הערבה

איזור גאוגראפי בישראל
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ערוב של מידע ממקורות מקראיים במידע ממקורות היסטוריים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הערבהערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

הערבה
מידע כללי
סוג מדבר
נתונים ומידות
אורך 166 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל, ירדןירדן ירדן
קואורדינטות 30°25′01″N 35°09′05″E / 30.416944444444°N 35.151388888889°E / 30.416944444444; 35.151388888889
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נוף טיפוסי באזור הערבה
הנוף ממצפה השלום לכיוון חצבה, בצפון הערבה

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. לאורך הערבה עובר קו הגבול בין ירדן לישראל.

גאוגרפיה עריכה

הערבה היא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. הטופוגרפיה שלה מישורית בעיקרה, ומשתפלת משיא גובהה - גב הערבה, ברום של כ־205 מ' מעל פני הים (מדרום לנחל חיון) לצפון לכיוון ים המלח ולדרום לכיוון מפרץ אילת.

אגני ניקוז ונחלים עריכה

אגן הניקוז הראשי בערבה הוא זה של נחל הערבה המתנקז לכיכר סדום. נחל הערבה קולט אליו מי שיטפונות המגיעים משטחים נרחבים בהר הנגב ובהרי אדום.

היובל העיקרי של נחל הערבה בתחומי ישראל הוא נחל פארן (למעשה, זהו הערוץ הראשי, אך לפי השמות העבריים, נחל פארן נחשב כיובל של נחל הערבה). יובלים גדולים נוספים הם נחל חיון, המנקז את דרום הנגב, ונחל נקרות המנקז את אזור מכתש רמון. שני ערוצים חשובים נוספים בתחומי ישראל, המתנקזים ישירות לכיכר סדום, הם נחל אמציהו ונחל צין.

משיא הגובה ועד למפרץ אילת, אין אגן ניקוז מרכזי אחד, ובערבה הדרומית יש ארבע מלחות (אגמים של מים מליחים) בולטות המהוות אגני ניקוז ללא מוצא: קע א-סעידיין (צפונית ליהל, רובה המכריע בתחום ירדן), מלחת יטבתה, מלחת עברונה ומלחת אילת (האחרונה מנוקזת למפרץ אילת כיום).

הנחלים הבולטים בערבה הדרומית הם נחל רודד, נחל רחם ונחל שעלב (באזור יהל - גרופית).

ישובים עריכה

בקצה הדרומי של הערבה, לחוף מפרץ אילת נמצאות שתי הערים הגדולות בערבה - עקבה, המשמשת כנמל והמוצא היחידי לים של ירדן, ואילת. לאורך הערבה פזורים ישובים קטנים רבים העוסקים בעיקר בחקלאות.

בערבה שני נמלי תעופה - נמל התעופה רמון ונמל התעופה הבינלאומי המלך חוסיין.

ישובים ישראליים עריכה

 
מטע תמרים ישראלי בערבה על רקע הרי אדום.

בצד הישראלי של הערבה מתגוררים כ-63,000 תושבים, כשרובם (53,000) גרים באילת. שאר יישובי הערבה נמצאים רובם ככולם בתחום שיפוט המועצה האזורית הערבה התיכונה והמועצה האזורית חבל אילות. שני היישובים הצפוניים ביותר בערבה, נאות הכיכר ועין תמר, נמצאים בכיכר סדום ושייכים למועצה האזורית תמר.

מרבית היישובים הם יישובים חקלאיים, והענף החקלאי הנפוץ בהם הוא גידול ירקות חממה לייצוא ולשיווק מקומי. בהכשרת השטחים החקלאיים נעשה שימוש רב במצע חולי, הנדיר בצד הישראלי של הערבה ונפוץ בצד הירדני, למרגלות הרי אדום. כתוצאה מכך, במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, התפתחה החקלאות הישראלית בעיקר בשטחים שנכבשו על ידי צה"ל במזרח הערבה לאחר מלחמת ששת הימים.

עם חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בוצעו חילופי שטחים שהשאירו את רוב שטחי החקלאות בתחום ישראל. באזור מושב צופר, שם השטחים החקלאיים חדרו לעומק 4 ק"מ בתחום ירדן, הוחכר השטח ל-25 שנה למדינת ישראל, בדומה לאזור נהריים. חכירה זו לא חודשה עם סיומה.

בנוסף ליישובים אלו ראויים לציון חוות הבודדים, באר מנוחה, וחוות ע'רנדל והיאחזות הנח"ל לשעבר שיטים.

