תל חוג'יירת אל-ע'וזלאן
תל חוג'יירת אל-ע'וזלאן (בערבית: تل حجيرة الغزلان) הוא אתר ארכאולוגי בערבה מהתקופה הכלקוליתית, השוכן 4 ק"מ מצפון לעיר עקבה בירדן. האתר שוכן כ-30 ק"מ מתמנע. בתל חוג'יירת אל-ע'וזלאן ובתל השכן תל אל-מגאס (אנ') בעקבה, נמצאו סימנים רבים של ייצור נחושת וסחר באזור והיישוב שימש כמרכז תעשייתי לייצור נחושת.
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הכלקוליתית  |
| מיקום | |
| מדינה |
ירדן |
| קואורדינטות | 29°33′59″N 35°02′03″E / 29.56630833°N 35.03410556°E |
  | |
גאוגרפיה ואקלים
עריכההאתר שוכן כחמישה ק"מ מהים האדום בוואדי אל-ייטים (Wadi al-Yitim), אשר מתחיל בהרי אדום וזורם מערבה למישור הערבה. הפרברים הצפון-מערביים של העיר עקבה, כבר מגיעים לאתר במטרה לבנות באזור. הפיתוח של האזור הביא לנחיצות חקירת האתר.
סקרים ארכאולוגים שהתבצעו באזור אילת העלו רשת של דרכים עתיקות, דרכי אורך ורוחב, שתחילתן כבר בתקופה הנאוליתית הקדומה (האלף ה-7 לפנה"ס). דרכים אלו שימשו גם בתקופה הכלקוליתית ובתקופות מאוחרות יותר. הדרכים היו חלק מרשת סחר בינלאומית. הממצאים מהתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה מעידים על קשרי מסחר עם שני הכפרים התעשייתיים ששכנו בתל וחוג'יירת אל-ע'זלאן ותל אל-מאגס.[1]
על פי סקר ארכאולוגי שנעשה בשנים 2013-2011, שחיפש גם מקורות נחושת ומכרות באזור שמצפון לאילת ובערבה, נמצא שהמקור הקרוב ביותר למקור נחושת גדול שיכול היה לספק חומר גלם לשני הכפרים התעשייתיים, היה המכרה הגדול שבתחום נחל עמרם.[2]
מחקרים ארכאובוטניים (אנ') שנעשו באזור הוכיחו שהאקלים באזור בתקופה הכלקוליתית לא היה שונה מהאקלים של היום, אם כי אזור החוף נשלט על ידי ביצות, התושבים סבלו מחום רב בקיץ והטמפרטורה הגיעה עד 50 מעלות צלזיוס, כמעט ללא צמחייה וסופות חול. כמות הגשם הגיעה ל-10 מ"מ בשנה. מקור המים של היישוב היה שילוב של אגנים ותעלות ששימשו לאיסוף מים והעבירו אותם לשטחים החקלאיים ששכנו כ-300 מטר מדרום-מערב ליישוב. מערכת זאת נבדקה בין השנים 2004–2006.[3]
ארכאולוגיה
עריכההאתר נחקר בשיתוף פעולה של המחלקה לארכאלוגיה של אוניברסיטת ירדן, מחלקת העתיקות של ירדן והמכון הארכאולוגי הגרמני (German Archaeological Institute) במסגרת פרויקט ASEYM (Archaeological Survey and Excavation in the Yitim and Magass Area). הפרויקט החל ב-1998 בתל אל-מגאס, בשיתוף פעולה עם המוזיאון הארכאולוגי בעקבה, שבו מוצגים חלק מהממצאים באתר.[4]
האתר התגלה על ידי ארכאולוגים מאוניברסיטת ירדן. הם מצאו מבנה שקירותיו היו מעוטרים בציורי דמויות אדם ובעלי חיים, שהצביעו על האפשרות שהמבנה שימש כאתר דתי. האנשים שאכלסו את האתר פתחו מערכת מים נרחבת להשקיית שדותיהם (בעיקר ענבים וחיטה). החופרים גילו קנקני וסירי חרס בגדלים שונים שהצביעו על כך שייצור הנחושת הייתה תעשייה חשובה באזור. הסירים שימשו כנראה להמסת הנחושת כדי לעצב אותו מחדש.
היישוב באתר היה מבוצר. על פי מחקרים מדעיים, האתר סבל לפחות משתי רעידות אדמה, שהביאו להרס מבנים ולכך שהתושבים נדרשו לבנות קירות תמך במספר גבהים בחדרים. התוכנית האדריכלית של החדרים מזכירה מבנה של לבירינת, ששמר על חוזק הקירות, וגם נתן לאתר את אופיו המיוחד. האדריכלות שנמצאה באתר היא חד שכבתית. בניגוד לתלים אחרים, המבנים לא נהרסו ולכן לא נבנו מעליהם מבנים בתקופה מאוחרת יותר. השרידים הארכאולוגים באתר נשמרו עד לגובה של 4 מטר, ומאפשרים בכך מבט מיוחד לאתר מתחילת האלף ה-4 לפנה"ס. באתר נשמרו לא רק קירות וטיח, אלא גם פתחי חלונות ודלתות וכן את עמודי התווך שפעם נשאו את גג המבנים.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ ד"ר עוזי אבנר, ראש מפרץ אילת, צומת דרכים היסטוריות, מרכז מדע ים המלח והערבה, עמ' 12, 16 במרץ 2016
- ^ מכרות הנחושת הקדומים בנחל עמרם, מחקר מחודש, מחקרי הנגב, ים המלח והערבה, 2014, עמ' 3
- ^ Florian Klimscha,Long-range Contacts in the Late Chalcolithic of the Southern Levant. Excavations at Tall Hujayrat al-Ghuzlan and Tall al-Magass near Aqaba, Jordan, עמ' 183–184
- ^ 1 2 Florian Klimscha,Long-range Contacts in the Late Chalcolithic of the Southern Levant. Excavations at Tall Hujayrat al-Ghuzlan and Tall al-Magass near Aqaba, Jordan , עמ' 182
