תוכי סנגלי
תוכי סנגלי (שם מדעי: Poicephalus senegalus; ע"פ האקדמיה: אפרור סנגלי) הוא מין של תוכי המצוי במערב אפריקה וקרוב משפחתו של האפרור האפריקני.
תוכי סנגלי | |
---|---|
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | תוכאים |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | תוכיים |
סוג: | תוכי גדל ראש |
מין: | תוכי סנגלי |
שם מדעי | |
Poicephalus senegalus ליניאוס, 1766 | |
תחום תפוצה | |
מין זה מגיע לאורך 23 ס"מ ושוקל 120-170 גרם. הוא בעל ראש אפור גדול עם מקור חזק דמוי מקור עיט ועיניים צהובות עם עור שחור סביבו. החזה ירוק בהיר ובעל צורת V, הכנפיים ירוקות, הבטן צהובה והזנב קצר יחסית. שני המינים דומים במראם אך הזכרים מעט יותר גדולים.
מין מצוי במערב אפריקה ביערות פתוחים וכן בסוואנות. זהו מין הנוטה להתקיים בזוגות טריטוריאליים וקולו מכיל מגוון של קריאות ושריקות צורמות. הוא יכול לחיות 20-30 שנה בטבע כשבשבי יכול להגיע לגיל 50. מזונו העיקרי הוא פירות של דקלים שמן אותם הוא מפצח במקורו החזק. לעיתים הוא מזיק ליבולי המקומיים ועל כן צדים אותו.
ישנם 3 תת-מינים לתוכי:
- P. s. senegalus - מצוי בסנגל, דרום מאורטניה, דרום מאלי עד לגינאה והאי לובוס. הוא בעל חזה צהוב
- P. s. mesotypus - מצוי ממזרח ניגריה וקמרון עד לדרום צ'אד והוא בעל חזה כתום
- P. s. versteri - מצוי מחוף השנהב וגאנה עד למערב ניגריה. החזה שלו הוא אדום-כתום.
מין זה מגודל בשבייה אך הפצתו גרמה לאוכלוסייה הפראית להיות בסיכון והיום הוא מין מוגן ואסור לסחור בו. בישראל הוא התחיל להתפשט בשנת 2010, הוא נחשב עדיין יחסית נדיר ולא תועד קינון ודאי, אך זה ברור שהאוכלוסייה גדלה. עד היום (2023) הוא נמצא בעיקר באזור השפלה הדרומית (רחובות, מזכרת בתיה וחולדה) ובמישור החוף הדרומי באשקלון והסביבה, אך תועד גם בעמק יזרעאל, ליד הכנרת ואפילו באילת.[2][3]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- תוכי סנגלי, באתר ITIS (באנגלית)
- תוכי סנגלי, באתר NCBI (באנגלית)
- תוכי סנגלי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- תוכי סנגלי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ תוכי סנגלי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ תוכי סנגלי - מאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל, באתר www.birdsbase.com
- ^ תפוצת תוכי סנגל בebird, באתר Ebird