 Christian Ahrbeck Kopie nach Johann Ludwig Hansen Gemälde Charlotte Kestner, geborene Buff.jpg
לידה 11 בינואר 1753
וצלר, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בינואר 1828 (בגיל 75)
הנובר, ממלכת הנובר עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Charlotte Sophie Henriette Buff עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Gartenfriedhof עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוהאן כריסטיאן קסטנר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Charlotte Buff.jpg

ביוגרפיהעריכה

רקע משפחתיעריכה

בוף נולדה ב-11 בינואר 1753 בעיר וצלר. היא הייתה השנייה מבין שישה עשר בניו של היינריך אדם בוף (17111795), אשר שימש כקאסטנר (תפקיד משפטי היסטורי בגרמניה) של וצלר, וכן כמנהל נכסי המסדר הטבטוני באזור. אמה הייתה מגדלנה ארנסטינה פייר (17311771). אחד מאחייניה של שרלוטה הוא הכימאי המפורסם היינריך בוף. שרלוטה הייתה ידועה בחוג משפחתה ומכריה בכינוי "לוטה". בגיל צעיר אמה מתה, ולוטה שימשה כדמות אם חלופית עבור אחיה ואחיותיה. היא ניהלה את משק הבית של אביה, ודאגה לחינוכם של הילדים. ב-1768 התארסה לוטה עם עורך דין צעיר ומבטיח בשם יוהאן כריסטיאן קסטנר, אשר עמו נפגשה במהלך כינוס של הרייכסקאמרגריכט (בית המשפט הקיסרי) בווצלר. משפחת קסטנר הייתה אחת המשפחות החזקות ביותר בנסיכות הבוחר מהנובר (אשר נודעו בכינוי "המשפחות היפות"), ומשפחתה של לוטה רוותה נחת מאירוסיהם. למרות זאת, נישואיהם התעכבו במשך כמה שנים.

הקשר עם גתהעריכה

ב-9 ביוני 1772 פגשה לוטה במהלך נשף ריקודים את יוהאן וולפגנג פון גתה. גם גתה היה משפטן צעיר, אולם כבר בשלב זה התבלט יותר בכישרונותיו האמנותיים מאשר בכישרונותיו המשפטיים. הנשף נערך ב"יגר האוס" (בית הציד - כיום "בית גתה") בידי דודתו של גתה, לנגה אשר הייתה מיודדת עם משפחת בוף. ככל הנראה הנשף נערך לכבוד יום הולדתה של קרוליין, אחותה הגדולה של לוטה, אשר הייתה מאורסת עם בנה של לנגה. גתה עצמו, חיזר באותה תקופה אחרי יוהנה לנגה בת ה-17, אולם הוא נשלח ללוות את לוטה אל הנשף, ובמהלך הדרך התאהב בה. הוא הוקסם כליל מיופיה, וכן מגישתה הגלויה והישירה. הם רקדו יחד כל הלילה, אולם הנשף הופרע בידי סערה. לוטה הצליחה להסיח את דעתם של חבריה מהסערה באמצעות משחק שהמציאה, מה שהרשים את גתה עוד יותר.

למחרת הגיע גתה לבקר את לוטה בביתה, ושם התרחשה הסצנה הידועה בה ראה גתה את לוטה פורסת לחם לאחיה הקטנים.[1] גתה התפעל ממסירותה לילדים, ונעשה לאורח קבוע בבית משפחת בוף. כל בני המשפחה חיבבו אותו מאוד, והוא אף הצליח לקשור קשרי ידידות אמיצים עם ארוסה של לוטה, קסטנר. עם זאת, הוא לא הצליח לכבוש את אהבתו ללוטה. לא ברור אם הוא השלים בשקט אם העובדה שהיא מאורסת לאדם אחר (כפי שוורתר עושה ברומן), או שמא עשה ניסיונות לשכנע אותה לנטוש את קסטנר למענו. קסטנר עצמו מציין ביומנו באחת הפעמים: "גתה קיבל מנה של דברי כיבושין מפי לוטה: היא הודיעה לו, שאין הוא רשאי לקוות ממנה, אלא לידידות בלבד; הוא נעשה חיוור ומדוכדך מאוד".[2]

גתה היה מדוכא לחלוטין, וכדי להתחמק מאומללותו עזב את וצלר ועבר לפרנקפורט. הוא כותב בספרו האוטוביוגרפי "שירה ומציאות" כי: "גמרתי אומר להתרחק מרצוני החופשי, בטרם איאלץ לעשות כן מחמת מצב שאין לשאתו". למרות זאת, הוא המשיך לשמור על קשר הדוק עם לוטה וקסטנר באמצעות מכתבים, ואף רכש עבורם את הטבעות ששימשו בטקס נישואיהם ב-4 באפריל 1773. קסטנר אף היה זה שרשם עבור גתה דו"ח מפורט על מקרה שאירע בווצלר. אחד ממכריו של גתה, קרל וילהלם ירוזלם, אשר שימש כמזכיר בשגרירות של נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל בווצלר, שקע בדיכאון כבד והתאבד בסוף אוקטובר 1772. האירועים העיקריים שגרמו להתאבדותו היו סילוקו בפומבי מנשף של החברה הגבוהה ואהבה נואשת שחש לאשתו של אחד מידידיו. גתה הזדהה מאוד עם הסיפור, וביולי 1773 החליט לשלב את סיפורו ואת סיפורו של ירוזלם לכדי יצירה אחת.[3] הוא כתב במשך שלושה חודשים את "ייסורי ורתר הצעיר" אשר עד מהרה הפך לרב מכר פורץ דרך. לוטה ובעלה היו מודעים להשפעתם על הרומן. קסטנר כתב לאחד מידידיו: "בחלקו הראשון של 'ורתר', ורתר הוא גתה עצמו... כמה מן הסצנות אמיתיות הן לגמרי, אך מקצתן שונו; ושוב אחרות זרות הן, על כל פנים לקורותינו. לשם החלק השני, וכדי להכין את מותו של ורתר, הוסיף על החלק השני דברים שונים מלבו, שאין בינם ובינינו שום קשר... החלק השני אינו נוגע בנו כלל. שם ורתר הוא ירוזלם".[4]

אחריתהעריכה

לאחר נישואיהם, התגוררו לוטה ובעלה בהנובר. אף על פי שנולדו לה שמונה בנים וארבע בנות, היא המשיכה לשמור על קשר עם כל אחיה ואחיותיה ולסייע להם באמצעים שונים. חלק מבניה התפרסמו. גאורג קסטנר היה בנקאי נודע, אוגוסט קסטנר היה צייר ותאודור קסטנר היה רופא. היא המשיכה לשמור על קשר עם גתה באמצעות מכתבים, ואף ביקשה ממנו לסייע לבניה בעבודתם. בספטמבר 1816 היא ביקרה את אחותה בוויימאר ושהתה שם מספר שבועות. במהלך הביקור היא פגשה פעם נוספת את גתה, אולם המפגש נשא אופי רשמי ומסוגר. על בסיס אירוע זה כתב תומאס מאן את ספרו הנודע "לוטה בוויימאר". היא נפטרה ב-16 בינואר 1828.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שרלוטה בוף בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לעומת זאת בייסורי ורתר הצעיר הסצנה הזו מתרחשת באותו יום של הנשף
  2. ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 14.
  3. ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 15.
  4. ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 16.