יישובים נוספים משתייכים למועצה האזורית חבל אילות, אך מבחינה גאוגרפית אינם ממוקמים בבקע הערבה אלא בדרום הנגב:

ישובים ירדניים עריכה

היסטוריה עריכה

הערבה בעת העתיקה עריכה

מימים קדומים עברו בערבה דרכים חשובות ממרכז הארץ ומהר הנגב אל מפרץ אילת ואל עבר הירדן מזרחה. על פי המקרא, בימי השופטים שלטו בה בני אדום עד שנכבשה בידי דוד המלך, שלמה המלך הקים נמל באילת וחצב נחושת בערבה. משנפרדה הממלכה, חזרו בני אדום והשתלטו על הערבה, עד שסולקו על ידי הנבטים.

בתחילתה של המאה ה-2 השתלטו הנבטים על הערבה וגם הקימו בה מבצרים ותחנות משמר לאבטחת הדרכים והאזור. אחרי הכיבוש הערבי והתנוונותן של מדינות האזור, איבדה גם הערבה את חשיבותה כמעט עד ימינו.

הערבה בעת המודרנית עריכה

בהפרדת עבר הירדן משטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל המערבית, חולקה גם הערבה כאשר הגבול הוגדר לאורך נחל הערבה וקו הנקודות הנמוכות ביותר הממשיכות אותו דרומה עד מפרץ אילת.

הערבה יועדה להיכלל במדינת ישראל במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם. קטע קטן באזור סדום הוחזק בידי מפעלי ים המלח במהלך מלחמת העצמאות ושוחרר במבצע לוט. חלקה העיקרי של הערבה נתפס בידי ישראל במסגרת מבצע עובדה בסוף מלחמת העצמאות ומאז עלתה חשיבותה מחדש.

נקודות המחלוקת העיקריות בשיחות על הסכם השלום בין ירדן לישראל היו: שטח של כ־380 קמ"ר בערבה, שהירדנים טענו כי ישראל סיפחה במהלך השנים, וחלוקה במשאבי המים של נהר הירדן, שרוב מימיו נעצרו בסכר דגניה והוטו למפעל המוביל הארצי. ישראל הסכימה להחזיר את רוב השטח (כ-380 קמ"ר) ולהקצות מים ממקורותיה לירדן, ובכך למעשה נפתרה הסוגיה הטריטוריאלית בהסכם השלום.

נמל התעופה רמון נפתח ב-21 בינואר 2019[1].

בלילה שבין 3 בדצמבר ל-4 בדצמבר 2014 כ-5 מיליון ליטרים של נפט גולמי דלפו מקו צינור אילת-אשקלון באזור היישוב באר אורה[2]. הנפט הגולמי זרם לשמורת ערבת עברונה הסמוכה וגרם לאסון אקולוגי חמור בתוכה.

באוקטובר 2018 הודיעה ממלכת ירדן כי עקב מחאה ציבורית חריפה[3] כי היא לא מאריכה את סעיף החכירה של מובלעת צופר[4]. שנתיים לאחר מכן אכן הועברה מובלעת צופר לשליטה בלעדית של ירדן[5].

נקודות עניין עריכה

 
פארק תמנע
 
דישון מקראי על רקע נוף ערבה אופייני בחי-בר יטבתה

אתרים ארכאולוגיים עריכה

האתרים הארכאולוגיים הבולטים בערבה הם:

פרט לאתרים אלו, יש בערבה שרידים רבים של דרכים עתיקות (למשל, דרך הבשמים חוצה את הערבה באזור מואה) ואתרים נוספים, בעיקר בקרבת מעיינות ומקורות מים אחרים.

אתרי טבע עריכה

אטרקציות תיירותיות עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

 
בול דקל הדום - עמק הערבה, 1970

הערות שוליים עריכה

  1. ^ איתי בלומנטל, "החזון הציוני מתגשם": נחנך נמל התעופה רמון הסמוך לאילת, באתר ynet, 21 בינואר 2019
  2. ^ אבי בר-אלי, קצא"א מודה: דליפת הנפט בערבה כפולה מהדיווח, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2014
  3. ^ "مسيرة بعمان تطالب الحكومة باستعادة أراضي الباقورة والغمر - الوكيل الاخباري". الوكيل الاخباري (בערבית). 2018-10-19. אורכב מ-המקור ב-2018-10-21. נבדק ב-2018-10-21.
  4. ^ דניאל סלאמה, איתמר אייכנר ואילנה קוריאל, ירדן מבטלת חלק מהסכם השלום: שטחים יחזרו לריבונותה, באתר ynet, 21 באוקטובר 2018
  5. ^ משה כהן, ‏תם עידן: החקלאים נפרדו ממובלעת צופר שהועברה לשטח ירדן, באתר מעריב אונליין, 30 באפריל 2020