אשקלון

עיר בישראל

אַשְׁקְלוֹן[3] היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, במישור החוף הדרומי, השוכנת בין הנגב לשפלה. בקצה המערבי של חבל לכיש. העיר מונה כ־145,432 תושבים, השלישית בגודלה במחוז הדרום, וה־12 באוכלוסייתה במדינת ישראל. המערבית ביותר במדינת ישראל, אשקלון נחשבת לבין ערי החוף והתיירות הגדולים והמפותחים בישראל.

אשקלון
Flag of Ashkelon.svg
אשקלון ממעוף הציפור
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה תומר גלאם
גובה ממוצע[1] ‎36 מטר
תאריך ייסוד 1948
סוג יישוב עיר 100,000‏–199,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2019[1]
  - אוכלוסייה 144,072 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 12
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 2.2% בשנה עד סוף 2019
  - צפיפות אוכלוסייה 3,135 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 70
תחום שיפוט[2] 45,960 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 52
31°40′07″N 34°34′27″E / 31.6687192446898°N 34.5740729362214°E / 31.6687192446898; 34.5740729362214
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
5 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2017[2]
0.4238
    - דירוג מדד ג'יני 106
לאום ודת[2]
יהודים: 86.6%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 13.4%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.5%
גילאי 5 - 9 8.2%
גילאי 10 - 14 6.6%
גילאי 15 - 19 6.1%
גילאי 20 - 29 13.2%
גילאי 30 - 44 19.8%
גילאי 45 - 59 15.9%
גילאי 60 - 64 5.5%
גילאי 65 ומעלה 15.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2018
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 56
–  יסודיים 40
–  על-יסודיים 32
תלמידים 22,121
 –  יסודי 12,626
 –  על-יסודי 9,495
מספר כיתות 806
ממוצע תלמידים לכיתה 27.4
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018)
פרופיל אשקלון נכון לשנת 2018 באתר הלמ"ס
www.ashkelon.muni.il

העיר הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.

העיר היא אחת מהעתיקות בעולם. היא בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפים שנה ונמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. מקור שמה הוא מהמילה "שקל" המציינת מידת משקל, משום שאשקלון היא אחת מערי הנמל העתיקות בארץ, והמסחר היה אחד מהפעילים ביותר. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: "חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני".

גאוגרפיה ואקליםעריכה

אשקלון שוכנת במישור החוף, בקצה הדרום־מערבי של חבל לכיש, המפריד בין הנגב לשפלה, וכעיר המערבית ביותר בישראל, גבולה הדרומי של העיר רחוק מרצועת עזה כ־7 ק"מ. לכל אורכה של העיר עוברת "דרך הים" (ויה מאריס העתיקה). אשקלון, אחת הערים העתיקות בעולם, שימשה בכל תקופותיה עיר מעבר של דרכים ונתיבות ים, מסילת רכבת שירדה ממרכז הארץ (מסילת לוד ותל אביב) אל רצועת עזה, בואכה מצרים. מסילה זו הותקנה ב־1918, בסוף מלחמת העולם הראשונה, בידי הצבא הבריטי, שכבש אז את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. כביש החוף העולה מצפון סיני בואכה רצועת עזה אל גוש דן, הוא ציר התנועה החשוב ביותר במישור הים התיכון.

שני נחלי אכזב, נחל שקמה בדרום ונחל אבטח בצפון, זורמים סביב אשקלון, מנקזים מדי חורף את מי השיטפונות ונשפכים לים התיכון.

אשקלון, העיר החדשה, משתרעת על שטח של כ־45,000 דונם. בתחומה גם התל העתיק של אשקלון הקדומה, המשתרע על יותר מ־2,000 דונם בתחומי הפארק הלאומי שבדרום־מערב העיר. שם, לחוף הים התיכון, מצויים גם שרידי הנמל העתיק וכן שני נמלים קטנים עם שוברי גלים בולטים אל תוך הים: נמל הנפט של קצא"א ונמל מי הקירור של תחנת הכוח רוטנברג, שהקימה חברת החשמל בסוף שנות ה־80.

אדמות אשקלון חוליות ברובן, להוציא אדמות שכונת גבעת ציון שבדרום־מזרח העיר. העיר שוכנת על כמה גבעות השוברות את קו הרקיע וקו החוף, ומגיעות לגובה של 60 עד 80 מטר מעל פני הים.

להקות בני־כנף חולפות בשמיה, ובפארק הלאומי מקננות ציפורים מסוגים שונים. תנים, שועלים, ארנבות ונמיות, דרבן לעת מצוא ולעיתים רחוקות גם צבאים תועים הבאים מחבל לכיש בתקופת היובש.

אקלימה של אשקלון נוח. היא נהנית ממשבי רוח העולים מן הנגב וממדבר יהודה ומאזנים את לחות חוף הים. כך, בניגוד לערי החוף הצפוניות ממנה, מצטיינת אשקלון באקלים יבש גם בלילות הקיץ. בממוצע השנתי נרשמים בה רק 33 ימי גשם, וכמות המשקעים הממוצעת מגיעה ל־515 מ"מ בשנה.


אקלים באשקלון
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 17.2 17.5 19.7 24.6 27.4 29.5 30.8 31.1 30.2 27.9 23.6 19.2 24.8
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 8.1 8 9.3 11.9 14.8 18 20.6 21.4 20.1 17.5 13.1 9.8 14.3
משקעים ממוצעים (מ"מ) 127.9 98.6 61.4 17.8 3 0 0 0 2.3 19 69.8 114.7 514.5
מקור: השירות המטאורולוגי הישראלי[4]

היסטוריהעריכה

 
עמודים רומיים בפארק הלאומי באשקלון

אשקלון העתיקהעריכה

  ערך מורחב – אשקלון (עיר עתיקה)

אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. מקור שמה של אשקלון הוא שקל, שהיה פעם שמה של העיר.

ראשית היישוב במקום לפני כ־5,000 שנה, אך עיר של ממש קמה באתר בתקופה הכנענית התיכונה (2200 עד 1550 לפנה"ס). היא נמנתה עם הערים הגדולות, ושימשה כעיר הנמל הגדולה ביותר בתקופה הכנענית. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.

בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי הפלשתים. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד. בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה.

אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב. בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים כגון אנטיוכוס מאשקלון היו מילידי העיר. הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. על פי יוסף בן מתיתיהו, הורדוס המלך בנה את בית המועצה הענק ששרידיו המרשימים נמצאים בפארק אשקלון. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא־יהודים לצדם של יהודים.

