מורפולוגיה (בלשנות)

מוֹרְפוֹלוֹגְיָה (מיוונית μορφή 'צורה' ו-λόγος 'תורה'; בעברית תורת הצורות) היא ענף בבלשנות החוקר את מבנה המילים הקיימות בשפה מסוימת ורכיביהן בעלי המשמעות, המכונים "מורפמות" או צורנים. המורפולוגיה חוקרת את דרכי הצטרפות הצורנים למילים, את משמעותם ואת חלוקת המילים למילים הראשוניות ולצורנים הנוספים אליהם. לפי הכללים ליצירת מילים ניתן לדעת איזה צורנים לבחור מהלקסיקון וכיצד לאחד אותם. המורפולוגיה עוסקת, מצד אחד, במאפיינים פורמליים של הצורנים, כגון סדר ההצטרפות שלהם, ומצד אחר, במשמעות הקטגוריות הדקדוקיות שהצורנים מביעים.

מורפמה

ערך מורחב – מורפמה

מורפמה היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר הנושאת משמעות, נקראת גם צורן. מורפמה יכולה להוות מילה בפני עצמה, להצטרף למילה אחרת (תוך השפעה על המשמעות שלה), או להרכיב מילה על ידי צירוף של מורפמות נוספות.

מיון השפות לפי מבנה מורפולוגי

שפות מתחלקות לקבוצות על פי המבנה המורפולוגי שלהן:

• שפות סינתטיות, שבהן מרבית המשמעויות הדקדוקיות מובעות בעזרת נטיית המילים. לדוגמה שפות שמיות כמו עברית, ערבית, ארמית, ואמהרית, בהן יש שורש עם בניין או משקל, ושפות הודיות בהן יש הדבקת סופיות המטות את משמעות המילה.
• שפות אנליטיות, שבהן מרבית המשמעויות הדקדוקיות מובעות בעזרת סדר המילים. לדוגמה שפות סיניות כמו מנדרינית.
• שפות פוליסינתטיות, שבהן משפטים או חלקים גדולים שלהם מורכבים מצורנים רבים, שורשיים ואחרים, המתאגדים לרצף אחד במילה אחת. לדוגמה שפות גרמניות כמו גרמנית, הולנדית, ויידיש.

השפות הסינתטיות נחלקות לאגלוטינטיביות - לשון מִדְבַּק, או "שפה צירופית" (גלוטינציה היא הצטרפות חלקיקים לגוש) ופלקטיביות (שפת מִמזג). בשפות צירופיות, כמו הודית, טורקית וגיאורגית - כל צורן מבטא רק קטגוריה דקדוקית אחת, והן "מודבקות" למלה כמוספיות משורשרות זו לזו, ואילו בשפות מימזג צורן אחד עשוי לבטא כמה קטגוריות דקדוקיות, והמורפמה מתקבלת על ידי שינוי תנועות והוספת מוספיות לפי תבנית אחידה, כמו המשקל (בשמות עצם) והבניין (בפעלים) בשפה העברית.

מורפולוגיה בשפה העברית

השפה העברית, כמו רוב השפות השמיות, היא שפה בעלת מורפולוגיה עשירה מפני שמועבר בה מידע רב באמצעות צורנים.

דוגמאות לצורנים בעברית:

• מילות ומיליות יחס: בתוך/באמצעות=ב-, כמו=כ-, מן=מ-, אל=ל-, על, תחת, אצל, עם, ועוד...
• כינויי השיעבוד ומילות חיבור: כאשר=כש-, אשר=ש-, וגם=ו-, ועוד...
• נטיות הפועל לציון גוף, מין, מספר, זמן ומושא:

דוגמא אחת מתוך רבות: פגשתיו=פגשתי אותו, כלומר: פגש בזמן עבר, אני המדבר הזכר היחיד, את היחיד הזכר.

• הטיות השם לציון מין, מספר ושייכות:

דוגמא אחת מתוך רבות: מחברותינו=מחברות שלנו, ובפירוט: "מחברת" - הטיית גזירה המשנה את המילה משורש חב"ר למשמעות חדשה של מכשיר בצורת נקבה, "מחברות" - הטיית נטייה לצורת רבות, המותירה את משמעות המילה "מחברת".

