ערכים מומלצים הם הערכים הטובים והאיכותיים ביותר שיש לוויקיפדיה להציע. מושם בהם דגש הן על התוכן והן על הצד האסתטי, והם מציגים את הנושאים הנידונים בהם בצורה ברורה, מדויקת ועדכנית. הם עוברים בדרך כלל מספר סבבים של עריכה מבנית, עריכה לשונית והגהה בידי כותבים רבים. בכך הם מסייעים להביא אותם לרמה הגבוהה ביותר. דגשים נוספים בערכים מומלצים הם קישוריות רבה לערכים אחרים, אורך מתאים לנושא, כתיבה מעניינת, נקודת מבט נייטרלית ויציבות. משמעותה של יציבות היא שהושגה הסכמה בין הכותבים בוויקיפדיה לגבי תכולת הערך ולגבי עיצובו. בכתיבת ערך מומלץ משתמש הכותב במגוון מקורות ומשווה ביניהם, ובסופו הוא מוסיף הפניות לקריאה נוספת עבור קוראים המעוניינים להרחיב את ידיעותיהם בנקודות ספציפיות הקשורות לנושא.
מועמדוּת למומלץ – הערך המועמד מוצג ברשימת המתנה למועמדים להמלצה במשך כשבוע שבמהלכו ניתן לשפר את הערך ולהעיר עליו הערות בדף השיחה. כדי להציע ערך חדש להמלצה, הוסיפו אותו לרשימה בדף המועמדות. במקרה שאתם מציגים ערכים שכתבתם, עליכם לציין את חלקכם בכתיבתם.
הצבעה – לאחר כשבוע לפחות עובר הערך לדף ההוספה שבו נערכות הצבעות לקביעת ההמלצה.
כרגע ישנם 729 ערכים מומלצים מתוך 369,782 ערכים בוויקיפדיה העברית כולה: אחד מכל 507 ערכים (0.2%) הוא ערך מומלץ.
קאקאפו הוא תוכי לילי האנדמי לניו זילנד. לקאקאפו מספר תכונות ייחודיות: יש לו שיטת חיזור מיוחדת; הוא התוכי היחיד החסר יכולת תעופה; הוא התוכי הכבד ביותר; וכן הוא אחד העופות בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר.
המין מצוי בסכנת הכחדה חמורה: ידוע על 246 פרטים בלבד בעולם כולו, כולם מסומנים על ידי האדם ונתונים במעקב תמידי. האב הקדמון של הקאקאפו נפרד ממיני התוכיים האחרים כשניו זילנד הפכה לאי, לפני כ-70 מיליון שנה. שם, כמעט בהיעדר טורפים, איבד את יכולת התעופה. עם התיישבות הפולינזים בניו זילנד, ולאחריהם האירופאים, הגיעו עמם טורפים המהווים מינים פולשים, כגון חתולים, חולדות וסמוריים, ואוכלוסיית הקאקאפו הוכחדה כמעט כליל. מאמצי שימור המין החלו בשנות התשעים של המאה ה-19, אך לא נחלו הצלחה משמעותית עד להפעלת תוכנית השבת הקאקאפו לטבע בשנות השמונים של המאה ה-20. כל הפרטים ששרדו שמורים במספר איים זעירים ונטולי-טורפים בקרבת ניו זילנד, בהם צ'אלקי, שבדרום-מערבפיורדלנד, וקודפיש, הסמוך לאי סטיוארט שבקרבת האי הדרומי, שם הם נמצאים תחת השגחה קפדנית.
אלפונס ברטיון (1853–1914) היה שוטרצרפתי, מאבות הזיהוי הביומטרי וממציא השיטה האנתרופומטרית, שיטת זיהוי המבוססת על מדידות גופניות, שהייתה מהשיטות המדעיות הראשונות לזיהוי פושעים שבהן השתמשה המשטרה. לפניה ניתן היה לזהות פושעים בעיקר על סמך עדויות ראייה, שהיו בלתי מהימנות. את שיטת הזיהוי של ברטיון החליפה לבסוף שיטת הזיהוי המסתמכת על טביעת אצבע, אך תרומות אחרות שלו, כגון שכלול ה"פוטו-רצח" והסיסטמיזציה של צילום זירות רצח, ניכרות עד ימינו.
שיטתו של ברטיון יוצרת קשר מורכב בין הפורטרט המצולם לבין המציאות. דמיון המצולם למציאות אינו נמדד ביחס לרשמי החושים והראייה, אלא ביחס למערכת המדידה והתיוק. תפיסת הדמיון של התצלום למציאות, בשיטת הזיהוי שהציע, מזכירה ניסויים מדעיים אחרים שנעשו בעזרת המצלמה באותה תקופה, כגון תצלומי כרונופוטוגרפיה שיצר אטיין-ז'ול מארה או תצלומים מורכבים שיצר פרנסיס גולטון, בהם המצלמה אינה מתעדת את מה שהעין רואה ממילא, אלא מייצרת תצלומים מהירים יותר ממה שעין בלתי מזוינת יכולה לראות (מארה) או תצלומים סטטיסטיים שמרכיבים יחד מספר רב של דימויים ליצירת טיפוס אידיאלי ממוצע (גולטון). מהרגע שבו חצה הצילום את סף הראייה, תצלומים הפכו ליותר מאשר תמונות – הם הפכו למידע, וככאלו, המידע שבתצלומים אינו נגזר מהשוואתם למציאות, אלא מהשוואתם לתצלומים אחרים.
_-_David_Ben_Gurion_reading_the_Declaration_of_Independence.jpg)