אשקלון בימי הבינייםעריכה

 
משמאל: קבר שיח' עואד, מבנה ממלוכי מהמאה ה־13. מימין: מלון הולידיי אין אשקלון

בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי. בשנת 1099, עם הגעת מסעי הצלב לארץ, הייתה אשקלון מבצר חשוב לפאטמים, ואף על פי שבקרב אשקלון שנערך בסמוך לה ניצחו הצלבנים, לא נפלה אשקלון בידיהם.

בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים, אך למרות זאת נפלה העיר שלוש שנים לאחר מכן בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי מוסלמים בהנהגת צלאח א־דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר על ידי המוסלמים בהנהגת א־דין, שהרס את מבני העיר, גירש את האוכלוסייה והעלו הכל באש, כדי למנוע הקמה מחדש של המקום כבסיס צלבני. לאחר מכן נסתם נמלה.

העיר זכתה לתחייה בינואר של שנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. תוך כמה חודשים הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. אך בסוף אותה שנה צלאח א־דין וריצ'רד החליטו לפרק את אשקלון שוב. האתר נשאר נטוש עד נובמבר 1239, עד שנכבש שוב על ידי הצלבנים תחת הפיקוד של הרוזן טיבו הרביעי משאמפאן. בשנה שלאחר מכן, נבנה מבצר בפינה הצפון־מערבית של העיר על ידי ריצ'רד, רוזן קורנוול. המוצב נפל בידי המצרים תחת פח'ר א־דין באוקטובר 1247. סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, ביברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר ולא נבנתה שוב[5].

המסגד הראשי של אשקלון נבנה מחדש על ידי עבד אלמלכ אבן מרואן (685–705) לאחר שהעיר נכבשה מידי הביזנטים. לא ברור אם הבניין החליף כנסייה ביזנטית והאם זהו אותו מסגד שנבנה שוב ב־772 יחד עם מינרט. אולם בסוף המאה העשירית אלמקדסי מתאר את המסגד הגדול כעומד בשוק של סוחרי הבדים ומרוצף בשיש. המסגד והשוק מוזכרים ששים שנה לאחר מכן על ידי נאסר א־ח'וסרו (1047). אחרי נפילת אשקלון לידיים צלבניות באוגוסט 1153, והמסגד הגדול הומר לכנסייה שהוקדשה לסנט פול. ב־1123 הרוזן היו מיפו העניק "את אחד המסגדים הטובים ביותר בעיר של אשקלון" שהיה אז עוד בידיים מוסלמיות למנזר של סנטה מריה בעמק יהושפט. ב־1153 המנזר חיזק את טענותיו ביחס למסגד הגדול. המסגד המדובר הכיל את ראשו של אלחסין, נכד הנביא. הראש הוצא והועבר לקהיר ממש לפני שאשקלון נפלה בידי הצלבנים ב־1153. צלאח א־דין החריב את הקתדרלה הצלבנית.

העיירה הערבית אל־מג'דלעריכה

 
מגדל המים באשקלון. נבנה בתקופת המנדט הבריטי

אל־מג'דל (ערבית: المجدل) הייתה עיר ערבית ליד חורבות אשקלון העתיקה. בשנת 1596 היה מג'דל היישוב השישי בגודלו בארץ ישראל וגרו בו 2,795 תושבים[6]. מג'דל נודעה בזכות תעשיית האריגה שלה. על חוף הים שכן בקרבתה משהד נבי חוסיין - מבנה עתיק מסוף המאה ה־11 ובו, על פי המסורת, נטמן ראשו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. לכן נהגו מוסלמים לעלות אליו לרגל[7].

בתקופת המנדט הייתה מג'דל חלק מנפת עזה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל השתרע שטחה העירוני[8] על 1,346 דונמים (מתוכם 202 דונמים שטחים ציבוריים)[9]. ערב מלחמת העצמאות התגוררו במג'דל כ־10,000 תושבים. באוקטובר 1948 נוספו להם אלפי פליטים ערבים ממקומות אחרים בארץ ישראל. אלה התגוררו ברחובות העיירה, במבנים ציבוריים ובפרדסים[10].

בזמן המלחמה חנה באזור חיל המשלוח המצרי במהלך מסעו צפונה דרך ציר החוף, כאשר מטרתו הייתה תל אביב. לכן הפציץ חיל האוויר הישראלי את העיירה מספר פעמים. בין 30 באוקטובר ל-4 בנובמבר 1948, נטשו החיילים המצריים את העיירה יחד עם רבים מתושביה[10]. העיר נכבשה ב־5 בנובמבר 1948[11], יחד עם איסדוד ויבנא, על ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע יואב. לדברי ההיסטוריון בני מוריס, מפקד חזית הדרום, יגאל אלון, ככל הנראה הורה לגרש את התושבים שנותרו בעיירה, אולם ההוראה לא בוצעה על ידי המפקדים בשטח[12]. באותו חודש הועברה האחריות על העיר ליחידה של הממשל הצבאי ולמושל העיר מונה עשהאל צוקרמן[13], שכיהן בתפקידו עד קיץ 1949[14]. בשבועות הראשונים של הממשל הצבאי גדלה אוכלוסיית העיירה, ובתחילת ינואר 1949 דווח על 2,600 נפש. נראה כי חזרו אליה פליטים רבים שהסתתרו בחורשות ובכפרי הסביבה וכן פליטים שהסתננו מרצועת עזה[12].

כיום מג'דל היא שכונת מגדל באשקלון ובה שוכן המרכז המסחרי העיקרי בעיר. כמו כן נמצא בה מוזיאון במבנה הח'אן והשוק העירוני.

מגדל־גד תחת ממשל צבאי 1948–1950עריכה

 
מוזיאון לתולדות אשקלון הממוקם במסגד ששימש את העיר הערבית ששכנה במקום עד לשנת 1950

ב-1 בדצמבר 1948 ערך צה"ל סריקה בעיירה וגירש כ-500 ערבים שלא נפקדו במפקד בעת כיבוש העיירה ולכן נחשבו לתושבים בלתי חוקיים. בהמשך גורשו מסתננים ותושבים שנחשדו בסיוע להם[14]. ההסתננות מעזה למג'דל החלה בסוף 1948 ונמשכה למעשה עד לפינוי העיר. חלק מהמסתננים הגיע להתיישב מחדש בעיר ואחרים עסקו בגניבות[15].

