פתיחת התפריט הראשי

פרנץ דליטש (לעיתים דליץ'; בכתיב מיושן: דעליטש; מגרמנית: Franz Delitzsch;‏ 23 בפברואר 1813, לייפציג4 במרץ 1890, שם) היה מלומד ותאולוג לותרני גרמני, ומראשוני חוקרי מדעי היהדות. כיהן כפרופסור לתאולוגיה באוניברסיטאות רוסטוק (18461850), ארלנגן (עד 1867) ולייפציג (מ-1867 עד מותו).

פרנץ דליטש
Franz Delitzsch
פרופסור פרנץ דליטש
פרופסור פרנץ דליטש
לידה 23 בפברואר 1813
לייפציג, ממלכת סקסוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 במרץ 1890 (בגיל 77)
לייפציג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הדרומי בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מתרגם, תאולוג, מרצה באוניברסיטה, מתרגם תנ"ך עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
צאצאים פרידריך דליטש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
המצבה על קברו של פרנץ דליטש ורעייתו בבית העלמין הדרומי בלייפציג

דליטש נחשב לאחד מגדולי חוקרי התנ"ך (העברי) במאה ה-19. בנוסף, תמך והיה מראשוני הדוחפים להקמת מדעי היהדות כדיסציפלינה אקדמית נפרדת. הוא הגן על הקהילה היהודית מפני התקפות אנטישמיות. ב-1880 ייסד את המכון היהודי בלייפציג, למטרת הכשרתם של מסיונרים שיפעלו בקרב היהודים.

כיום הוא זכור בעיקר כמתרגם הברית החדשה לעברית. הוא בלט במומחיותו לשפה העברית. דליטש גם חיבר, בשיתוף עם יוהאן פרידריך קרל קייל, פירוש לתנ"ך שראה אור ב-1861 ועדיין נותר בדפוס.

תרגומי הברית החדשה שערך הובאו כמקורם בספרו של ויליאם סטיירון "הווידויים של נט טרנר".

תוכן עניינים

חייועריכה

דליטש נולד כבנו של סוחר זעיר, בעל מלאכה ועובד שכיר יום יום גוטפריד דליטש וסוזאנה רוזינה, שנולדה כמילר בלייפציג[1]. הוא היה הצעיר מבין שלושת ילדי הוריו, כאשר היה היחיד מביניהם ששרד את הינקות המוקדמת.

ב־4 במרץ 1813 הוטבל דליטש בכנסיית ניקולא בלייפציג עם השם הפרטי "פרנץ יוליוס". אחד מסנדקיו, כפי שנרשם במסמכי הטבילה של קהילת ניקולא, היה סוחר עתיקות, נקרא פרנץ יוליוס הירש, שדליטש נשא את שמו הפרטי.

את העובדה שדליטש, יכול היה ללמוד בבית הספר ובאוניברסיטה, על אף נסיבות הרמה הסוציו-אקונומית הנמוכה של משפחתו, הוא חייב למוכר העתיקות יהודי לוי הירש היהודי, שהוא מכנה "מיטיבו מנעוריו". הסוחר היהודי התגורר באותו בית והיה מקורב למשפחת דליטש.

דליטש עצמו דחה את השמועות בדבר מוצאו היהודי כביכול[2][3]. הרקע לשמועות אלה היה ללא ספק הבקיאות והידע המדהים של דליטש בספרות עברית וספרות רבנית והעניין הרב שגילה בבישור (מיסיון) ליהודים. אפילו "מיטיבו" לוי הירש היהודי המיר דתו ונטבל לנצרות כנראה בהשפעתו של דליטש.

בנו הבכור של פרנץ דליטש, יוהאנס דליטש (1846–1876), היה גם תאולוג[4]. בנו, פרידריך דליטש (1850‏-1922), היה אשורולוג ידוע שפרסם כתבי פולמוס נגד התנ"ך העברי ("הברית הישנה") ונגד היהדות.

