תנין אמריקאי

תנין אמריקני (שם מדעי: Crocodylus acutus) הוא מין של תנין המצוי בעיקר באמריקה המרכזית. הוא בעל התפוצה הרחבה ביותר מבין 4 מיני התניניים המצויים ביבשת אמריקה.

תנין אמריקאי
תנין אמריקני
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	זוחלים
סדרה:	תנינאים
משפחה:	תניניים
סוג:	תנין
מין:	תנין אמריקאי
שם מדעי
Crocodylus acutus ‏קיווייה, 1807
תחום תפוצה

תנין אמריקאי (משמאל) לצד אליגטור אמריקאי (מימין), בתוך הפארק הלאומי אוורגליידס. אלו שני המינים הצפוניים ביותר של תנינאים באמריקה ולעיתים הם נלחמים על אזורי מחיה, אם כי לרוב יתרחקו זה מזה.

תפוצה ומרחב מחיה

אוכלוסייתו משתרעת מחופי האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט של דרום מקסיקו ועד פרו וונצואלה שבאמריקה הדרומית. הוא מתרבה אף בקובה, בג'מייקה ובהיספניולה, וקיימת אף אוכלוסייה של כ-2,000 פרטים בפלורידה, ארצות הברית. התנין חי לרוב באזורי החוף. הוא גדול ממיני תנינאים אחרים באזור: הזכרים עשויים להגיע לאורך של 6.1 מטר באמריקה המרכזית והדרומית, אך בדרך כלל אורכם לא עולה על 5 מטר.

התנין האמריקני שוכן בבתי גידול כמו מנגרובים, ביצות, אגמי מים מתוקים ומלוחים, אגני ניקוז של נהרות ואף עשוי להימצא בים. מדרום פלורידה, האנטילים הגדולים ודרום מקסיקו ועד קולומביה ואקוודור. אוכלוסייה גדולה שלו מצויה בקוסטה ריקה.

מאפיינים

תנינים מתחת לגשר בקוסטה ריקה

מראה חיצוני

לתנין האמריקאי מראה טיפוסי לתנינאי. גופו ארוך ופחוס, כאשר מחצית מאורכו הכולל הוא הזנב השרירי המשמש כמנוע העיקרי בשחייה.

עור התנין מכוסה באוסטאודרמים וצבעו אפור-כסוף עם גוונים של ירוק זית וצהוב חיוור, בעיקר בתנינים צעירים.

לתנין האמריקאי חרטום ארוך וצר יחסית לתנין הים.

גודל

התנינים הקטנים בוקעים באורך 22 סנטימטרים ובמשקל 20 גרם. אורכו הממוצע של תנין בוגר זכר הוא 4 מטרים (13 רגל) ומשקלו 382 קילוגרם לזכרים, ועבור נקבות - אורך ממוצע של שלושה מטרים ומשקל של 173 קילוגרם. באזורים מסוימים בקוסטה ריקה נמצאים פרטים באורך 4 ו-5 מטר ואף עשויים להיות באורך של 6 מטרים (20 רגל). תנינים גדולים עשויים לשקול כ-400 עד 500 קילוגרם, כאשר הפריטים באורך 6 מטר ומעלה עשויים להגיע למשקל של 1,000 קילוגרם.

תפוצה

התנין האמריקני רגיש לקור יותר מאשר האליגטור האמריקני. רגישות זו לקור היא הסיבה בגינה חושבים שתפוצת התנין לא הצפינה כמו האליגטור האמריקני. התנין האמריקני, לעומת זאת, בעל קצב גדילה גדול יותר מזה של האליגטור והוא הרבה פחות רגיש למים מלוחים ממנו.

תזונה

התנין האמריקני ניזון ממגוון רחב של חיות החל מחרקים הנאכלים על ידי התנינים הקטנים ועד לבקר הנאכל על ידי בוגרים גדולים. תזונתו כוללת בין היתר גם עופות, יונקים, דגים, צבים, סרטנים, צפרדעים ואף לעיתים פגרים. לזכר הבוגר של מין זה אין טורפים טבעיים, והוא מסוגל לטרוף כל בעל חיים המצוי על קצה המים אם כי מרבית מזונו של התנין האמריקני הוא דגים.

תקיפות בני אדם

התנין האמריקאי תוקף בני אדם והוא נחשב לתנין התוקפני ביותר במרכז אמריקה כלפי בני אדם, עם לפחות 200 תקיפות ב-10 שנים. עם זאת, הוא יותר ביישן ופחות תוקפני מתנין היאור ותנין הים ודיווחים על בני אדם שנהרגו על ידי התנין האמריקאי הם נדירים.

בתרבות

התנין האמריקני מופיע בספר "פיטר פן", בתור התנין שטרף את היד עם השעון של קפטן הוק ומאז רודף אותו תוך השמעת תיקתוק.

בקוסטה ריקה תנין אמריקאי בשם פוצ'ו זכה לפרסום בעקבות מערכת היחסים המיוחדת שפיתח עם ז'ילברט "צ'יטו" שרדן, דייג מקומי שהציל אותו ממוות.

גלריה

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
  תנין אמריקאי צולל במימי קובה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תנין אמריקאי בוויקישיתוף

• תנין אמריקאי, באתר ITIS (באנגלית)
• תנין אמריקאי, באתר NCBI (באנגלית)
• תנין אמריקאי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• תנין אמריקאי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• תנין אמריקאי, באתר GBIF (באנגלית)
• תנין אמריקני באתר הרשימה האדומה של IUCN
• תנין אמריקני באתר FLMNH