ב-31 בדצמבר 1948 החליטה ועדת השרים לענייני רכוש נטוש, ליישב את מג'דל ביהודים. במחצית הראשונה של מרץ 1949 הגיעו הגברים החלוצים ובסוף אפריל כבר היו בעיר כ-200 משפחות יהודיות שרוכזו בשני רחובות. בסוף השנה כבר התגוררו בעיר כ-2,500 יהודים ושמה הוסב ל"מגדל־גד"[14]. לצדם התגוררו בסוף 1949 כ־2,500 ערבים, עבורם הקימו השלטונות בית ספר ומרפאה[16]. הממשל סיפק מורה וספרי לימוד באנגלית ובערבית[14]. בתחילת 1950 עוד שבו למקום ערבים מעזה במסגרת איחוד משפחות[17]. הערבים במגדל גד היו בעיקר מדלת העם, לאחר שהשכבות המשכילות ברחו במהלך המלחמה[18]. התושבים הערבים רוכזו בצפון העיר, במתחם שכונה על ידי הפקידים והחיילים הישראלים "הגטו"[19], והם חיו תחת הממשל הצבאי על ערביי ישראל שהיה בפיקודו של דוד איל. המתחם היה מגודר בגדרות תיל ונתון תחת שמירה של שתי מחלקות מגדוד 141[13]. כל יציאה ממנו וכניסה אליו הייתה טעונה אישור של צה"ל[20]. הפועלים הערבים הפשוטים עבדו והשתכרו, אולם בעלי הקרקעות נותקו מאדמותיהם ומפרנסתם. הממשל הצבאי רשם את התושבים הערבים, חילק להם תעודות זהות ודאג לאספקת מצרכים עבורם. הוא דאג לתעסוקתם, בעיקר בקטיף, וכך יכלו התושבים לשלם עבור המצרכים שקיבלו. בנוסף לכך, טיפל במקרי סעד[13]. בדצמבר 1949 פונתה הפינה הדרום-מערבית של "הגטו" מתושביה הערבים והמתחם צומצם כדי לפנות בתים ליהודים[14]. בינואר 1950 הגיעה למג'דל יחידה של כ-30 חיילים מצריים, שהוציאו את שאריות חללי הצבא המצרי מבית הקברות המוסלמי שבעיר כדי לקבור אותם בשטח המצרי[21].

בפברואר 1950 כבר יישבו מוסדות המדינה כ־3,500 עולים חדשים: כשליש מתימן, 15% מטורקיה, 10% מצפון אפריקה וכ־40% מאירופה[22]. באותו חודש החלו להישלח תושבי מג'דל לרצועת עזה[23]. בתחילת יולי 1950 כ־400 ערבים שהיו פליטים בעיר עברו לאזור רמלה[24]. באותו חודש פוצץ צה"ל את מסגד מקאם א־נבי חוסיין, מבנה מהמאה ה־11, ובעקבות מחאתו של שמואל ייבין, ראש מחלקת העתיקות דאז, נטל משה דיין, אלוף פיקוד דרום אז, את האחריות למעשה[7]. בהמשך הקיץ, בעקבות תלונות של הקומוניסטים, הבהירו בממשל הצבאי שהערבים המועברים מהעיר הם פליטים שהגיעו אחרי המלחמה ומועברים לגליל לכפרי פליטים, או ערבים שביקשו מרצונם לעבור לרצועת עזה[25]. על פי הודעת הממשל, ביקשו הערבים לעבור לעזה לקרוביהם, לאחר שבהיעדר שלום אפסו הסיכויים שקרוביהם יוכלו לחזור למגדל גד[26]. בקשות אלו לעבור לעזה נתקבלו לאחר שערביי מגדל גד הוזמנו אל מרכז השלטון ושם הוצגו להם אפשרויות המעבר והם נשאלו באיזו אופציה הם מעוניינים. כלפי המסרבים הופעלו פעולות שכנוע שכללו אזהרות מצרות שעלולות לבוא על אלו שלא יעברו[27].

מלבד הלחץ שהופעל על התושבים הערבים שנותרו על ידי השלטון הישראלי, גם התעמולה המצרית בדבר עריכת "סיבוב שני" למלחמה תרמה לרצונם להגר לרצועת עזה ולהתאחד עם בני משפחותיהם. ערביי מג'דל כנראה חששו שילכדו במתקפה המצרית הצפויה או שבמקרה של ניצחון מצרי, הם ייחשבו כבוגדים. אלא שהוצאת שרידי החללים המצריים התפרשה על ידם כהוכחה לכך שאין בכוונת המצרים לערוך "סיבוב שני" ומכך הסיקו כי אם ברצונם להתאחד עם משפחותיהם תחת שלטון ערבי, עליהם לעקור לעזה. לכך נוספו הידיעות על גורלם הקשה של בני עירם שבחרו להישאר בתחום מדינת ישראל ועברו לרמלה[28]. התושבים גם ידעו כי כאשר יעברו לעזה, יקבלו מעמד של פליטים ויזכו לתמיכה של מוסדות האו"ם[29]. כאמצעי כלכלי לעידוד ההגירה לעזה ולא למקום אחר בתחומי המדינה, החלו השלטונות, במדיניות חד פעמית, להחליף כל לירה ישראלית בידי התושבים המתפנים בלירה ארץ ישראלית (מנדטורית) שהייתה בשימוש ברצועה, כאשר שער החליפין בה היה בין 3 ל-4.5 לירות ישראליות ל"י ללא"י אחת[28]. במהלך הקיץ הפך ה"גטו" ליריד בו מכרו הערבים העוזבים את רכושם ליהודי הסביבה[30]. בשל המחסור בישראל במוצרים שונים, מכרו המתפנים את מיטלטליהם לשכניהם–יורשיהם היהודים במחירים מופקעים. כסף זה הצטרף לסכומים בלירות ישראליות שחסכו התושבים הערבים בעבודתם, ובסיום מבצע ההעברה, לקחו עמם היוצאים למעלה מ-170,000 לא"י[28].

ב-14 בפברואר 1950, במסגרת "תוכנית איחוד המשפחות", חזרו למג'דל 102 מפליטיה ששהו בעזה, והתקבלו בה בהתלהבות. אלא שהעברה זו הייתה חד-פעמית ויומיים אחר כך התבצעה ההעברה הראשונה של תושבי מג'דל לעזה. במרץ-אפריל נעשו העברות נוספות[29]. ביום העצמאות פתח הממשל את מחסומי ה"גטו" והתושבים הערבים הצטרפו לחגיגות התושבים היהודים. ב-14 ביוני החל מבצע הפינוי הרשמי. המפונים הוסעו לגבול במשאיות צבאיות. המשלוח הראשון נעשה ללא תיאום עם שלטונות מצרים, אולם המשלוחים בחודשים הבאים כבר היו מתואמים. ביולי הועברו לרמלה 200 ערביי קטרה ששכנו זמנית במג'דל. מספר דומה בחר לעבור לירדן[31][32]. כמעט כל המתפנים הוחתמו על הצהרה שהם עוזבים מרצון ושהם מוותרים על בעלותם על נכסיהם ועל זכות השיבה. המשאיות יצאו מרחבה ליד בית העירייה, הגיעו למחסום ארז, משם הובלו על ידי המצרים במשאיות למחנות הפליטים. אדמותיהם ובתיהם עברו לידי האפוטרופוס לרכוש נטוש[33]. בסוף אוגוסט 1950 נותרו בעיר כ־1,300 ערבים[34].