לאחר שסיים את לימודי התאולוגיה, התפוגגו תוכניותיו ללמד בלייפציג. כתוצאה מכך הציע ארנסט וילהלם הנגסטנברג את דליטש למשרת פרופסור לתנ"ך בברסלאו. אך גם משרה זו לא התממשה כמו גם הצעה דומה בקניגסברג, הסיבה לכך הייתה אהדתו ללותרנים שהתפצלו מהזרם המרכזי.

בינתיים התמנה דליטש כפרופסור לתנ"ך באוניברסיטת לייפציג (בשנת 1844), כמה שנים מאוחר יותר, הגיע לרוסטוק (1846), ומשם לארלנגן (1850) ולבסוף חזרה ללייפציג (1867). מאז 1850 הוא היה חבר חוץ של האקדמיה הבווארית למדעים[5]. דליטש נחשב למומחה גדול של הספרות הרבנית.

בשנת 1871 ייסד דליטש את האגודה הלותרנית האוונגלית עבור המיסיון המרכזי לעם ישראל (כיום האגודה האוונגלית הלותרנית הלאומית למפגשים בין נוצרים ויהודים).

בהשפעתו, ייסדו בשנת 1886 מספר כמרים בלייפציג את המכון ליהדות על שם דליטש (Delitzschianum Judaicum Institutum), במטרה לקדם את הבשורה (מיסיון) ליהודים על בסיס תאולוגי ומדעי בעולם[6]. באמצעות לימודיו ומחקריו במכון, הוא זכה להכרה מצד חוקרים נוצרים ויהודים כאחד. אלא שבשל מאמצי הבישור (המיסיונריות) שלו נגרמו לעיתים קרובות חיכוכים ועימותים מול חוגי מלומדים יהודים, במיוחד בקרב נציגי "מדעי היהדות",

פרנץ דליטש נפטר ונקבר בבית העלמין בדרום לייפציג בשנת 1894.

פועלועריכה

דליטש נחשב לאחד מן מפרשי התנ"ך הנוצריים החשובים ביותר של המאה ה -19: הוא נחשב כלמדן מעמיק ומקיף, בעל בקיאות רבה בספרות חז"ל וכפרשן חשוב בתאולוגית המקראית תוך ההקפדה בהקשר הפילולוגי[7].

אחד מסדרי העדיפויות העליונים של דליטש היה להבהיר ולהכיר את הברית החדשה ליהודים. מסיבה זו, הוא טרח ועבד במשך 51 שנים על תרגומה של הברית החדשה מהמקור היווני ללשון העברית (הכתבים המקוריים והאמתיים של הברית החדשה אינם ידועים בוודאות, וייתכן שחלק מן הכתבים הראשונים של הברית החדשה נכתבו בעברית, ארמית ויוונית). התרגום יצא לאור בשנת 1877 "כברית החדשה"[8].

אחד מהמשאלות של תלמידיו הרבים היה שהם לעולם לא יכתב ספר שלא יסיים בסופו של דבר מבלי לפאר את שם ישוע המשיח. אחד מתלמידיו המפורסמים היה הפרופסור לתאולוגיה בעל שם עולמי ארנסט פון דובשיץ (1870–1934) בהלה - סאלה (עיר גדולה בדרום סקסוניה בגרמניה).

יחד עם עמיתו קרל פרידריך דליטש קייל פורסמו במשך עשרות שנים, במהדורות גדולות סדרת פרשנויות מובילות במאה ה 19 לתנ"ך בשם Keil-Delitzsch-Reihe. מלבד סדרה זו הופיעה בשנת 1887 המהדורה החמישית של פרשנות לספר בראשית המשמעותית שלו. זמן קצר לפני מותו, הוא קיבל מבנו פרידריך הבטחה לחזור ולעבד לפרסם את הפרשנות שלו למזמורי תהילים. פרשנות מעודכנת זו הופיעה במהדורה המעודכנת החמישית בשנת 1894. כמו כן, הודפסה המהדורה השישית של שנת 1984 שאזלה תוך זמן קצר.

