תהילים צ' הוא המזמור התשעים בתהילים. (מזמור צ"א בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה).

תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר

א תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר.
ב בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵלוּ מֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם אַתָּה אֵל.
ג תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי-אָדָם.
ד כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה.
ה זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף.
ו בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ.
ז כִּי-כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ.
ח שת (שַׁתָּה) עֲו‍ֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ.
ט כִּי כָל-יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ-הֶגֶה.
י יְמֵי-שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי-גָז חִיש וַנָּעֻפָה.
יא מִי-יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ.
יב לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה.
יג שׁוּבָה יְהוָה עַד-מָתָי וְהִנָּחֵם עַל-עֲבָדֶיךָ.
יד שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל-יָמֵינוּ.
טו שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה.
טז יֵרָאֶה אֶל-עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל-בְּנֵיהֶם.
יז וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

כותרת המזמור עריכה

בעל המזמור פונה לה' ואומר לו כי היו זמנים בהם הגן על עמו ללא הפסק. את ההגנה הוא מדמה לבית שמיטיב ומגן על הגרים בו: "אֲדנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדר וָדר". הפסוק כתוב בלשון עבר, ולכן ייתכן כי המזמור מספר אודות תקופה בה נעדרה הגנתו של האל והעם חש בכך. בכותרת המספרת על העבר בו הגן ה' על בני ישראל לאורך תקופה ככתוב: "בְּדר וָדר", קיים קושי. כיצד ייתכן שלאורך תקופה ארוכה ה' המשיך להגן על עם ישראל, בעוד שבתנ"ך מצויים סיפורים רבים המעידים על הפסדים במלחמות. מכך יש הסוברים כי ניתן להסביר את הפסוק "אֲדנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ" כאל מציאות בה ה' הגן על עם ישראל לאורך הדורות. לשיטתו של משורר תהילים ה' לא זנח את עמו גם כאשר הפסידו במלחמה מול אויביו. מכאן שהמשורר רואה את הזכות לתשובה בכל דור ודור. כלומר התנאי להגנת האל היא התשובה.[1]

תוכן מזמור ומבנהו עריכה

מזמור צ' פותח את הספר הרביעי בקובץ תהילים. מוטיב חוזר בפרק הוא הזמן. בני האדם מייחסים חשיבות רבה לזמן בניגוד לאל אשר אינו מייחס חשיבות לזמן וזאת בגלל נצחיותו. במזמור קיימים ביטויים רבים המציינים את נצחיות הזמן ומנגד יש במזמור ביטויים המבטאים את תחושת הפחד של בני האדם מפאת קוצר זמן החיים המוקצב לאדם.[2] יש המפרשים את המזמור כאלגיה או כקינה על ימיו הקצרים של בני האדם, וזאת כנגד נצחיות האל. ישנן גישות רבות המתייחסות למגמת המזמור. ניתן לחלקן לשתי גישות: תפיסה לאומית הרואה במזמור שיר קינה לאומי וזאת בשל הגלות שפקדה את העם ומצבו הלאומי המעורער. בתפיסה זו מחזיקים רש"י, רד"ק, הרמן גונקל. בפסוקים י"ג-י"ז הם רואים כמזמור בפני עצמו. הגישה השנייה היא גישה בין-לאומית אשר מבקשת לראות ניגוד בין נצחיות האל וקוצר הזמן וחשיבותו לבני האדם בה מחזיקים אברהם אבן עזרא, סגל ואחרים.[3]

ניתן לחלק את המזמור כך: החלק הראשון, פסוקים א'-ד', הם ביטחון בהגנת ה' והזכות לחזרה בתשובה משולבים עם דברי שבח לה' ונצחיותו.

חלקו השני, פסוקים ה-י, הם ייסוריו של המשורר לאור המציאות אותה הוא חווה בגלות. חלקו השלישי פסוקים יא-יב מתוארת חוסר ההבנה של העם אשר אינו מודע לגודל כעסו של ה' ומתי ייגמרו צרותיו. חלקו הרביעי בפסוקים יג-יז מתפלל המשורר לחסד, הגנה וסיוע מה' מצרותיו בהווה.[4]

המזמור בתרבות עריכה

המזמור בליטורגיה עריכה

מזמור זה נאמר כחלק מפסוקי דזמרא של שבת ויום טוב. וכן נאמר כחלק מהתיקון הכללי.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא תהילים צ' בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רות פז: תפילה למשה בכל 'דור ודור'
  2. ^ יאיר הופמן, עולם התנ"ך: תהלים, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 86-85
  3. ^ מאיר וייס, מקראות ככוונתם: לקט מאמרים, ירושלים, מאגנס, 1987, עמ' 198-197
  4. ^ רות פז: תפילה למשה בכל 'דור ודור'
  5. ^ הניגון להאזנה מתוך היכל הנגינה, באתר היכל מנחם.
  6. ^ ספר הניגונים - ניגוני חב"ד, ניגון ק"ב.
  7. ^ ויהי נועם, מוטי שטיינמץ להאזנה באתר יוטיוב.
  8. ^ ויהי נועם, יעקב יהודה דסקל להאזנה באתר בחזית.