ב-21 בספטמבר 1950 פרסם ראש מטה משקיפי האו"ם ויליאם אדוארד ריילי דו"ח על גירוש ערבים מישראל, ובין השאר כתב על מעבר ערביי מגדל גד, שיש שמועות שהכוונה היא לגרש את כל התושבים הערבים[35]. משרד החוץ הישראלי דחה את האשמותיו וטען כי "לא הופעל שום לחץ על שום ערבי" לעזוב את מג'דל[36], וגם בעיתונות הישראלית הכחישו את הטענות על גירוש[37]. אלא שבמהלך ספטמבר ואוקטובר לחצו שלטונות הצבא על הערבים הנותרים לצאת, באמצעות איומים, "נגישׂות"[38] והפסקות באספקת המזון. ב-8 באוקטובר יצאה הוראה לסגור את בית הספר. ב-12 באוקטובר יצא המשלוח האחרון לעזה, שכלל 229 נפשות, ובעיר נותרו עתה 17 משפחות בלבד. ב-13 באוקטובר הועברו 15 משפחות ללוד ושתי משפחות לעזה, ובכך התרוקנה העיר לגמרי מערבים[39][40].

בעקבות תלונה של מצרים על ה"גירוש" ממג'דל, ב-17 בנובמבר 1950 גינתה מועצת הביטחון של האו"ם את ישראל. ב-30 במאי 1951 דרשה ועדת שביתת הנשק ישראל–מצרים שישראל תאפשר את שובם של המפונים, אולם ישראל דחתה את ההאשמות ואת הדרישה. רבים מהמפונים התחרטו זמן-מה לאחר הגיעם למחנות הפליטים בעזה וביקשו לחזור, אולם ישראל לא הסכימה לכך[36].

שנות ה-50עריכה

 
מגדל השעון במרכז אפרידר

בשנים הראשונות ליישוב העולים במג'דל נקרא היישוב החדש במספר שמות. בתחילה נקרא מגדל־עזה[41], אחר כך מגדל־גד ולאחר מכן מגדל־אשקלון. ביולי 1950 הוקמה הוועדה העירונית של מגדל־גד. יושב ראש הוועדה (ראש העיר בפועל) היה אפרים צור. בשבועות הבאים חולקו הבתים הנטושים של הערבים המפונים לעובדי ציבור[42].

היישוב היהודי תוכנן כיישוב חקלאי ועורף לוגיסטי ליישובים החקלאיים שעתידים היו לקום באזור. עד מהרה קיבל היישוב החקלאי צביון עירוני ובשנת 1951 הוכרזה מגדל־אשקלון כעיר. אליעזר מילרוד מונה לשמש כראש העירייה הראשון. באותה שנה החלה ביוזמת ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בסמוך למגדל־אשקלון בשם אפרידר. השם נגזר מהמילים אפריקה ועמידר[43]. ב־1953 הוכרזה השכונה כמועצה מקומית בשם אשקלון וכונתה לעיתים אשקלון החדשה. כמו כן, נבנתה בשנים אלו על ידי היזם צבי סגל שכונת ברנע על אדמות הכפר אלג'ורה שחרב ב-1948[44]. ד"ר יחזקאל זונאבנד מונה כראש המועצה המקומית. ב־1955 החליט משרד הפנים לאחד את שני היישובים לעיר אחת בשם "אשקלון". ד"ר זונאבנד מונה כראש העיר המאוחדת.

בשנת 1956 הקים יעקב זלקין, עולה חדש מצרפת, את "קולנוע רחל", שנקרא על שם אמו. את בית הקולנוע תכננו בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, שתכננו במשרדם התל אביבי באותה תקופה עוד מספר בתי תרבות ברחבי הארץ, בעיקר ביישובי הפריפריה.

שנות ה-60 ואילךעריכה

ירי הטילים במאה ה-21עריכה

בשנת 2006 חלה תפנית לרעה במצב הביטחוני בעיר לנוכח העובדה שהעיר קרובה קילומטרים ספורים מ רצועת עזה ונמצאת צפונית לה בקו החוף, ומספר רקטות גראד נורו אליה מכיוון רצועת עזה. ב־14 במאי 2008 בעת ביקורו בארץ של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש שוגרה רקטת גראד מ בית להיא אשר בצפון רצועת עזה ופגעה פגיעה ישירה בקניון חוצות אשר בכניסה לעיר ללא שהופעלה לפני מערכת האזעקה, היא חדרה את הקומה העליונה היכן שנמצאת המרפאה בקניון, וגרמה לקריסת הקומה כולה. בעקבות כך מד"א, בית החולים ברזילי ומשטרת ישראל הכריזו על אר"ן - אירוע רב נפגעים ופינו מן המקום עשרות רבות של פצועים ביניהם חמישה במצב קשה לבית החולים ברזילי, עד היום נחשב האירוע הזה לאירוע הקשה והחמור ביותר שידעה העיר בפרט, ובכלל מחוז הדרום, נוסף לכך שלא פעלה בו מערכת האזעקה. בדצמבר 2008, ערב מבצע עופרת יצוקה ובמהלכו, המשיכה אשקלון לספוג ירי של טילי גראד שכוון כגד האזרחים המתגוררים בה, עובדה אשר גרמה לשיתוק חלקי של החיים בעיר. כמו כן במהלך מבצע עמוד ענן שוגרו מאות רקטות לעבר העיר. ובמהלך מבצע צוק איתן נורה המספר הגבוה ביותר של רקטות לעבר העיר. מרביתן יורטו על ידי כיפת ברזל, אך אחדות מהן פגעו בעיר וגרמו לפצועים ולנזק. בין המבצעים נורו לעבר העיר במהלך הסלמות ביטחוניות עשרות רקטות. ב 25 בדצמבר 2019 בביקורו בעיר של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כחלק ממסע בחירות, נורו לעבר העיר שתי רקטות אשר יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל .

