|
אדוארד ג'יימס "טד" יוז (17 באוגוסט 1930 - 28 באוקטובר 1998) היה משורר וסופר ילדים אנגלי. נבחר בשנת 1984 לשמש כמשורר הלאומי של בריטניה ואחז בתפקיד זה עד יום מותו.
עבודתו כוללת ספרי שירה רבים, מסות וסיפורי ילדים, המשקפים את העניין הרב שגילה בטבע, במיתולוגיות קדומות, בשמאניזם, בתורת הנסתר, באסטרולוגיה ובאגדות עמים. בשנת 2008 דורג יוז ביומון הבריטי הטיימס במקום הרביעי בין 50 הסופרים הבריטים הגדולים מאז 1945.
במהלך חייו חווה יוז טרגדיות אישיות. הוא היה נשוי למשוררת האמריקאית סילביה פלאת', עד ליום שבו שמה קץ לחייה בגיל 30. מעריציה של פלאת' ונשים מקרב הקהילה הפמיניסטית האקדמאית האשימו אותו באחריות להתאבדותה. מאהבתו אסיה גוטמן, שעמה החל לנהל מערכת יחסים אינטימית בעודו נשוי לסילביה פלאת', שמה אף היא קץ לחייה ולחיי בתם המשותפת בת הארבע, לאחר שסירב להינשא לה. בנו ניקולס שם קץ לחייו עשר שנים לאחר מותו.
עבודתו הפיוטית האחרונה הייתה ספר שירים חושפני בשם "מכתבי יום הולדת", שבו גלל את מערכת היחסים הסבוכה שניהל עם פלאת'. דמותו המורכבת, והטרגדיות שליוו את חייו, היוו השראה לכתיבת מספר ביוגרפיות ואין-ספור סקירות אודותיו ואודות עבודתו הספרותית הענפה.
|
משלחת טֶרָה נוֹבָה (1910–1912), או בשמה הרשמי "המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1910", יצאה למסעה בהנהגת רוברט פלקון סקוט במטרה להיות הראשונה להגיע לקוטב הדרומי. סקוט וארבעת חבריו הגיעו אל הקוטב ב-17 בינואר 1912, אך מצאו שם כי המשלחת הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן הקדימה אותם ב-33 ימים. סקוט ואנשיו נספו כולם במסעם חזרה מן הקוטב. יומנים ותצלומים ממסעם וכן אחדות מגופותיהם התגלו על ידי משלחת חיפוש שמונה חודשים לאחר מכן.
סקוט היה מנוסה בפיקוד על משלחות לאזור, לאחר שהנהיג קודם את "משלחת דיסקברי" לאנטארקטיקה בשנים 1901–1904. משלחת טרה נובה, שנקראה על שם ספינת האספקה שלה, טרה נובה, הייתה יוזמה פרטית שמומנה בתרומות ציבוריות בתוספת מענק ממשלתי. גיבוי נוסף קיבלה המשלחת מן האדמירליות הבריטית, שבחרה למסע ימאים מנוסים, ומן החברה הגאוגרפית המלכותית. לצד החתירה להגיע לקוטב, קיבלה עליה המשלחת תוכנית מדעית מקיפה וחקרה את אדמת ויקטוריה ואת ההרים המערביים. ניסיונה לנחות ולחקור את ארץ אדוארד השביעי נכשל. מסע אל כף קרוזייה ביוני וביולי 1911 היה מסע המזחלות הממושך הראשון שהתבצע בעיצומו של חורף הקוטב.
במשך שנים רבות לאחר מותו נותר על כנו מעמדו של סקוט כגיבור טראגי ללא עוררין, ומעטים עסקו בשאלת גורמי האסון שפקד את המשלחת לקוטב. ברבע האחרון של המאה ה-20 הועמדה המשלחת לבחינה מדוקדקת יותר, ודעות ביקורתיות יותר באו לידי ביטוי בנושאי ארגונה והתנהלותה. דרגת אשמתו האישית של סקוט עודנה שנויה במחלוקת בקרב החוקרים.
|
_-_David_Ben_Gurion_reading_the_Declaration_of_Independence.jpg)