תורת הפנים

תורת הפנים או פרסונולוגיה (באנגלית: Personology) היא שיטת אבחון פסאודו-מדעית של תכונות אופי המתבססת על התבוננות בתווי הפנים ואשר מקורה בחכמת הפרצוף. השיטה מבוססת על פיזיונומיה, תאוריה לפיה הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו ואישיותו. מאחר שאין מחקרים מדעיים מבוססים התומכים בשיטה זו, היא מהווה פסאודו-מדע, ובתקופות היסטוריות מסוימות הייתה חלק מהגזענות ה"מדעית" - ניסיונות להשתמש בתאוריות פסאודו-מדעיות כדי לבסס טענות גזעניות נגד קבוצות שונות.

על פי תורת הפנים, אבחון כזה יסייע להבין את אופיו של האדם, שכן אישיותו משתקפת באברי פניו אשר מעבירים מסרים חזקים יותר מכל איבר אחר בגוף. החלקים המאובחנים משתרעים בין המצח לסנטר (עור, שיער, מצח, גבות, עיניים, אף, לחיים, אוזניים, פה, שפתיים, שיניים וסנטר). צורת האיברים אינה משתנה באופן תדיר במהלך השנים ולכן מתייחסים אליהם כאל נתונים בסיסיים או כתכונות מולדות גנטיות.

שיטה זו זכתה לפריחה מחודשת במערב עם העלייה בפופולריות של הרפואה הסינית, פנג שווי, צ'י קונג ואמונות מסוג העידן החדש.

היסטוריה

במהלך ההיסטוריה האנושית היו מספר רב של ניסיונות לקשר בין תכונות אנטומיות לבין תכונות אישיות. ניסיונות קישור אלו התמקדו במקרים רבים בתווי פניו של האדם.

במצרים העתיקה ובסין, הועלו בנפרד טענות המייחסות קשר בין מראה הפנים וההתנהגות האנושית, הסינים הציעו רעיון שהפנים משקפים את ה"אנרגיות", הבריאות והמזל של האדם. היוונים פיתחו את הפיזיונומיה, תאוריה המבוססת על הרעיון לפיו הערכת מראהו החיצוני של אדם, בעיקר פניו, יכולה לספק תובנות על אופיו ואישיותו.

פיתוח השיטה

תורת הפנים פותחה בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי אדוארד וינסנט ג’ונס (Edward Vincent Jones), שופט מחוזי מקליפורניה. הוא ערך תצפיות במהלך התיקים המשפטיים אותם ניהל כשופט ומצא, לטענתו, דמיון בתווי פניהם של עבריינים שביצעו פשעים זהים. הוא התחיל לקבץ מאפיינים ולרשום את גרסתו למאפייני האישיות. גורמים רשמיים במערכת אכיפת החוק שילבו את עבודתו במאמציהם לזיהוי פלילי.

בשנות ה-40 הפך ג'ונס למרצה על פרסונולוגיה. ג'ונס ערך הדגמות בעיר טולאר שבקליפורניה. אדם ספקן בשם רוברט וויטסייד, עורך של עיתון מקומי ואשתו אליזבט נכחו באירוע. ג'ונס יחד עם וויטסייד ייסדו שותפות על מנת לחקור את הממצאים על ידי אלפי בדיקות שערכו ^{[דרוש מקור]}.

בין השנים 1950 - 1963 וויטסייד ניהל מחקר בחסות שתי אוניברסיטאות^{[דרוש מקור]} אחת בקליפורניה והשנייה באורגון, במסגרת המחקר נבדקו כ-1050 מבוגרים אשר תווי פניהם נמדדו תועדו והותאמו לגורמי אישיות תוך שימת דגש על סטיית תקן סטטיסטית על פי הסטנדרטים. ניתוח התוצאות הראה דיוק ברמה של 92%^{[דרוש מקור]} בין תווי הפנים לתכונות האופי.