סמל העירעריכה

  • חמישה כוכבים – מסמלים את חמש שכונותיה העיקריות של העיר
  • עמוד שיש עם כותרת – סמל לעיר העתיקה אשקלון
  • סרט – מסמל את תכנונה של אשקלון כעיר הסרטים של ישראל
  • גלגל שיניים – מסמל את מפעלי התעשייה בעיר
  • גלי הים – מסמלים את היותה עיר חוף
  • רקע – הכחול מסמל את הים והתכלת את השמים הבהירים של העיר

ראשי העירעריכה

סטטיסטיקה ודמוגרפיהעריכה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2019, מתגוררים באשקלון 144,072 תושבים (מקום 12 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2018, לאשקלון דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ח (2017-‏2018) היה 69.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 7,644 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,388 ש"ח).[45]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בשנות ה־90 נקלטו בעיר מעל 50,000 עולים חדשים, בעיקר מברית המועצות ומאתיופיה. במהלך אוגוסט 2005 נקלטו בעיר כמה עשרות מפונים מרצועת עזה, כחלק מתוכנית ההתנתקות, בעיקר מהיישוב כפר דרום.

אחוז הבתים צמודי הקרקע בעיר הוא מהגבוהים בערי ישראל. אשקלון היא העיר ה־12 בגודלה במדינת ישראל.

שכונות העירעריכה

 
רבי קומות בסיטי
צפון העיר
  • ברנע
  • גני ברנע
  • מצפה ברנע
  • נאות ברנע
  • עיר ימים
  • הנשיא הרצוג
  • רמת כרמים
  • נווה דקלים
  • עיר היין
מרכז העיר
  • אפרידר
  • הסיטי
  • אשכולי פז
  • מגדל
  • רמת אשכול
  • כוכב הצפון
  • פארק אלון
  • נאות אשקלון
  • נווה אילן
  • נווה הדרים
  • המרינה
דרום העיר
  • גן הוורדים
  • האגמים
  • גבעת הפרחים
  • גבעת ציון ("שיכונים")
  • נווה ים
  • נווה ים ד
  • שמשון ("עתיקות"),
    ובה חמישה רבעים:
    • נווה אלונים
    • שפירא
    • שי עגנון
    • קריית ביאליק
    • רמת בן-גוריון[46]

עם זאת, ישנם אזורים בעיר המכונים בכינויים שונים. כך למשל, רסקו - אזור שהיה בעבר חלק מאפרידר וכיום חלק מהסיטי, שכונת הטייסים שהיא למעשה חלק מאפרידר (לאורך רחוב "הטייסים"), שכונת מגדל המים - כינוי לאזור המרכזי של אפרידר, בו עומד מגדל המים, שכונת רמת רפאלי שהיא למעשה שכונת רמת כרמים, שכונת הגולף היא השכונות ברנע ב' ו־ג'. כמו כן, ישנם שמות רבים שנקבעו בעבר ולאחר מכן שונו, כגון שכונת "גבעת ציון" שכונתה בעבר "שיכונים" על שמם של שיכוני העולים שנבנו בה, ושכונת "שמשון" שכונתה בעבר "עתיקות" על שם העתיקות שנמצאו בקרבתה (היום בפארק הלאומי), ואשר שמה שונה בשל משמעותו השלילית.

חינוךעריכה

באשקלון פועלים למעלה מ־50 מוסדות חינוך ובהם, המכללה האקדמית אשקלון. בשנת 2007 קיבלה המכללה הכרה כמוסד להשכלה גבוהה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, ובהדרגה הוכרו חוגים נוספים שלה מבחינה אקדמית.

בעיר פועלים כ־38 בתי ספר יסודיים וכ־24 בתי ספר על־יסודיים. בעיר קיימים כחמישה בתי ספר ייעודיים, כגון בית הספר לאמנויות (כיתות א'–י"ב), ובית ספר אחד של החינוך המיוחד. כמו כן פועלת בעיר תוכנית תלמ"א – תוכנית לאומית למצוינות באנגלית, המביאה כ־60 מורים מארצות הברית לישראל למשך הקיץ כדי שילמדו אנגלית בבתי הספר. התלמידים נהנים ממגוון פעילויות באנגלית, ביניהן מופע קסמים, סדנת שפת סימנים, תיפוף וסדנאות אוכל[47].

בין השאר, בעיר פועלים שלושה בתי ספר תיכוניים טכנולוגיים-מדעיים של רשת אורט ישראל, הוותיק מביניים, "אורט אפרידר" נוסד בשנת 1955[48]. השניים האחרים הם, תיכון 4 שנתי עם מכללה טכנולוגית ע"ש רחביה אדיבי ומקיף ומכללה ע"ש הנרי רונסון.

בנוסף, בעיר פועל מכון התורה והארץ - מכון למחקר, ליישום ולהסברה של המצוות התלויות בארץ, בו פועלים רבנים, מדענים ואגרונומים. ב־2001 הוקם באשקלון גרעין תורני בשם "אורות אשקלון". בראש הגרעין עומד הרב אופיר כהן ובמסגרתו פועלת בעיר גם ישיבת הסדר[49].

בעיר קיים פרויקט עמ"ן (עיר מתנדבת נוער) של ג'וינט ישראל ומשרד החינוך, אשר מעודד נוער להתנדב. הפרויקט פועל בשיתוף עם מועצת הנוער העירונית ומשתתפים בו כ־51% מבני הנוער בעיר[50]. קיימים גם פרויקטים וארגוני נוער נוספים המקיימים פעילות לנוער.

תנועות נוערעריכה

תנועות נוער הפועלות בעיר:

תרבות ופנאיעריכה

מוסדות תרבות ואומנותעריכה

 
היכל התרבות
 
המדרחוב העירוני
  • היכל התרבות
  • מרכז הקונגרסים
  • אמפי תיאטרון
  • מרכז התרבות בכפר הנופש
  • הקונסרבטוריון
  • מוזיאון החאן
  • גלריית "בית עלי"
  • הספרייה העירונית
  • בית העם

מרכזי מסחר ובילויעריכה

  • קניון גירון - ממוקם בשדרות בן-גוריון, בסמוך לתחנה המרכזית והמרכז הנפתי.
  • קניון חוצות - ממוקם בשכונת מגדל, שדרות בן-גוריון, בכניסה המרכזית לעיר.
  • מתחם גלובוס סנטר - ממוקם בכניסה הדרומית בסמוך למושב מבקיעים
  • פאוור סנטר - ממוקם בצומת כפר סילבר, בכניסה הצפונית לעיר.
  • קניון לב - ממוקם ברחוב ההסתדרות.
  • המדרחוב - שוכן בעיר העתיקה בשכונת מגדל.
  • השוק - שוכן בעיר העתיקה בשכונת מגדל.
  • מרכז אפרידר - ממוקם במרכז שכונת אפרידר.
  • מתחם המרינה מול - ממוקם ברצועת החוף המרכזית של אשקלון.
  • קניון בית ימין - הממוקם בשכונת מגדל, בסמוך לקניון חוצות.
  • אשקלונה - פארק המים השני בגודלו בישראל, סגור כבר כמה שנים.

