תילי הקבורה מתקופת קאיה
תילי קבורה מתקופת קאיה (בקוריאנית: 가야고분군, באנגלית: Gaya Tumuli) הם קבוצה של שבעה אתרים ארכאולוגיים בדרום קוריאה הדרומית שבהם יש מתחמים של רגמים של משפחות האצולה של קונפדרציית קאיה, המתוארכים בין אמצע המאה הראשונה לשלהי המאה השישית. שבעת האתרים הוכרזו כאתר מורשת עולמית ונוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-17 בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[1]
תילי קבורה של קאיה בצ'אנגיונג | |||||||||||
אתר מורשת עולמית | |||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||
מיקום | |||||||||||
מדינה | קוריאה הדרומית | ||||||||||
קואורדינטות | 35°14′14″N 128°52′25″E / 35.237264°N 128.873725°E | ||||||||||
בהסבר להחלטה נאמר:
- "נכס סדרתי זה כולל אתרי בתי קברות ארכאולוגיים עם תילי קבורה המיוחסים לקונפדרציית קאיה, שהתפתחה בחלק הדרומי של חצי האי הקוריאני מהמאה ה-1 עד המאה ה-6 לספירה. באמצעות תפוצתם הגאוגרפית ומאפייני הנוף, סוגי הקבורות והפריטים שנמצאו בקברים, מעידים בתי הקברות על השיטה הפוליטית הייחודית של קאיה שבה הישויות הפוליטיות השונות התקיימו כאוטונומיות שוות פוליטית תוך שיתוף במאפיינים תרבותיים. הכנסת צורות חדשות של קברים והתעצמות ההיררכיה המרחבית באתרי הרגמים משקפים את השינויים המבניים שחוותה חברת קאיה במהלך ההיסטוריה שלה."[1]
בכל אתרי הרגמים נקברו רק בני השכבה השלטת, כשהמאפיין המשותף לכולם שהם נבחרו במרכז הישות הפוליטית על מקום גבוה, שממנו היו יכולים להשקיף על נתיניהם, כשקברות השליטים קרובים לפסגה.[2] כולם כוללים סוג ייחודי של תא קבר המכונה "קבורת חדר מחופה באבן מסוג קאיה". סוג מסוים של כלי חרס טקסיים, המכונה כלי חרס בסגנון קאיה, נמצא גם בכל שבעת בתי הקברות. עם זאת, יש הבדלים אזוריים ספציפיים לכל ישות במבנה תא הקבר ובסגנון כלי החרס שבו.[3]
רקע היסטורי
עריכהמהישות שהשאירה אחריה את תילי הקבורה המכונה קונפדרציית קאיה לא שרדו רישומים שתיעדו את ההיסטוריה שלה, והמידע שיש עליה כיום מגיע ממסמכים שנכתבו עליה על ידי בני תקופתה במקומות אחרים או ממדינות שקמו אחר-כך במזרח אסיה. ממסמכים אלו עולה שבין המאה הראשונה לספירה למאה השישית הייתה קבוצה של ערי מדינה קטנות שהיו מאוחדות בצורה רופפת בחלק הדרומי של חצי האי קוריאה. חיזוק למידע זה מגיע מגוף המחקר הארכאולוגי ההולך וגדל שהראה כי בחלק זה של חצי האי הקוריאני הייתה ציוויליזציה ותרבות ייחודית. ציוויליזציה זו גבלה בממלכות שילה (אנ') ופקצ'ה (אנ').[4]
ישויות אלו קמו באגני היובלים של הנהר נקדונג (אנ'), ואף שכל ישות הייתה לכאורה מבודדת היו קשרים ביניהן ומחוץ להן. רקע גאוגרפי זה אפשר לישויות ליהנות מאוטונומיה יחסית במקביל לשיתוף במאפיינים תרבותיים ובסופו של דבר התפתחות של ציוויליזציה הומוגנית.
קאיה הופיעה לראשונה באזורים הסמוכים לחלקו התחתון של הנהר נקדונג במאה הראשונה ובהדרגה התפשטתה צפונה מהמאה השנייה עד המאה הרביעית. הישויות הבולטות של קאיה היו קומגוואן גאיה (אנ'), ארא גאיה (אנ') וטאראגוק. במהלך המאות החמישית והשישית התרחב מעגל ההשפעה של קונפדרציית קאיה צפונה והגיע לגבולות של ממלכת שילה במזרח ושל ממלכת פקצ'ה במערב. בתקופה זו הופיעו הישויות טאגאיה (אנ') בצפון, סוגאיה בחוף הדרומי, קימונגוק במערב ופיהווה גאיה (אנ') במזרח. קומגוואן גאיה הייתה מרכז הקונפדרציה בתקופה הראשונה וטאגאיה בתקופה השנייה.
בסופו של דבר לא החזיקו הישויות מעמד מול עוצמתה של ממלכת שילה והן נטמעו בה בהדרגה בעקבות מסעות כיבושים. טאגאיה נכבשה אחרונה בשנת 562.