שורשים, בנייני הפועל ומשקלי שם העצם הם סוגים מיוחדים של מורפמות.

גזירה קווית וגזירה מסורגת בעברית

גזירה קווית היא גזירה באמצעות מורפמות ומספיות בתחילה או בסוף המילה. אלו נקראות תחילית או סופית. ברוב השפות האירופיות אלו בדרך כלל מלים שלמות או הברות הנוספות למילה כדי לתת לה את המשמעות החדשה או הנוספת. למשל דוּ do (במשמעות הציווי "עשֵה") מקבלת משמעות של ביטול המעשה על ידי תוספת תחילית אַנְ- ומתקבל אַנְדּוּ undo. כך גם בעברית בביטויי שאילה מן הלעז עם תחילית כמו אל- בביטוי "אל-פסק" (סוללת חירום למניעת הפסקות חשמל למכשירים חיוניים), או כמו דו- בביטוי "דו-משמעי".

בעברית גזירה קווית היא בעיקר באמצעות סופיות, כלומר מוספיות בסוף המילה, המשמשות לריבוי, לקביעת המין הדקדוקי כנקבה, לקביעת היחס למושא העקיף, כמו כיוון (ל- לעומת מ-) וכדומה.

שימור או שינוי משמעות - הטיה וגזירה

יש המחלקים את אופן הנטייה לכמה סוגים:

א. הטיות נטיה (או: הטיות): צורות המשמרות את המשמעות העיקרית של המילה ורק נותנים לה משמעות משנית, כמו הטיית הפועל - לדוגמא הטיית כל פועל לזמן עבר הווה או עתיד אינו משנה את משמעותו העיקרית של אותו הפועל. לדוגמא: שבר שובר וישבור, שלושתם עדיין עוסקים בפעולת השבירה. מילים אלו מקבלות ערך אחד במילון, ובו מצויינות הטיותיו. זו נחשבת המשמעות המילונית (הלקסיקלית) של המילה.

ב. הטיות גזירה (או: גזירה): צורות המשנות את המשמעות העיקרית של המילה, ומקבלות ערך לקסיקלי נפרד במילון.

במאמר של מרדכי בן-אשר, הוא טוען שרבים המקרים בהם אין חלוקה חד משמעית לכאן או לכאן, אלא מצב מעורפל שבו גם הטיית מלות פועל בבניין מסוים אינן מתקבלות מאליהן באופן אוטומטי, אלא צריך להכיר את המילון ולדעת אם אכן קיימת צורה מסוימת או לא.

תפקידי המורפמות (הצורנים) בשפה העברית

הצורנים משמשים במגוון תפקידים לשוניים:

• צורנים תחביריים (מורפמות סינטקטיות): ליצירת משפטים מחוברים או מורכבים, באמצעות מיליות חיבור כמו או, ו-החיבור, או באמצעות מיליות שיעבוד וזיקה כמו ש-, וכן לחבר את המילים במשפט בהתאם לתפקידיהם, כמו המילה את המסמן בימינו מושא ישיר מיודע, מיליות יחס כמו אל הכיוון, מתוך וכדומה המסמנות ונותנות תפקיד תחבירי ומשמעי למושא העקיף במשפט.

כאמור הצורנים התחביריים מתווספים למילה בדרך של גזירה קוויתקוויים, כלומר מוספית תחילית, המתווספת לפני תחילת המילה, או סופית המתווספת בסוף המילה. כך גם מוספית הנותנת לפועל את המושא הישיר באמצעות כינוי קניין ושייכות (לדוגמא "הדליקו" בהוראת הדליק אותו) או נותנת לשם עצם את המשלים התיאורי שלו באמצעות כינוי קניין ושייכות (לדוגמא "שולחנו כלומר השולחן שלו).

• צורנים דקדוקיים (מורפמות גרמטיות): מוספיות המשמשות לשינוי משמעות המילה, או להוספת משמעות משנית דקדוקית למילה בהתאם לתחביר המשפט.