אירועים והפעלות קיץעריכה

  • פסטיבל "דרום עולה" - פסטיבל דרום עולה הוא פסטיבל אשר מתרחש כל שנה במהלך חוה"מ סוכות, במהלך ימי הפסטיבל ישנם הופעות והפעלות לבאי הפסטיבל בין היתר ישנם דוכנים, הופעות מוזיקליות, להקות מקומיות ועוד.
  • אירועי קיץ בשכונות - בשכונות מתקיימים אירועי קיץ אחת לשבוע, בכל פעם במקום אחר. בכל אירוע מופיעים שלושה אמני ילדים בכל פעם, ובמקום פועלים מתקני לונה פארק.
  • לילה לבן - בשנת 2012 התקיים הלילה הלבן הראשון בתולדות העיר. במהלך הלילה הופעלו מעל ל־20 דוכנים במקביל, ביניהם התקיימה הופעה של דוד אהרון, הופעות סטנד־אפ, מסיבות ילדים, הופעות אקרובטיקה וכו'.
  • ציפורי לילה הם אירועי לילה לבני הנוער. בשנת 2012, למשל, כלל האירוע מגוון פעילויות לבני נוער: ליגת קטרגל בהשתתפות כ־16 קבוצות נוער מהשכונות; בית קפה לנוער – קבלת שתייה, חטיפים, משימות ומשחקים; מופע אומנים עם רדיו דרום 101.5FM; משחק ואתגר מתנפחים – מתקנים אתגריים ומשחקי רצפה; דוכנים וסדנאות של חניכים מתנועת הנוער העובד והלומד; סדנאות – יוצרים סביבה (יצירה ממוחזרת), תכשיטים, מגמת ספרות של אדיבי, ברייקדאנס, מפגשים מוזיקליים וקריוקי; מגרשי טניס מוארים למשחק באופן חופשי; מתחם מפעיל (משתנה בכל אירוע) – יריד לונה פארק, אאוט דור וספורט טבלאי.

תיירותעריכה

 
המזרקה המוזיקלית

אשקלון היא עיר תיירות מתפתחת שהוכרזה כאתר תיירות לאומי. מוקדי התיירות העיקריים בה הם: חוף הים, הפארק הלאומי והמרינה. באשקלון פועלים 8 בתי מלון וכפרי נופש. בסביבותיה של העיר אתרי תיירות רבים, כגון: פארק ניצנים, חמי יואב ובית גוברין. אשקלון היא עיר היסטורית ובה ממצאים ארכאולוגיים בני 5,000 שנה ויותר, חלקם נמצאים בגן הלאומי אשקלון המנוהל על ידי רשות הטבע והגנים וחלקם מפוזרים ברחבי העיר, בין הבתים בשכונות.

במסגרת תהליך המיתוג של העיר הוחלט כי אשקלון תפעל להיות עיר תיירות ספורט בינלאומית. לאשקלון יש יתרונות רבים: רצועת חוף מהארוכות ביותר בארץ (12 ק"מ), העיר שטוחה ונפרסת על פני שטח רב (47,788 דונם), כאשר כ־50% מתוכם הוא שטח אורבני בנוי ובו ישנם שטחים ירוקים רבים. מתקני הספורט הקיימים והמתוכננים, בהם מגרש גולף, פארק מוטורי ופארק אתגרי יסייעו לכך.

חוף הים והטיילתעריכה

רצועת החוף של אשקלון מתמשכת לאורך כ־12 קילומטרים על שפת הים התיכון, ומהווה מרכיב מרכזי בחיי תושבי אשקלון ובדימוייה כעיר חוף. חלק ניכר מרצועת החוף משמש לפעילויות פנאי ונופש הפתוחים לציבור הרחב, בעיקר כחופי רחצה, טיילות ופארקים. רוב חופי הרחצה והטיילות מרוכזים ברצועת החוף המרכזית.

חופי הרחצה בעיר: חוף ברנע, חוף בר כוכבא, חוף דלילה, חוף הפארק, חוף גוטה וחוף הסלע. באזור טיילת ברנע הוצבו פסלי לווייתנים, שמדמים שני זנבות המבצבצים מהמים ונמצאים בתנועה. הפסלים עשויים פלדה וברזל ופוסלו על ידי האומן והפסל אהרלה בן אריה ומיועדים להנאתם של המטיילים. לאורכה של הטיילת מוצבים ספסלים בסגנונות מיוחדים ומקוריים במיוחד ומתקני משחק לילדים המבקרים במקום.

המרינהעריכה

  ערך מורחב – מרינה אשקלון

פרויקט המרינה הוקם בחוף אשקלון בשנת 1995, בסמוך לחופים "בר כוכבא" ו"דלילה". המרינה הוכרזה כנמל בינלאומי לספנות ולתיירות ומשמשת כשער כניסה למדינת ישראל.

אתרי טבע ונוףעריכה

באשקלון ישנם כ־27 גנים ופארקים. בהם גן לאומי אשקלון וגן שעוני השמש.

אנדרטאותעריכה

 
אנדרטת כיכר ניו יורק

תעשייה ותעסוקהעריכה

באשקלון שלושה אזורי תעשייה עיקריים: אזור התעשייה הדרומי, אזור התעשייה הצפוני ואזור התעשייה הקלה גבעת ציון.

באזור התעשייה הדרומי קיימים מתקני תשתית לאומיים רבים, כגון: תחנת הכוח רוטנברג, קו צינור אילת־אשקלון ומתקן התפלה אשקלון.

באזור התעשייה הצפוני קיימים מפעלים, חברות, מתחמי קניות ותחנת רכבת. באזור מתוכנן פארק תעשיות היי טק.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה עברו לאזורי התעשייה של אשקלון מפעלים רבים מאזור התעשייה ארז.

בשנת 2005 החלה לפעול בעיר תוכנית מהל"ב (המכונה "תוכנית ויסקונסין"), תוכנית חברתית־תעסוקתית המופעלת על ידי ממשלת ישראל.

