תאי גלייה
תאי גְלִייָה (Glia) או נירוגלייה (Neuroglia) הם תאי תמיכה לא-עצביים לנוירונים, אשר משמרים את ההומיאוסטזיס, מספקים הגנה לעצבי המוח ומחזיקים את תאי העצב במקומם. ואכן, מבחינה אטימולוגית, שמם קרוב, לדוגמה, למילה האנגלית Glue, "דבק"[1].
 | |
| איור של ארבעה סוגי תאי גליה הנמצאים במערכת העצבים המרכזית: תאי אפנדימה (בצבע ורוד), אסטרוציטים (ירוק), מיקרוגליה (אדום כהה) ואוליגו-דנדרוציטים (תכלת) | |
| שיוך |
תא, set of cells, תא עצבי  |
|---|---|
| מיקום אנטומי |
מערכת העצבים המרכזית |
| תיאור ב |
המילון האנציקלופדי החדש |
| מזהים | |
| לטינית (TA98) |
neuroglia |
| טרמינולוגיה אנטומיקה |
A14.0.00.005 |
| טרמינולוגיה היסטולוגיקה |
H2.00.06.2.00001 |
| FMA |
54541 |
| קוד MeSH |
A08.637 |
| מזהה MeSH |
D009457 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C0027836 |
  | |
תאי גלייה מתרבים לאורך כל החיים. במוח האדם (הצרברום) ישנו בערך תא גלייה אחד לכל נוירון (תא עצב)[2] ושני נוירונים לכל שלושה תאי גלייה בחומר האפור של המוח הקטן. למרות שתאי הגלייה הם תאים נפוצים ברקמות העצב, הם אינם מייצרים ולא מוליכים דחף עצבי. סרטן של תאי גלייה נקרא גליומה.
סוגים של תאי גלייה
עריכהקיימים מספר סוגים של תאי גלייה בהתאם למערכת בה הם נמצאים. ישנם הבדלים בין תאי הגלייה של המערכת המרכזית להיקפית:
- במערכת העצבים המרכזית: אסטרוציטים, מיקרוגלייה, אוליגודנדרוציטים ותאים אפנדימלים. העין היא חלק ממערכת העצבים המרכזית ולה יש את שכבת האפיתליום של פיגמנט הרשתית (RPE – Retinal pigment epithelium) שהיא (אנ') שכבת תאי גלייה התומכת בפוטורצפטורים מכיוון הדמית).
- במערכת העצבים ההיקפית: תאי שוואן ותאי לוויין
ישנם גם תאי תמך רדיאליים, אך הם מופיעים רק בשלב העוברי, ותפקידם הוא לנתב את הנוירונים שנוצרים ליעדם.
תפקידי הגלייה
עריכהתאי הגלייה ממלאים תפקידים חשובים בפעילות מערכת העצבים[3]. למשל:
- החזקת תאי העצב במקומם[1] – כפי שרומז השם היווני Glia, תאי הגלייה ידועים בכינוים המשותף כ"דבק" של מערכת העצבים.
- תמיכה בתהליך ההתפתחות – תאי גלייה עוזרים לכוון תאי עצב חדשים לאזורים המיועדים להם במוח[1].
- תחזוקה שוטפת – ניקוי הפסולת התאית הנוצרת בעקבות פגיעה או מוות של תאי עצב[1]. במקרה שרקמת עצב נפגעת, תאי הגלייה מתרבים, מסירים תאים מתים ובונים רקמה צלקתית. תאי הגליה מספקים גם חומרים מזינים וחמצן לתאי העצב. בנוסף, הם גם אוספים מוליכים עצביים עודפים וחומרים אחרים מהסינפסה[1]. על ידי כך הם מווסתים את תהליך ההעברה הסינפטית.
- בידוד – יצירת מעטפת המיאלין סביב סוגים מסוימים של אקסונים, אשר מגבירה את קצב הולכת האותות העצביים[1].
- הגנה – תאי הגלייה משמידים פתוגנים (מחוללי מחלות) ומונעים מחומרים רעילים בדם להגיע לתאי המוח. תאי גליה מסוג אסטרוציטים אשר נמצאים במוח ובחוט השדרה, תומכים ביוכימית בתאי האנדותל הבונים את מחסום דם-מוח[1]. מחסום דם־מוח הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המוחי־שדרתי.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- תאי גלייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
- ^ Frederico A. C. Azevedo, Ludmila R. B. Carvalho, Lea T. Grinberg, José Marcelo Farfel, Equal numbers of neuronal and nonneuronal cells make the human brain an isometrically scaled-up primate brain, The Journal of Comparative Neurology 513, 2009-04-10, עמ' 532–541 doi: 10.1002/cne.21974
- ^ רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.