תבנית:ערך מומלץ 10 באפריל 2013
זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (17 באוקטובר 1880 – 3 באוגוסט 1940) היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם ונואם מפורסם. ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר. מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה.
ז'בוטינסקי נולד באודסה. בנעוריו נמשך לשירה, ספרות ולימודי שפות והחל לתרגם לרוסית ולפרסם מאמרים פרי עטו. לאחר ניסיון בלימודי משפטים בברן וברומא חזר לעיר הולדתו, ושם כתב טורי עיתונות ופרסם מחזות. בעקבות פרעות נגד יהודים בדובסרי וקישינב ב-1903, התקרב ז'בוטינסקי לחוגים ציוניים ותרגם לרוסית את הפואמה "בעיר ההריגה" של חיים נחמן ביאליק. באותה שנה נבחר כציר לקונגרס הציוני העולמי השישי, בו הצביע נגד תוכנית אוגנדה. בהמשך אותו עשור עסק גם בפעילות הסברה ציונית, שכוונה בעיקר לשינוי יחסה של האימפריה העות'מאנית. ב-1911 הקים עם חבריו הוצאה לאור שפרסמה תרגומים של יצירות מופת לעברית, ביניהן תרגומו לפואמה "העורב". הוא פעל בתקופה זו למען עברות החינוך היהודי.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה שימש ככתב וניצל תפקיד זה כדי להגיע לצפון אפריקה. הוא פגש את יוסף טרומפלדור באלכסנדריה, והם פעלו יחד על מנת לשכנע את הבריטים להקים כוח יהודי לוחם. מאמציו נשאו פרי עם הקמת הגדודים העבריים החל מ-1917. עם הגדודים הגיע לארץ ישראל, וב-1920 הקים כוח מגן יהדי בירושלים. בעקבות השתתפותו בהגנה על יהודי העיר נשפט ונאסר על ידי הבריטים. לאחר שחרורו קידם ז'בוטינסקי קו ציוני ניצי, שהתנגד באופן גלוי למדיניות הבריטים והביא לחילוקי דעות בינו לבין ההנהלה הציונית וההסתדרות הציונית. כתביו, כגון "על קיר הברזל", שימשו יסוד להתהוותה של תנועה חדשה בהנהגתו – הציונות הרוויזיוניסטית. בהשפעתו נוסד ב-1923 ארגון בית"ר והוא נחשב לראשו; מ-1925 עמד גם בראש מפלגת ברית הציונים הרוויזיוניסטים, אותה ייסד.
ז'בוטינסקי הנהיג את האצ"ל מראשיתו ב-1931 ועד מותו. בשנות השלושים נוצר קרע עמוק בין התנועה בהנהגתו לבין ההסתדרות הציונית, על אף הניסיון להגיע להסכמות עם בן-גוריון. לאחר הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף ב-1938, החל לקדם ביתר שאת התנגדות למדיניות ההבלגה, תוכנית למרד שיביא להפלת השלטון הבריטי ואת עליית אף על פי. הוא נפטר מהתקף לב בעת ביקור בארצות הברית.