הגנת הסביבהעריכה

בשנת 2008 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות את התוכנית להקים תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, בניגוד לעמדתם הרשמית של משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. היוזמה להקמת תחנת כוח פחמית נוספת עוררה התנגדות רבה מצד ארגוני הסביבה, תושבי אשקלון ומועצות האזור. באפריל 2009 פנה השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, תושב אשקלון, לממלא מקום מזכיר הממשלה, בבקשה להעלות לדיון דחוף בממשלה את דרישתו להקפיא לאלתר את קידום תוכנית תחנת הכוח הפחמית באשקלון.

בשנת 2007 הותקנו ברחבי העיר מכלי אשפה טמוני קרקע, במקום מכולות האשפה הירוקות. יתרונם של המכלים בכך שהם מונעים ריחות, לכלוך ומפגעי תברואה שונים.

תחבורהעריכה

אשקלון ממוקמת לצד כבישים בין עירוניים, ופועלים בה קווי אוטובוס רבים ורכבת. כמו כן, קיימים בעיר מרינה, המשמשת כשער הכניסה הדרומי למדינת ישראל, ושדה תעופה למטוסים קלים.

כבישים בין עירוניים
מאשקלון, העיר הראשית בנפת אשקלון, מסתעפים מספר כבישים: כביש 4 צפונה, לאשדוד וגוש דן, ודרומה לרצועת עזה ובאר שבע; כביש 35 מזרחה לקריית גת וחברון; כביש 3 לירושלים, קריית מלאכי ורחובות.
אוטובוסים
  ערך מורחב – התחנה המרכזית של אשקלון
מרבית האוטובוסים הפועלים בעיר הם של חברות אגד, אפיקים ודן בדרום. הקווים הפנימיים מופעלים על ידי "דן בדרום".
התחנה המרכזית היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר. בעיר פועלת תחנה מרכזית, המשמשת את כל החברות המפעילות קווים.
"מסוף רמז" הוא מסוף האוטובוסים השני בעיר ונמצא סמוך לשוק העירוני.
רכבות
בסמוך למרכז המסחרי בצומת אבא הלל סילבר, נמצאת תחנת הרכבת אשקלון. התחנה ממוקמת על מסילת לוד - אשקלון ומהווה תחנת ביניים בקו רעננהבאר שבע ותחנת קצה בקווים אשקלון - נתניה ואשקלון - בנימינה.
אופניים
בשנים 2009–2013 נסללו מספר שבילי אופניים באזורים שונים בעיר.

שירותים עירונייםעריכה

אתרים ממלכתייםעריכה

מרכז רפואיעריכה

שירותי דתעריכה

באשקלון פועלים קרוב ל־90 בתי כנסת וכ־6 מקוואות בכל רחבי העיר. כרב אשכנזי כיהנו הרבנים משה דב ולנר ויוסף חיים בלוי והרב הספרדי היה הרב יוסף שרביט. נכון ליולי 2016, בעקבות פטירתם של הרבנים, אין רב ראשי באשקלון. תחת הרבנים הראשיים מכהנים אחד עשר רבני שכונות.

בעיר אשקלון פועל גם פורטל המציג את כל חדשות העיר ומותאם בין היתר גם לשומרי התורה ומצוות בשם ' אשקלנייעס' והוא נחשב לאתר החדשות המוביל בעיר.

נכון לשנת 2017, חיים באשקלון כ־14 אלף נוצרים שעלו מברית המועצות לשעבר.[דרוש מקור]

ספורטעריכה

מתקני ספורטעריכה

מועדוני ספורטעריכה

  • כדורגל:
  • כדורסל:
  • כדורעף – קבוצת הנשים של אליצור עירוני אשקלון – משחקת בליגת העל.
  • כדורגל חופים – "דיל טוב" אשקלון – שיחקה בליגה הישראלית בכדורגל חופים.
  • קליעה למטרה – הפועל אשקלון ועירוני אשקלון בקליעה למטרה.
  • העמותה לקידום הספורט באשקלון – מפעילה מגוון ענפי ספורט (עמותה לקידום הספורט באשקלון).
  • כדוריד – קבוצת הנשים של הפועל אשקלון – שיחקה בליגה הלאומית – התפרקה
  • כדוריד גברים – פועלת בליגה ללא אספירציות.
  • סיוףהפועל אשקלון ע"ש ערן גואטה – במקצועות חרב, דקר ורומח ענף הספורט ההישגי ברמה הלאומית והבינלאומית מבני העיר אשקלון.
  • רוגבי – הפועל אשקלון – משחקת בליגת הרוגבי 15, ליגת השביעיות וליגת החופים בוגרים נוער ונערים הפועל אשקלון ברוגבי.
  • שחייה – הפועל סנפיר אשקלון
  • באולינג (קניון חוצות)
  • שחיה צורנית הופסקה הפעילות עקב העדר כ"א מקצועי
  • ניווט – הפועל אשקלון הופסקה הפעילות עקב העדר כ"א מקצועי
  • אתלטיקה קלה – ספורט אשקלון – הפעילות הופסקה עקב העדר כוח אדם מקצועי. הרשות המקומית מאוד מעוניינת לחדש את הפעילות יזמים מתבקשים לפנות למחלקה לספורט בעירייה.
  • היאבקות – מכבי אשקלון ומכבי עמי אשקלון
  • טריאתלון
  • סנוקר־ביליארד
  • התעמלות אומנותית־ריתמיקה – הפועל אשקלון, הפועל עירוני וקידום ספורט אשקלון (הפועל עירוני אשקלון בהתעמלות אומנותית)
    • הפועל אשקלון
    • הפועל עירוני אשקלון
    • קידום הספורט אשקלון
  • טרמפולינה – הפועל אשקלון
  • לקרוס – על יד מתנ"ס וולדנברג בשיתוף שותפות בולטימור.
  • שחמט – הפועל עירוני "נווה אילן" אשקלון
  • ברידג'
  • ג'ודו
  • קראטה

ערים תאומותעריכה

 
מבט מבניין גבוה בשכונת הסיטי. בתמונה ניתן לראות את השכונות הסיטי, אשכולי פז, אפרידר, ומקצת מהשכונות ברנע, נווה אילן, נווה הדרים ונווה דקלים

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אבי ששון וגד סובול, אתרים היסטוריים באשקלון, עיריית אשקלון, תשע"ג 2012
  • נפתלי ארבל (עורך), אשקלון - 4,000 ועוד ארבעים שנה, כרכים א'-ב'. העמותה למורשת אשקלון, תל אביב, 1990.
  • אפרת פרדקין, ‏אשקלון ו'תחומי ארץ־ישראל' בתקופת המשנה, קתדרה 19, אפריל 1981

Eck W. and Zissu B. 2001. A Nauclerus de oeco poreuticorum in a New Inscription from Ashkelon/Ascalon. Scripta Classica Israelica 20, 2001: 89-96

