תל עירא
תל עירא הוא תל נישא בגובה של 514 מטר החולש על כל בקעת באר שבע ובו נתגלו שרידי עיר מצודה מימי ממלכת יהודה. הממצאים בתל מתוארכים החל מהמאה העשירית לפנה"ס ועד לתקופה הערבית המוקדמת.[1]
 | |
| שרידים בתל עירא | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת הברונזה תקופת הברזל התקופה הפרסית התקופה ההלניסטית התקופה הרומית התקופה הביזנטית התקופה המוסלמית |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות | אוניברסיטת תל אביב |
| מצב | חורבה |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | נגב |
היסטוריה
עריכהמבחינת ההיסטוריה של תל עירא, היא מתחלקת לשמונה תקופות ושכבות. ראשיתו של תל עירא על פי הממצאים הוא במאה העשירית או התשיעית לפנה"ס, התקופה הישראלית, כאשר על חלקו של התל מוקמת עיר מבצר. לאחר מכן, במאה השביעית ועדיין בתקופה הישראלית מוקמת על התל עיר מבצר יהודאית. בחצי השני של המאה השביעית לפנה"ס מתרחבת העיר וחולשת על כל שטח התל. למעשה בתקופת המקרא תל עירא הייתה העיר הגדולה ביותר בערי הנגב, כאשר במקביל אליה, במטרה לחזק את הגבול הדרומי של הממלכה הוקמו ערים נוספות כדוגמת חורבת עוזה ערוער, תל משוש ותל מלחתה.[1]
במאות החמישית והרביעית לפנה"ס, התקופה הפרסית, עדיין יש בתל עיר מבוצרת, שנחרבת במהלך הכיבוש הבבלי. בתקופה ההלניסטית, ישנה התיישבות מחודשת בתל העושה שימוש בחומה מהתקופה הישראלית. בתקופה הרומית הקדומה היישוב בתל ממשיך להשתמש בחומה מהתקופה הישראלית, היא משוקמת בתקופת בית הורדוס ובתקופתו גם מתחדש היישוב במקום.[2] דבר שנמשך גם בתקופה הביזנטית, כאשר מוקמת בתל עיר ומנזר, שאת שרידיהם ניתן לראות בעיקר בשרידי המנזר בצד המזרחי של התל. במהלך התקופה הערבית הקדומה המאות השביעית והשמינית לספירה, ישנה התיישבות בשרידי העיר הביזנטית.[1]
החפירות הארכאולוגיות
עריכהחפירות ארכיאולוגיות באתר נערכו בין השנים 1979 – 1984 ובהן נחשפו שמונה שכבות המייצגות שמונה תקופות היסטוריות. הממצאים העיקריים בתל כוללים:[1]
חומה ישראלית
עריכהלכל אורך התקופות נעשה שימוש בחומה הישראלית המקורית שהקיפה את התל. החומה המוצקה של התל עוצבה בעיקר בתקופה בה הוקמה בתל העיר היהודאית ועיקר הביצורים נבנו. חומה זו המשיכה להתקיים ולהיות בשימוש עד למאה השביעית לספירה, התקופה הערבית המוקדמת. בעזרת החומה ושאר ריבועי החפירה בתל, הצליחו החופרים לייצר את מפת התל לאורך התקופות השונות, כולל חורבן התל במהלך מסעות הכיבוש הבבלי בארץ ישראל או בימי נבוכדנאצר בשנת 587/6 לפנה"ס או במהלך מסע הכיבוש הבבלי האחרון בשנים 581/2 לפנה"ס.[1]
הנקרופוליס
עריכה
בית הקברות של העיר היהודאית נתגלה במדרון המזרחי של התל. רוב הקברים נשדדו בעבר הרחוק, אך יחד עם זאת נתגלו מספר קברים עם אבן הגולל במקומה. במערות הקבורה נחצבו קברי משכב שהם אופייניים לתקופה זו בארץ ישראל. בקברים נתגלו כלי חרס כגון קנקנים, קערות, צפחות, פכיות וכן חפצי נוי שונים המתוארכים לתקופה הישראלית.[1]
ממצאים קרמיים
עריכהממצאים קרמיים נתגלו בכל השכבות ומכל התקופות בתל. הממצאים המרשימים ביותר נתגלו בשתי תקופות עיקריות, תקופת הברזל והתקופה הביזנטית. תקופת הברזל כוללת לפחות 4 שכבות בתל עצמו, כאשר הכלים שנתגלו כוללים כלים מהמאה העשירית והתשיעית לפנה"ס שחלקם נתגלו בנקרופוליס של התל. כלים תמימים נתגלו בצד המערבי, כמו כן, נתגלו כלים שאופייניים לממלכת יהודה במאה השביעית לפנה"ס וכלים ששרדו שריפה גדולה ונעשה בהם שימוש לאחר שרופאו[2]. הכלים האלה הם עדות אופיינית לאתרים יהודים בממלכת יהודה במאה השישית לפנה"ס.[2] כמו כן נתגלו בנקרופוליס כלים, תכשיטים וחפצי נוי מסוף התקופה הישראלית. ממצא משמעותי נוסף הוא אוסטרקון עליו חרוט:
"מפקד ברכיהו גבח מוקר שלמיהו" שמעיד שנערך מפקד אוכלוסין בעיר.[1]
כלכלה, מקורות מים
עריכהבאתר נתגלו חמישה בורות מים כאשר שלושה מהם מתוארכים לתקופה הישראלית בעוד ששניים נוספים מתוארכים לתקופה הביזאנטית. כלכלת העיר התבססה על חקלאות, גידול צאן ובקר. טרסות שנתגלו בסביבה הקרובה לעיר, מהווים עדות ליכולת החקלאית של העיר לכלכל את עצמה בתקופות קדומות.[1]