תפילת האדון

תפילה מרכזית בנצרות, שאותה הורה ישוע לתלמידיו

תפילת האדוןארמית: ܨܠܘܬܐ ܡܪܢܝܬܐ, צלותא מרניתא; ביוונית קוינה: Η Κυριακή Προσευχή, אִי קיריאָקֵה פּרוֹסֶאוּכִי; בלטינית: Oratio Dominica) המכונה גם אבינו (בלטינית Pater Noster, פּאטֶר נוֹסְטֶר, על-פי מילותיה הראשונות) ולעיתים אבינו שבשמים, היא תפילה נוצרית המקובלת ברוב העדות והזרמים הנוצריים. התפילה, הנקראת כך כיוון שהיא מיוחסת לישו עצמו ("האדון", בפי הנוצרים), מופיעה בשתי גרסאות בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה.

נוסח התפילהעריכה

שתי הגרסאות של התפילה מופיעות בברית החדשה בבשורה על-פי מתי[1] ובבשורה על-פי לוקאס.[2] להלן התרגום העברי לנוסחי התפילה, מתוך תרגום דליטש לברית החדשה (בסוגריים מרובעים נתונים קטעים שדליטש מצא רק בגרסאות מאוחרות של הברית החדשה. מהתרגומים הושמטו קטעים שדליטש שם בסוגריים, כיוון שלדעתו אינם אותנטיים, אף שהופיעו בכתב היד היווני שממנו תרגם):

הנוסח בבשורה על-פי מתי הנוסח בבשורה על-פי לוקאס
לכן כה תתפללו אבינו שבשמים, יתקדש שמך: תבוא מלכותך ייעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ: את לחם חוקנו תן לנו היום: וסלח לנו את חובותינו כאשר סלחנו גם אנחנו לחיבינו: ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אם חלצנו מן הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן: ויאמר אליהם כי תתפּללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ: את לחם חוקנו תן לנו יום-יום: וסלח לנו את חובתנו כי סולחים גם אנחנו לכל החייב לנו ואל תביאנו לידי ניסיון כי אם-הצילנו מן-הרע:
 
כנסיית אבינו שבשמים בירושלים, שעל קירותיה תפילת האדון ב-143 לשונות, מצוירת על אריחי קרמיקה ארמניים.

על-פי הברית החדשה, ישו הציג את התפילה כדגם לתפילה ראויה הנאמרת ביחידות: "ואתה כי תתפלל, בוא בחדרך וסגור דלתך בעדך והתפלל אל אביך אשר בסתר" (מתי, ו', 6, בתרגום דליטש). לפיכך, יש נוצרים הממעיטים בחשיבות תוכנה של התפילה וגורסים כי עיקרה הוא הדוגמה שהיא נותנת לתפילות הנוצריות. יש הגורסים כי לשון הריבוי ("אבינו", "לחם חוקנו" וכדומה) מורה על כך שהתפילה צריכה להיאמר בקהל, אולם על-פי הכתוב בברית החדשה אפשר להסיק שהיא תפילה הנאמרת ביחידות.

יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת הקדיש ביהדות. יש שהצביעו על הדמיון בין תפילת האדון לתפילתו של ר' אליעזר בן הורקנוס בתלמוד הבבלי[3]:"ואיזה היא תפלה קצרה ר' אליעזר אומר עשה רצונך בשמים ממעל ותן נחת רוח ליראיך מתחת והטוב בעיניך עשה בא"י (ברוך אתה ה') שומע תפלה".[4]

מדוע תפילת האדון מופיעה בדוגמאות שפה ובבלשנות השוואתיתעריכה

תפילת האדון מופיעה ברבים מדפי הוויקיפדיה על שפות במסורת הבלשנות ההשוואתית. טקסט זה נבחר על ידי בלשנים אירופיים לדוגמאות מכיוון: שהם היו נוצרים וידעו את הטקסט בעל פה בכמה שפות, התנ"ך היה הספר הראשי (אפילו היחיד) שפורסם בקפידה וזמין להם. זה היה המקרה, למשל, בשפה הגותית. הטקסטים הארוכים היחידים שנותרו הם חלקים מהתרגום המקראי של הבישוף אולפילאס. השפה הגותית חשובה בהשוואת השפות ובמחקרי השפה הפרוטו-הודו-אירופית, מכיוון שהיא המדגם המפורט העתיק ביותר של שפות גרמניות. ישנם ספרים שכותרתם Mithridates כללו גרסאות של "אבינו" בעשרות שפות.

לעומת זאת בעת מודרנית, הוצע להשתמש בתרגום אחר במקום זאת: סעיף 1 להצהרת זכויות האדם האוניברסלית, בשל האוניברסליות והניטראליות שלה. הסיפור המקראי של מגדל בבל הוא נרטיבי יותר, ונותן מבט טוב יותר על השימוש הנפוץ בשפה. גם אגדת הרוח והשמש הצפונית היא נרטיבית יותר ולא קשורה לנצרות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא תפילת האדון בוויקישיתוף
  •   תפילת האדון, באתר ויקיטקסט
  • הערות שולייםעריכה

     
    פרט מהפוליגלוטה האירופית שפורסם עם Synopsis Universae Philologiae בשנת 1741; המפה נותנת את המשפט הראשון של תפילת האדון ב -33 שפות שונות באירופה
    1. ^ פרק ו', פסוקים 9–13.
    2. ^ פרק י"א, פסוקים 2–4.
    3. ^ מסכת ברכות כט עמוד ב
    4. ^ Stephen Hultgren, of their place within the framework of the gospel narrative, ברלין, 2002 עמ' 298