האתרים הכלולים באתר המורשת העולמית
עריכהסידורי | שם | שם במקור | מיקום | קואורדינטות | שטח בדונם |
שטח אזור החיץ בדונם |
תיאור | תמונה |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1666-1 | רוגמי טאסונג-דונג | 대성동 고분군 | קימהה (אנ') במחוז דרום קיונגסאנג (אנ') | 35°14′14″N 128°52′25″E / 35.237264°N 128.873725°E | 30.6 | 521.7 | האתר קרוי על שם השכונה בעיר קימהה שבה הוא נמצא. זה היה מרכז הישות קומגוואן גאיה (אנ'), הישות החזקה ביותר בקאיה בין המאות הראשונה לרביעית. קבורים בו בני השכבה השלטת מהמאה הראשונה עד החמישית. האתר נחשף ב-1990 בעקבות התפתחות אורבנית. במאה הראשונה הקבורה נעשתה תחילה בארונות קבורה מעץ למרגלות הגבעה, מהמחצית השנייה של המאה השנייה נבנו תאי קבורה מעץ על מדרונות הגבעה, ומשלהי המאה השלישית עד תחילת המאה החמישית נבנו תאי קבורה גדולים מעץ על פסגת הגבעה. הקבורה נפסקה בשנת 532 כשממלכת שילה כבשה את הישות. בקברים התגלו כלי חרס בסגנון קאיה, מראות ארד וחגורות עם אבזמי דרקונים מסין, וכן אביזרים שמקורם במנצ'וריה וביפן.[5] | |
1666-2 | רוגמי מאריסן | 말이산 고분군 | נפת האמן (אנ'), מחוז דרום קיונגסאנג | 35°16′06″N 128°24′27″E / 35.268344°N 128.407394°E | 402.8 | 2,116.3 | האתר קרוי על שם הגבעה עליה הוא נמצא. זה היה מרכז הישות ארא גאיה (אנ'), קבורים בו בני השכבה השלטת מהמאה הראשונה עד אמצע המאה השישית. הקבורה נעשתה תחילה בארונות קבורה ואחר-כך תאי קבורה מעץ ללא תילים מעליהם ולבסוף תאים מחופים באבנים שמעליהם תל גדול. המקום נחשב מקודש גם אחרי שקונפדרציית קאיה נכבשה ולכן נשמר היטב. יש 127 רגמים על המדרונות והרכסים המתוארכים למאה החמישית והשישית. הגופה הונחה במרכז תא הקבורה המחופה באבן כשכמות גדולה של כלי חרס הונחה החל בראש המת, וגופות הקורבנות האנושיים נקברו למרגלותיו, מנהג ייחודי לארא גאיה. בקברים התגלו כלי חרס בסגנון קאיה, וגם בסגנון ייחודי וכלי נשק.[6] | |
1666-3 | רוגמי אוקג'ון | 옥전 고분군 | נפת הפצ'ון (אנ'), מחוז דרום קיונגסאנג | 35°34′58″N 128°16′48″E / 35.582894°N 128.2800316°E | 144.7 | 1,155.4 | משמעות שם האתר "שדות הירקן" וקרוי על שם הכפר הסמוך. זה היה מרכז הישות טאראגוק, ובסמוך לנהר הונגאנג (황강) ששימש כנראה למסחר עם ישויות קאיה אחרות והמדינות השכנות, וקבורים בו בני השכבה השלטת. יש באתר 53 תילי קבורה בגדלים שונים, בהם כ-30 מחופים באבן, וכ-100 תאי קבר מחופים בעץ. בחלק מהקברים יש חומה פנימית המפרידה בין המת למנחות הקבורה. מנחות הקבורה כוללים חרבות המקושטות בסמלי דרקונים ועוף החול, שריונות, קסדת ארד ממורטטת, קישוטים לסוסים, כלי ארד מפקצ'ה, כתר ארד ממלכת שילה ושריון מיפן. האחרונים מעידים על המסחר הער שהתנהל בישות.[7] | |
1666-4 | רוגמי ג'יסאן-דונג | 지산동 고분군 | נפת קוריונג (אנ') במחוז צפון קיונגסאנג (אנ') | 35°43′19″N 128°15′20″E / 35.721864°N 128.2556726°E | 844.1 | 2,564.4 | האתר קרוי על שם האזור בו הוא נמצא. זה היה מרכז הישות טאגאיה (אנ'), מרכז הקונפדרציה מהמאה החמישית. 704 תילי קבורה פזורים על פסגת הגבעה, כמות יוצאת דופן בהשוואה לאתרים האחרים. חפירות ארכאולוגיות נערכו במקום בתחילת המאה ה-20. מקור עוצמתה של טאגאיה במאה החמישית היו עתודות הברזל בתחומה. תאי קבר מחופים באבן הוקמו מהמאה החמישית עד אמצע המאה השישית ונפסקו לאחר שטאגאיה נכבשה. תילים גדולים הוצבו על קו הרכס ותילים קטנים יותר על המדרונות, משקפים את מעמדם של הקבורים. בחלקם יש כמה תאים. בולט מיוחד קבר מספר 44 שבמרכזו תא לקבור, שני תאי מנחות, ובהם פריטים שהגיעו מפקצ'ה, משילה ומיפן, ו-32 תאים לקורבנות אדם. מעל לקבר תל בקוטר של 27 מטרים. בקברים השונים התגלו כלי חרס בסגנון ייחודי.[8] | |
