תנועות עובר
תנועות העובר הן תנועות עובריות שמקורן במערכת השרירים של העובר עצמו. הערכה אימהית של תנועות העובר היא השיטה העתיקה ביותר והשכיחה ביותר להערכת מצב העובר ברחם ומהווה בדיקה עקיפה לתפקוד מערכת העצבים שלו. תנועות עובר רגילות הן ביטוי לבריאות העובר[1].
נשים בהריון חשות בדרך כלל בתנועות עובר החל מהשבוע 18–20 להריון. ישנן נשים שחשות תנועות כבר בשבוע 16 להריון. נשים ולדניות מתחילות, בדרך-כלל, לחוש את התנועות של העובר לפני נשים בהריון הראשון. ככל ששבוע ההיריון הולך ומתקדם, מספר תנועות העובר עולה, והשיא שלהן הוא בדרך-כלל בשבוע 29–38 להיריון[1] .
תנועות עובר דורשות מהעובר התפתחות של מערכת העצמות, השרירים ושל מערכת העצבים. כמו כן, העובר זקוק לאספקת חמצן טובה ולחילוף חומרים תקין. הסיבה לעלייה בתחושת תנועות עובר בשליש האחרון להריון היא כנראה בשל השיפור בקואורדינציה, ההפחתה בכמות מי השפיר והעלייה בגודל העובר. נוכחות שלייה קדמית יכולה להפחית את הרגישות של האם לתנועות העובר עד השבוע 28 להריון. כ - 9%-18% מזמן ההיריון המתקדם העובר פעיל[2].
תנועות עובר תקינות עריכה
טווח תקין של תנועות העובר אינו מוסכם. הטווח נע בין 4 ל-100 תנועות בשעה. תנועות עובר כוללות תנועות גוף כלליות, תנועות גפיים, תנועות נשימה ושיהוקים. תנועות עובר כלליות הכוללות את התנועות של הגב, הצלעות והראש במגוון רצפים בתנודות של חוזק/ עצמה במהלך התנועה. מקצב יומי של תנועות מתפתח בטרימסטר השני[3].
הפחתה בתנועות עובר עריכה
כמחצית מהנשים מודאגות מהפחתה בתנועות עובר בשלב כלשהו במהלך ההיריון. הדאגה של האם לגבי ירידה במספר תנועות עובר היא נפוצה אך רק בסביבות 7% מההריונות הנשים יצרו קשר עם הרופא המטפל עקב הפחתה בתנועות העובר[3].
הגורמים המשפיעים על תחושת האם עריכה
ישנם מספר גורמים המשפיעים על היכולת של האם לחוש תנועות עובר: תנוחת האם, פעילות גופנית, מתח נפשי, רמת סוכר בדם, צריכת קפאין ועישון. מחקרים הראו שנשים בהריון חשות פחות תנועות ממספר התנועות שמזוהות על ידי מכשיר האולטרה סאונד 87% מהתנועות מתקבלות ביחד עם האולטרה סאונד מהאם, חלק מהתנועות שנראות באולטרה סאונד לא מדווחות על ידי האם. במספר קטן של נשים הריוניות שלא חשות תנועות עובר לעיתים קרובות, לעיתים משפרות את הפרספקטיבה שלהן במהלך בדיקת אולטרה סאונד[4].
מודעות לתנועות העובר עריכה
נשים בהריון שהן מאוד עסוקות לא מרוכזות בתנועות העובר ולעיתים מדווחת על ירידה בתנועות עובר. כאשר שמים לב לתנועות העובר בחדר שקט ונעשה רישום קפדני מזוהות תנועות עובר. נשים חשות את רוב התנועות של העובר כאשר הן שוכבות, פחות כאשר הן יושבות והכי פחות בזמן עמידה[5].
נשים יכולות להיות מודעות לתנועת העובר יותר ככל שגיל ההיריון עולה. מספר התנועות שנספר על ידי האם עולה עם גיל ההיריון עד שבוע 32, לאחר מכן מספרן הולך ויורד[3]. במחקר בהשתתפות 50 נשים, נמצא שככל שגיל ההיריון עלה הייתה עלייה בהרגשת האם את תנועות עובר שאומתו גם באולטרה סאונד[2].
סמים מרדימים עריכה
סמים מרדימים כמו אלכוהול, תרופות מקבוצת הברביטורטים, האופיואידים (כגון : מתדון) והבנזודיאזפינים כולן חודרות שלייה ויכולות להוריד את משך התנועות של העובר ומספרן באופן זמני[5].
מספר לידה עריכה
אין הסכמה בין החוקרים לגבי הגורמים הייחודיים המשפיעים על תפיסת האם את תנועות העובר כגון, מספר לידה- אף על פי שנשים ולדניות חשות תנועת עובר מוקדם יותר בהריון מנשים מבכירות, לא ברור האם מספר הלידה משפיע על הרגישות של האם בתפיסת תנועות העובר עם התקדמות ההיריון[4].