בתקופה המודרנית

מאחר שהשיטה נעדרת כל בסיס מדעי, השימוש בה בראיונות עבודה, משא ומתן וכדומה אינו נפוץ. בשנים 1936–1945 נעשה בה שימוש לבחינת מועמדים לטייסים בצי הקיסרי היפני.

בקבלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתורת הקבלה מכונה תחום זה בשם ״חכמת הפרצוף״. על פי הקבלה משה הוא גם אבי חכמי חכמת הפרצוף. על פי הפירוש הקבלי לספר הזוהר, עצת יתרו למשה מפנה אותו לחכמת הפנים: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות". על פי "ואתה תחזה" טוען הספר שיתרו יעץ למשה לבחור את המנהיגים לפי חכמת הפנים דווקא, שכן הפנים הם כמראה שדרכה משתקפת הנפש על כל רבדיה.

האר״י ז״ל היה עוסק בחכמת הפרצוף, ויש מספר התייחסויות לכך בכתבי תלמידו רבי חיים ויטאל.

הרב ישראל ליפשיץ הביא סיפור שמצא, על מלך ערבי ששאל את משה רבנו איך ייתכן שחכמיו, המומחים בחוכמת הפנים, ניתחו את אישיותו של משה בצורה שלילית מאוד, אף שהמציאות הפוכה לחלוטין. משה הודה שכל החסרונות שגילו החכמים נמצאים בטבעו, אך הוא הצליח בעמל רב לכבוש אותם ולשנות את מידותיו מן הקצה אל הקצה. בסיפור זה ביטא עיקרון מרכזי ביהדות, שאדם יכול תמיד לשנות את מידותיו, ואפילו אם יש אמת בחוכמת הפרצוף. אך רבים סברו שהרב ליפשיץ המציא את הסיפור מעצמו, ואף נכתבו כתבי פולמוס רבים להכחיש סיפור זה, כמו ספר כליל תפארת לרבי חיים יצחק רפופורט המגיד דווילקומיר.

עקרונות השיטה

לטענת הדוגלים בשיטה, פרסונולוגיה מאפשרת לבני-אדם להכיר את עצמם טוב יותר ולהבין מדוע הם מתנהגים באופן בו הם מתנהגים. כך ידעו לחזק את המאפיינים הטובים ולשפר את המאפיינים החלשים.

פרסונולוגיה ואישיות

לדעת המאמינים בשיטה, פרסונולוגיה נותנת הסבר איך הגנים באים לידי ביטוי במבנה ובהתנהגות האנושית כפי שהם באים לביטוי במראה חיצוני; "הסבר" זה אינו קביל מדעית. פרסונולוגיה "מפרקת" את חלקי האישיות לתכונות התנהגות ומראה כיצד התכונה באה לידי ביטוי במראה החיצוני.

אינטראקציה של תכונות

לפי תורת הפנים יש 68 תכונות אופי ^{[דרוש מקור]}. לטענת המאמינים בשיטה, מאבחן מאומן בשיטה מזהה כל אחת מהן על ידי מבט, מדידה או מגע. ישנם 5 סוגים של מאפיינים ^{[דרוש מקור]}: פיזיים, הבעות אוטומטיות, פעולות, תחושות ורגשות ולבסוף חשיבה. המיקום של כל מאפיין נובע מהמיקום והקשר לאזור המגיב במוח.

לטענת המאמינים בשיטה, בכל אדם קיימים כל המאפיינים אך ברמות עוצמה שונות אחד מן השנייה ^{[דרוש מקור]}. העוצמה של התכונה יוצרת את השונות. כל תכונה שונה אך כולן יחד מרכיבות את האישיות. כל תכונה באה לידי ביטוי חיצוני בפנים; אין לטענות אלה כל ביסוס מחקרי בפסיכולוגיה.

ראו גם

• פרנולוגיה - תאוריה הטוענת כי ניתן לקשר בין מבנה הגולגולת לבין אישיותו של האדם ותכונות אופי