הצורנים הדקדוקיים בדרך כלל מתווספים למילה או משנים אותה בגזירה מסורגת, כלומר יש גם שינויי תנועות ותוספת תנועות ועיצורים בתוך המילה, עד שמתקבלת צורתה החדשה של המילה. צורנים נפוצים מסוג זה הם הבניין הדקדוקי של הפועל עם הטיות הפועל הנוספות שלו, וכן המשקל הדקדוקי שעל פיו נגזרים שמות עצם חדשים. ועדיין, ישנם צורנים דקדוקיים המתקבלים בגזירה קווית, כלומר באמצעות מוספיות דקדוקיות כמו תחילית ה-הידוע, צורני הריבוי בעזרת הסופיות -ות -ים וכדומה.

בעברית שני סוגי צורנים דקדוקיים:

• הטיות גזירה - המשנות את משמעותה העיקרית של המילה.

דוגמאות להטיות גזירה: משקל שם העצם' - תבנית, בדרך כלל "מסורגת", כלומר שבנוסף למוספיות הקוויות בתחילה ובסוף מילה יש גם שינויי תנועות ועיצורים בתוך המילה עצמה, היוצרות משמעות חדשה. הפועל "שמר" שמשמעותו עשיית פעולת השמירה (בידי זכר יחיד בעבר) הופך במילה שימורים לשם של סוג מאכל שטופל באופן שייוותר אכיל במשך זמן רב, וכן משמש לתיאור הכלי המכיל את המאכל הזה. זוהי תבנית גזירה מסורגת כי השורש שמר מקבל גם תנועות חיריק ושורוק, בדומה לבינוני פעול סביל מבניין פיעל "שימור". דוגמא נוספת: המילה טרקטורון הופכת, באמצעות הצורן שהוא הסופית -ון, למשמעות של כלי רכב קטן המשמש בעיקר לטיולי שטח, בעוד "טרקטור" שהוא בסיס המילה לפני גזירתה, הוא כלי רכב כבד וגדול לעבודה חקלאית, סלילת דרכים, ולבניין.

• הטיות נטיה (או: "גזירת הטייה") - השומרות על המשמעות העיקרית של המילה ורק נותנות לה משמעות משנית נוספת. כאמור אלו הם צורנים דקדוקיים, כמו ה-הידיעה או סופיות הריבוי -ים וגם -ות, המתקבלות בתבנית גזירה קווית, או הבניין הדקדוקי והטיות הפועל, המתקבלות בסך הכל בתבנית גזירה מסורגת. לדוגמא, בשורש שמר: שמרתי, נשמרנו, כשהבסיס משתנה מתנועות פתח פתח, לתנועות שווא ופתח, שומרות, ישמרונו, וכדומה.

מנועי חיפוש מורפולוגיים

בדרך כלל החיפוש באינטרנט מתבצע בצורה לא מורפולוגית ונדרשים פיתוחי תוכנה ייחודיים כמו זה של מילון מורפיקס על מנת לאפשר חיפוש מורפולוגי חכם בעברית. לדוגמה, במנועי חיפוש רגילים, בחיפוש אחרי המילה שֶׁבּוֹ, במשמעות אשר בתוכו, ולא במשמעויות שְׁבוּ=ציווי לשבת, שַׁבוּ=תפסו שבויים, או שָׁבוּ=חזרו, מנוע החיפוש, המקבל מילים לא מנוקדות וללא הקשרם או משמעותם, ימצא ציטוטים של כל המשמעויות הללו שאיננו מחפשים, ולא ימצא ביטויים כמו "אשר בו".

לקריאה נוספת

• אורה שורצולד, פרקים במורפולוגיה עברית (סדרה), האוניברסיטה הפתוחה

קישורים חיצוניים

• מאמרים עם מילות המפתח מורפולוגיה עברית, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• מנתח מורפולוגי מקוונן לעברית
• מורפיקס - מנוע חיפוש מורפולוגי בעברית ואנגלית
• מורפולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)