ספרות יפהעריכה

  • "האור שבחוף" - סיפורה של אשקלון, מאת עזרא ינוב ואריה קרישק, הוצאת עיריית אשקלון, 2007
  • "עיר על הים" - רומן העוסק בקורותיה של העיר אשקלון והקמת אפרידר, מאת לאה אתגר, 1996

קישורים חיצונייםעריכה

  אתר האינטרנט של אשקלון

פורטל החדשות של אשקלון - אשקלנייעס

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 אוכלוסייה לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2019, אוכלוסייה במועצות אזוריות לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס נכון לסוף 2018
  3. ^ שם העיר אשקלון על פי החלטת ועדת השמות הממשלתית: "העיר המאחדת את מגדל אשקלון, אשקלון החדשה, שיכונים ליד מגדל אשקלון, ברנע ועוד. השם היסטורי.", שנתון הממשלה תשט"ז, עמוד 366
  4. ^ השירות המטאורולוגי הישראלי
  5. ^ Pringle, Denys, The churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem: a Corpus, Cambridge: Cambridge University Press, Vol I, 1993., pp. 61-3
  6. ^ Petersen, Andrew (2005). The Towns of Palestine under Muslim Rule AD 600-1600. BAR International Series 1381. pp. 133.
  7. ^ 1 2 מירון רפפורט, המסע לפיצוץ המסגדים, באתר הארץ, 6 ביולי 2007
  8. ^ צילום אויר של מג'דל, 1:10,000, כולל אינדקס אתרים, 1945, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  9. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  10. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, "נדידה שרצון ואונס כרוכים בה יחדיו": על העברת תושביה הנותרים של מג'דל לעזה 1950, עמ' 149.
  11. ^ תולדות מלחמת הקוממיות, 1949, הוצאת מערכות, עמ' 313
  12. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 150.
  13. ^ 1 2 3 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 151.
  14. ^ 1 2 3 4 5 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 152.
  15. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 221, הערה 25.
  16. ^ ה. בן עדי, מגדל גד - עיר חדשה בישראל, מעריב, 25 בנובמבר 1949
  17. ^ 114 ערבים חזרו מעזה לישראל, דבר, 15 בפברואר 1950
  18. ^ ה. בן עדי, ערביי מגדל גד מחכים ליום הגדול, מעריב, 16 באפריל 1950
  19. ^ הגיטו הערבי במגדל גד נעול בחג הסולידאריות, על המשמר, 2 במאי 1950
  20. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 156.
  21. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 157–158.
  22. ^ מגדל גד בהתפתחותה, דבר, 10 בפברואר 1950
  23. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 155.
  24. ^ חוסר ידיים עובדות במגדל גד, מעריב, 11 ביולי 1950
  25. ^ יעבירו חלק מערביי מגדל גד, מעריב, 17 באוגוסט 1950
  26. ^ האמנם מגורשים ערביי מגדל גד?, על המשמר, 18 באוגוסט 1950
  27. ^ י. ושיץ, עידוד, על המשמר, 22 באוגוסט 1950
  28. ^ 1 2 3 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 155–158.
  29. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 159.
  30. ^ שבתי קפלן, מה יהיה גורל ערביי מגדל גד?, על המשמר, 22 באוגוסט 1950
  31. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 160.
  32. ^ א-דיפאע: תחת אש יריות מגורשים תושבי מגדל גד, על המשמר, 29 באוגוסט 1950
  33. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 164.
  34. ^ משוט בארץ הנגב, חרות, 25 באוגוסט 1950
  35. ^ ישראל גרשה 5000 ערבים למצרים, חרות, 22 בספטמבר 1950
  36. ^ 1 2 בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 170.
  37. ^ יוסף נדבה, מה גרם ליציאת ערביי מגדל גד, מעריב, 24 בספטמבר 1950
  38. ^ לדוגמה: חיילים עברו בלילות, דפקו על דלתות הבתים עם קתות הרובים, קראו לתושבים לעזוב וירו באוויר
  39. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 164–168.
  40. ^ ראו גם: אחרוני הערבים יוצאים ממגדל גד, מעריב, 11 באוקטובר 1950
    סכין בגב, על המשמר, 17 באוקטובר 1950
  41. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 219–220, הערה 14: "קבוצת עולים חדשים שעתידים היו להשתקע בעיר לקראת סוף 1949 החליטה להסב את השם ל"מגדל־עזה", אולם קצין מהממשל הצבאי מחה על הכוונה "לקרוא לעיר שם של עיר היסטורית אחרת".
  42. ^ בני מוריס, תיקון טעות, עמ' 171.
  43. ^ נ. ארבל, אשקלון 4000 ועוד ארבעים שנה, העמותה למורשת אשקלון, תש"ן, עמ' 51
  44. ^ "בשדות פלשת 2003". הארץ (בעברית). 26 בנובמבר 2003. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2020. 
  45. ^ פרופיל אשקלון באתר הלמ"ס
  46. ^ אף על פי שתוכננו לפני שנים, טרם אושר תכנונן של נווה ים ב' ונווה ים ג' ולפיכך אינן מופיעות ברשימה
  47. ^ תלמ"א - התוכנית הלאומית למצוינות באנגלית
  48. ^ בילי מוסקונה-לרמן, דב ברייר - מותו של מחנך, מעריב, 2 בפברואר 1990
  49. ^ אתר "אורות אשקלון"
    שלמה פיוטרקובסקיהרב עמאר: הישיבה באשקלון היא ההגנה לעיר, באתר ערוץ 7, 13 בספטמבר 2011
  50. ^ יפעת גדות, רמת השרון - במקום הראשון בהתנדבות בני נוער, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 31 במאי 2009
  51. ^ "[ אשקלון אשקלון, ראש השנה...]", פברואר 2011, באתר אשקלון אינפו.
  52. ^ "הסכם ברית ערים תאומות: אשקלון־הורדנה",11 ביולי 2010, באתר בחדרי חרדים.(הקישור אינו פעיל, 26.2.2020)


ראשי עיריית אשקלון  
אפרים צור (מועצה מקומית) אליעזר מילרוד יחזקאל זונאבנד אריה תגר רחביה אדיבי אברהם בלסבלג
(ממלא מקום)
אהרן חייבי אלי דיין בני וקנין שבתאי צור
(ממלא מקום)
מ-1950 מ-1951 מ-1953 מ-1956 מ-1965 מ-1972 מ-1974 מ-1978 1991–2003 2003
רוני מהצרי בני וקנין איתמר שמעוני אפי מור
(ממלא מקום)
תומר גלאם
2003–2008 2008–2013 2013–2017 2016–2017 מ-2017