עודף משקל עריכה
נמצא כי דיווחים על הפחתה בתנועות העובר היו שכיחים יותר אצל נשים שמשקלן עולה על 80 ק"ג. השמנה מקושרת עם עלייה בסיכון לסיבוכים בהריון וירידה בתנועת עובר. למרות ההפחתה בהרגשת מספר התנועות, ההריונות היו עם תוצאות חיוביות, מה שמרמז שהפחתת תנועות עובר בנשים עם עודף משקל מקושר עם תחושה ירודה של תפיסת התנועות יותר מאשר בירידה אמיתית בתנועות. יש צורך בהגדרה מדויקת יותר של השמנה במחקרים הבודקים השפעה של תפיסה אימהית של תנועות עובר, ומדד מסת גוף יכולה להיות שיטה שימושית להגדיר מידת ההשמנה ועודף משקל בנוסף למדדים אחרים[6].
מיקום השלייה עריכה
נשים עם שלייה קדמית חשות את תנועות עובר מאוחר יותר מאשר נשים עם שלייה אחורית. נמצא שכ- 70% מהנשים שמדווחות על תלונות על הפחתה בתנועות עובר, למרות עובר פעיל, יש להן שלייה קדמית, למרות השכיחות של שלייה קדמית או של מיקומים אחרים של השלייה הם דומים. הממצאים האלו מרמזים שאצל נשים עם שלייה קדמית יש תחושה מופחתת של תנועות עובר בהשוואה לנשים עם מיקום אחר של השלייה. נמצא שדיווחים על הפחתה בתנועות עובר היו פי שניים יותר שכיחים אצל נשים עם שלייה קדמית[7].
סיבות פתולוגיות להפחתה בתנועות עובר עריכה
ישנן הרבה סיבות פתולוגיות להפחתה בתנועות עובר הכוללות: מחסור חריף או כרוני באספקת חמצן לעובר לרוב בשל אי ספיקה של השליה, אנומליות של העובר, בעיקר כאלו שקשורות למערכת העצבים, למערכת הגרמית והשרירים[2].
כאשר ישנה אי ספיקה שלייתית נוצרת הפחתה בכמות החמצן וחומרי התזונה לעובר וההפחתה בתנועות עובר קורית כתגובה הסתגלותית כדי לחסוך באנרגיה. במקרים קשים יותר של אי ספיקה שלייתית ההפחתה בתנועות מהווה סימן לפגיעה שמתקרבת[7].
ירידה בכוח ובכמות של תנועת העובר יכולה להיות סימן אזהרה למוות תוך רחמי. בסביבות 50% מהנשים בימים לפני המוות של העובר מתלוננות על הפחתה בתנועות עובר. יכול להיות חלון הזדמנויות לטיפול מהזמן שהאישה מתלוננת על הפחתה בתנועות עובר לבין המוות של העובר[7].
במחקר שנעשה באוסטרליה נמצא כי מוות לקראת מועד הלידה קורה ב-70% מכל מקרי המוות העוברי, כשליש ממקרי המוות האלו הם בלתי מוסברים ורובם קורים באופן בלתי צפוי בהריון בשלביו המאוחרים באוכלוסייה בסיכון נמוך. ניטור תנועות עובר היא שיטה פשוטה לא יקרה ככלי לבדיקת סקר להפחתת מוות עוברי בלתי צפוי[8].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Frederik,J.Heazell,A. Taviet,J.et al, .Fetal Movement Assessment, ElsevierInc.SeminPerinatol 32, 2008, עמ' 243-246
- ^ 1 2 3 Heazell,A.Sumathi,G.andBhath,N., What investigation is appropriate following maternal perception of reduced fetal movements?, Journal of obstetrics and Gynaecology 25, 2005, עמ' 648-650
- ^ 1 2 3 Olesen,A. and Svare,J, .Decreased fetal movements :background,assessment, and clinical management, ActaObstetGynecol Scand 83, 2004, עמ' 818-826
- ^ 1 2 Heazell,A. Green M. Wright,C., Midwives' and obstetricians' knowledge and management of women presenting with decreased fetal movements, ActaObstetricia et Gynecologia 87, 2008, עמ' 331-339
- ^ 1 2 Shenhav,S. Volodarsky,M. Anteby,E., Fetal acid-base balance after betamethasone administration: relation to fetal heart rate variability. Arch Gynecol Obstet., Arch Gynecol Obstet 278, 2008, עמ' 333-336
- ^ Tuffnell DJ, Cartmill RS, Liford RJ., Fetal movements; factors affecting their perception., EUR J ObstetGynecolReprod Bio 39, 1991, עמ' 165-7
- ^ 1 2 3 Hijazi, Z. Christine, E., Factors Affecting Maternal Perception of Fetal Movemen., Obstetrical& Gynecological Survey 64, עמ' 489-497
- ^ FLENADY, V. MACPHAIL,J. GARDENER,G.et al., Detection and management of decreased fetal movements in Australia and New Zealand: A survey of obstetric practice, Australian and New Zealand Journal of Obstetrics and Gynaecology 49, 2009, עמ' 358-363
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.