פתיחת התפריט הראשי
איור של עוף חול
תמונת עוף החול מתוך ספר החיות של אברדין
תמונת עוף החול בספרו של ברטוך (1747-1822)

עוף החוליוונית עתיקה: Φοῖνιξ, פוינִיקְס) הוא ציפור האש הקדושה במיתולוגיה המצרית, ביוונית ובמיתולוגיות אחרות. על פי המיתולוגיה עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.

מאפייני עוף החולעריכה

לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 שנים, או לפי גרסאות אחרות 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. ברבות מהמיתולוגיות עוף החול הוא תמיד ממין זכר והוא אינו מתרבה, אך במיתולוגיות המזרח יש גם נקבות עוף החול[1]. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון, מור ונרד, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.

עוף החול מופיע בספר המתים המצרי,[דרוש מקור] בהם הוא מתואר לרוב כמו אנפה ולעיתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם. המצרים קישרו את עוף החול גם למילה "בנו" - היינו גרעין דקל, הצומח מתוך חולות המדבר. זהו גם מקור השם היווני "פוֹיְנִיקְס" (φοῖνιξ) שמשמעו ביוונית "צבע חום-אדום".

עוף החול ביהדותעריכה

על פי מדרש בראשית רבה (פרשה יט), עוף זה נקרא חול. המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב (פרק כ"ט, פסוק י"ח): "כחול ארבה ימים" כהתייחסות לעוף החול - "עוף ושמו חול ולא נקנסה (=נגזרה) עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו". פירוש זה מקובל גם על מקצת חוקרי המקרא[דרוש מקור]. בפירושו לבבלי (סנהדרין דף ק"ח:) כותב רש"י ששמו של העוף "אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא, ואינו מת לעולם".

המלבי"ם מציין את הופעת עוף החול בשירי עמים קדומים מלבד ביהדות: "שם עוף שאמרו חז"ל שחי לעולם, ושכל אלף שנה ישרף בקינו וישוב לחיות. וכן משוררי העמים הקדמונים הזכירו את העוף הזה באופן קרוב לזה" (מלבי"ם על איוב פרק כ"ט פסוק י"ח).

התלמוד הבבלי (סנהדרין דף ק"ח: ורש"י שם) מבאר שעוף החול זכה לחיי נצח על ידי ברכתו של נוח, כשכר על כך שלא ביקש מנוח מזון בתיבה משום שראה שהוא טרוד בהאכלת שאר החיות.

ביהדות ישנן אגדות[דרושה הבהרה] המקבילות לאגדות הפניקס, המיוחסות לנשרים (הנשרפים בכל עשר שנים וצומחים מחדש במשך עשרה מחזורים עד שמתים בגיל מאה), ולציפור בשם "גרופית" (לה מיוחסות תכונות מחזוריות הקשורות לגלגולי חיים ומוות. "גרופית" מופיעה בסיפורו של ש"י עגנון, עידו ועינם).

עוף החול בנצרותעריכה

בנצרות הפך עוף החול לסמל תחייתו של ישו הנוצרי, וכסמל לחיים אחרי המוות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Rise of the Phoenix (באנגלית)