תימום

תַיַמוּם (בערבית: تيمم) הוא מונח בשריעה (דין "ההלכה האסלאמית") המציין היטהרות באמצעות עפר או חול – בניגוד לוודוא שהיא טהרה במים. תימום נעשה על ידי העברת העפר הנקי על הפנים ועל הידיים מתוך כוונה להיטהר.

ילד מבצע תימום בקום, איראן

התימום נסמך על הנאמר בקוראן (סורה 5 (סורת אל-מאאידה), פסוק 6): "חפשו עפר נקי, ומשכו בו את הפנים בכפיכם, ושפשפו את ידיכם בעפר עד מרפקיכם".

התנאים המתאימים לביצוע תימום

לפי חוקי הטהרה באסלאם, הטהרה המועדפת היא במים. עם זאת, קיימים תנאים שבהם לפי האמונה הנהוגה בקרב האסלאם מתירה במקום זאת לבצע תימום:

1. אובדן מים או אי-הימצאם של מים.
2. נחיצותם של המים הקיימים לשתייה.
3. חוסר-יכולת להשתמש במים (למשל, בשל מחלה).
4. מרחק גדול מדי ממים (יותר מ-2.5 קילומטר).
5. טמפרטורת מים נמוכה המונעת רחצה, והעדר אמצעי לחמם אותם.

דרישות מקדימות

על המבצע תימום לדאוג לפי האמונה הנהוגה בקרב האסלאם לתנאים הבאים:

1. עליו לוודא את זמן תחילת התפילה.
2. לנסות בכנות למצוא מים.
3. לדאוג שהעפר המיועד לתימום יהיה נקי.
4. להסיר תחילה את הטומאה.
5. להתאמץ לזהות את כיוון הקיבלה לפני התימום.

מעשה התימום

ביצוע תימום דורש לפי האמונה הנהוגה בקרב האסלאם את הפעולות הבאות, לפי הסדר:

1. כוונה.
2. הכאת כפות הידיים על העפר הנקי והעברתן על הפנים.
3. הכאת כפות הידיים שנית על העפר הנקי והעברתן על הידיים עד המרפקים.

פעולות הרשות של התימום

פעולות נוספות, שהנן אפשריות אך אינן הכרחיות לביצוע התימום:

1. פעולות הנכללות בתהליך הוודוא, כגון אמירת "בִּסְמִלָה" (בסמאללה; בִּסם אללּה), התחלה בצד ימין, וסיום באמירת השהאדה (ה"עדות").
2. פריסת האצבעות בזמן הכאת העפר בכפות הידיים.
3. המעטה והפחתה של העפר שנצבר על הידיים, ואפשר גם לנשוף עליהן.

ביטול התימום

פעולת הטהרה באמצעות עפר עלולה להתבטל לפי האמונה הנהוגה בקרב האסלאם בנסיבות הבאות:

1. כל מה שמבטל את הוודוא מבטל את התימום.
2. הגעת המים והימצאותם לאחר שהם לא היו בנמצא.
3. היכולת להשתמש במים, כמו מי שהיה חולה והבריא.
4. עזיבת האסלאם.

ראו גם

• טומאה וטהרה (אסלאם)
• חראם
• ג'ונוב
• נג'יס
• אל-פאחשה
• וודוא

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תימום בוויקישיתוף