1666-5 | רוגמי סונגהאק-דונג | 송학동 고분군 | נפת קוסונג (אנ'), מחוז דרום קיונגסאנג | 34°58′49″N 128°19′17″E / 34.980378°N 128.321311°E | 31.6 | 463.5 | האתר קרוי על שם האזור בו הוא נמצא. בניית הקברים במקום מתוארכת למאות החמישית והשישית, עבור השכבה השלטת של הישות סוגאיה. שלושה קברים גדולים צמודים זה לזה על הפסגה, וממש מתחתם שמונה קברים קטנים יותר. סוגאיה החליפה את קומגוואן גאיה כישות החזקה האזורית ביותר בחוף הדרומי של חצי האי הקוריאני במאה החמישית. בין המנחות שהתגלו בקברים כלי חרס בסגנון סוגאיה, שהתגלו גם בפקצ'ה וביפן ובישויות גאיה אחרות. בקבר מספר 2 יש עמודים בכניסה והתקרה והקירות צבועים באדום, מה שמעיד על השפעה יפנית.[9] | |
1666-6 | רוגמי יוגוק-רי וטוראק-רי | 유곡리와 두락리 고분군 | נאמוון (אנ') במחוז צפון צ'ולה (אנ') | 35°30′29″N 127°37′17″E / 35.508175°N 127.621511°E | 95 | 987.4 | האתר קרוי על שם השכונות בהן הוא נמצא. בניית הקברים במקום מתוארכת למאות החמישית והשישית, עבור השכבה השלטת של הישות קימונגוק. יש במקום 40 תילי קבורה. כלכלת קימונגוק התבססה על מסחר עם ממלכת פקצ'ה והאתר מוכיח עד כמה התפשטה הקונפדרציה לצפון-מערב במחצית השנייה של המאה החמישית. תאי קבורה מחופים ואז תאי פרוזדור, כאשר התילים הגדולים בפסגה ובקו הרכס ותילים קטנים יותר סביב התילים הגדולים או על המדרונות. בקבר מספר 32 הייתה חלוקה לתאים כאשר תא המרכזי הונח המת וסביבו פריטי יוקרה וכלי נשק ובתאים הצדדים כמות גדולה של כלי חרס שהושפעו מהסגנון שהתפתח בטאגאיה. כמו-כן נחשפו בקברים מראות ארד ממקור סיני, נעלי ארד ממורטטות, שרשראות וחרוזי זכוכית מפקצ'ה.[10] | |
1666-7 | רוגמי קיו-דונג וסונגהיאון-דונג | 교동과 송현동 고분군 | נפת צ'אנגניונג (אנ'), מחוז דרום קיונגסאנג | 35°32′47″N 128°30′17″E / 35.546356°N 128.504783°E | 341 | 1,839.3 | האתר קרוי על שם השכונות בהן הוא נמצא. בניית הקברים במקום מתוארכת למאות החמישית והשישית, עבור השכבה השלטת של הישות פיהווה גאיה (אנ'). באתר יש 115 תילי קבורה, אך משערים שיש קברים רבים בלא תילים שעדיין לא נתגלו. הקברים מהמאה החמישית שוכנים על קו הרכס והקברים מהמאה השישית על המורדות המזרחיים. בניגוד לאתרים האחרים הקבורה באתר נמשכה גם לאחר הכיבוש על ידי ממלכת שילה עד אמצע המאה השביעית. הסידור המקובל הוא שתילים קטנים מקיפים תל גדול, מייצגים בכך כנראה את השיכוב החברתי. הקברים בתוך התילים מכילים תא מחופה אבנים מוארך עם פתח מצד אחד דרכו היו מכניסים את ארון הקבורה. בין החפצים שנתגלו בקברים כאלו שיובאו מטאגאיה מפקצ'ה ומיפן, אבל מקורם של רוב החפצים כדוגמת עגילי זהב, קישוטים לכובע ולחגורה ולסוסים הוא ממלכת שילה הסמוכה.[11] |
קישורים חיצוניים
עריכה- Nomination Text = UNESCO site
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 Gaya Tumuli
- ^ Nomination text, Page 93
- ^ Nomination text, Page 81
- ^ Nomination text, Page 77
- ^ Daeseong-dong Tumuli
- ^ Marisan Tumuli
- ^ Nomination text, Page 143
- ^ Jisan-dong Tumuli
- ^ Goseong Songhak-dong Tumuli
- ^ Yugok-ri and Durak-ri Tumuli
- ^ Gyo-dong and Songhyeon-dong Tumuli