התקופה הכלקוליתית
| התקופה הפרהיסטורית באזור הלבנט | |||
| תקופת האבן | התקופה הפלאוליתית | הפלאוליתית התחתונה | |
| הפלאוליתית התיכונה | |||
| הפלאוליתית העליונה | |||
| התקופה האפיפלאוליתית | |||
| התקופה הנאוליתית | |||
| תקופת המתכות | התקופה הכלקוליתית | ||
התקופה הכַלְקוֹליתית (מיוונית: χαλκός, כלקוס = נחושת; λίθος, ליתוס = אבן, כלומר תקופת האבן והנחושת) היא תקופה ארכאולוגית, משלהי הפרהיסטוריה של דרום מזרח אירופה ומערב ומרכז אסיה. בתקופה זו הופיעה חרושת המתכת, לצד כלי אבן מסותתים שהמשיכו להתקיים מהתקופות הקודמות. התקופה הכלקוליתית התקיימה לאחר או בשלהי התקופה הנאוליתית, שבה החלה כבר להתפתח חקלאות אבל עוד לא היה שימוש במתכות. בתקופה הכלקוליתית כלי נחושת היו כלי המתכת העיקריים, אבל עוד לא ידעו כי הוספת בדיל לנחושת יוצרת ברונזה- דבר שהוביל לתקופת הברונזה. שמה של התקופה ניתן לה על ידי ויליאם פוקסוול אולברייט.
תקופת הנחושת לא התקיימה בו זמנית בכל העולם, אלא התפשטה במקומות שונים בזמנים שונים. מרכז התפוצה של כלי נחושת נמצאת באזור המזרח התיכון ושוליה - במדינות דרום ומרכז אירופה, ואילו במקומות אחרים כלים מהמתכת נחושת הופיעו רק לאחר מכן יחד עם מתכות אחרות. למשל ביבשת אפריקה לא התקיימה תקופה זו והציוויליזציה התפתחה מהתקופה הנאוליתית ישירות לתקופת הברזל. עידן הנחושת במזרח התיכון החל בסוף האלף ה-5 לפנה"ס ונמשך כאלף שנים, לפני שפינה את מקומו לתחילת עידן הברונזה. המעבר מנחושת לברונזה באירופה התרחש בערך באותו זמן, בין האלף ה-5 לאלף ה-3 לפני הספירה. האתר העתיק ביותר בו התגלתה נחושת נמצא ב-Belovode ב-סרביה מאזור 5000 לפני הספירה.
הנחושת כמחצב טבעי הייתה מוכרת לחלק מהציווליזציות הקדומות ביותר. השימוש בנחושת בצורתה זו התקיים עוד באזור 9000 לפני הספירה באזור המזרח התיכון. תליון נחושת שנמצא בצפון עיראק מתוארך לשנת 8700 לפני הספירה.[1] יש עדויות המצביעות על כך שמחצבים טבעיים של ברזל וזהב (לא בצורתם המותכת) היו מתכות ששימשו בני אדם במקומות שונים עוד לפני הנחושת. חושבים כי ההיסטוריה של עיבוד הנחושת התרחשה בשלבים. ראשית עיבוד קר של מחצבי נחושת טבעיים, לאחר מכן חישול הנחושת, מאוחר יותר התכה של נחושת ולבסוף יציקה נחושת בטכנולוגיות כמו שעווה אבודה. כל ארבע הטכנולוגיות הללו הופיעו בתחילת העידן הנאוליתי באזור שנת 7500 לפני הספירה. התכת נחושת במקומות שונים החלה בתקופות שונות והומצאה ככל הנראה באופן עצמי במקומות שונים. בסין היא הופיעה לפני שנת 2800 לפני הספירה. במרכז אמריקה באזור 600 לספירה, ובמערב אפריקה באזור 900 לספירה. יציקת נחושת הומצא בשנים 4000–4500 לפני הספירה באזור דרום מזרח אסיה.
לפי מחקרים, הפקת נחושת במצבה המינרלי וכריית נחושת החלה כבר לפני יותר מ-12 אלף שנים, באלף העשירי לפני הספירה באזור צפון הפרת והחידקל ומעט מאוחר יותר באזור מזרח הים התיכון - באזורים בין ישראל לבין דרום טורקיה. עד שנת 6000 לפני הספירה התפשטה כריית הנחושת מזרחה עד למקום שבו שוכנת איראן וצפון מערבה לכיוון שבו שוכנות סרביה ורומניה.[2]
לפני כ-7000 שנים, בסביבות שנת 5000 לפנה"ס (בתחילת תקופת הנחושת) פיתחו בני אדם באזור טורקיה או סוריה, שיטות לצרוף את הנחושת מעפרותיה, ובכך התאפשר שימוש נרחב יותר בנחושת על ידי כרייה של הנחושת מהאדמה במקומות בהם הנחושת מעורבת בחומרים אחרים. הנחושת הותכה בכור ושימשה ליציקה בתבניות. התכה ויציקה של נחושת התפשטו בהדרגה. עד שנת 4000 לפני הספירה הדבר התקיים במזרח התיכון ובאירופה סביב אגן הים התיכון. עד 3000 לפני הספירה הטכנולוגיה הזו הגיעה לצפון הודו וצפון אירופה. עד 2000 לפני הספירה הטכנולוגיה התפשטה גם לספרד, בריטניה וסין.[2]
התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל מתחילה ב-4500 לפנה"ס או כמה מאות שנים לפני כן (תלוי כיצד מגדירים את סוף התקופה הנאוליתית) ומסתיימת ב-3500 לפנה"ס, עם עליית הציוויליזציה של תקופת הברונזה הקדומה והתפתחות הערים והכתב.[3]
אצי, איש הקרח שנמצא בקרחוני האלפים עם גרזן נחושת וסכין אבן, תוארך ל-3300 לפהנ"ס, ומהווה דוגמה לממצא מתקופה זו בדרום אירופה. חפצי המתכת המוקדמים ביותר יוצרו בתקופה הכלקולתית. במטמון נחל משמר נמצאו כ-400 כלים מהתקופה, כמו גם מקדשים לאלים.[4]
ראו גם עריכה
- אצי, איש הקרח - גופה חנוטה מהתקופה הכלקוליתית, הקדומה ביותר מן הגופות החנוטות שהתגלו באירופה
לקריאה נוספת עריכה
- עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל: תרבות האדם לפני המצאת הכתב, ירושלים, הוצאת אריאל, 2008.
קישורים חיצוניים עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל היסטוריה | ||
- התקופה הכלקוליתית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מערת קבורה כלקוליתית בפקיעין
אלמוג בן זכרי, ישוב עתיק מהאלף החמישי לפנה"ס התגלה ליד הישוב חורה בנגב, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2016- Scheftelowitz, N. and Oren, R. 2004. Giv`at Ha-Oranim, A Chalcolithic Site. Salvage Excavation Reports 1. Sonia and Marco Nadler Institute of Archaeolgy. Tel Aviv University.
- מאמר על האתר תל תאנים ושער אפרים
מוזיאון ישראל דברי ארץ ישראל התקופה הכלקוליתית.
הערות שוליים עריכה
- ^ Rayner W. Hesse (2007). Jewelrymaking through History: an Encyclopedia. Greenwood Publishing Group. p. 56. מסת"ב 978-0-313-33507-5
- ^ 1 2 [1]
- ^ Rowan, Y. M., & Golden, J. (2009). The Chalcolithic period of the Southern Levant: a synthetic review. Journal of World Prehistory, 22(1), 1-92.
- ^ מוזיאון ישראל דבי ארץ ישראל -התקופה הכלקוליתית