הוקרה וזיכרוןעריכה

מאז שנת 1927 קיים לוח זיכרון על בית מספר 7 ברחוב Friedrichstrasse בעיר ארלנגן על שם פרנץ דליטש ובנו פרידריך (הבית בו נולדו), שחיו שם בין השנים 1850–1867. בנוסף לכך, נוסד בשנת 1948 המכון ליהדות "Institutum Judaicum Delitzschianum" במסגרת הפקולטה התאולוגית הפרוטסטנטית של אוניברסיטת מינסטר ( Westfälische Wilhelms-Universität Münster ) של ווסטפליה ואשר נקראה על שם דליטש.

פרסומיםעריכה

  • Handschriftliche Funde: Die Erasmischen Entstellungen des Textes der Apokalypse (Leipzig 1861)
  • System der biblischen Psychologie (Dörffling und Francke, 2. Aufl. Leipzig 1861)
  • Hoheslied und Koheleth (Dörffling und Francke, Leipzig 1875)
  • Berit chadascha, hebräische Übersetzung des Neuen Testaments, 1877 (an der Delitzsch über fünfzig Jahre gearbeitet hatte)
  • Rohling’s Talmudjude beleuchtet, Leipzig 1881 (Delitzschs Nachweis von August Rohlings Fälschungen und Entstellungen)
  • Neueste Traumgesichte des antisemitischen Propheten. 1883.
  • The Hebrew New Testament of the British and Foreign Bible Society. A contribution to Hebrew Philosophy (Dörffling und Franke, Leipzig 1883) - Digitalisat in der Digitalen Bibliothek Mecklenburg-Vorpommern
  • Neuer Kommentar über die Genesis, mit einem Geleitwort von Prof. Dr. Siegfried Wagner, Gießen/Basel (Brunnen) 1999 (Nachdruck der Ausgabe Leipzig [Dörffling und Franke] 1887).
  • Messianische Weissagungen in geschichtlicher Folge, mit einem Geleitwort von Dr. Gerhard Maier, Gießen/Basel (Brunnen) 1992. (Nachdruck der ersten Auflage Leipzig [Faber] 1890).
  • Die Psalmen, Gießen/Basel (Brunnen) 2005 (Nachdruck der fünften, bearbeiteten Auflage Leipzig [Dörffling und Franke] 1894).
  • (Moritz Drechsler), August Hahn, Franz Delitzsch: Der Prophet Jesaja. Bd. 3, 1857, enthält von Delitzsch nur Schlussbemerkungen zu Jes. 40 f.: S. 361–416 online bei archive.org

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Zum vorliegenden Abschnitt vgl. Wagner: Franz Delitzsch.1991, S. 9 ff.
  2. ^ so z. B. Paul de Lagarde: Juden und Indogermanen.Mittheilungen II, 1887, 332
  3. ^ Vgl. hierzu ausführlich: Rudolf Smend, Franz Delitzsch – Aspekte von Leben und Werk, 2009, 347 f.
  4. ^ Prof. Dr. phil. et Lic. theol. Johannes Delitzsch(Kurzbiographie)
  5. ^ Mitgliedseintrag von Franz Julius Delitzsch (mit Link zu einem Nachruf) bei der Bayerischen Akademie der Wissenschaften, abgerufen am 25. Januar 2017.
  6. ^ [Institutum Judaicum Delitzchianum https://www.uni-muenster.de/EvTheol/ijd/], Website des Institutum
  7. ^ Gerhard Maier: Geleitwort zu Franz Delitzsch: Messianische Weissagungen. S. 6: „Deutschland dürfte kaum jemand hervorgebracht haben, der den Hebraisten Delitzsch je übertreffen konnte“.
  8. ^ החכם פראפעסאר פראנץ דעליטש, [www.kirjasilta.net/ha-berit/ הברית החדשה נעתקים מלשון יון ללשון עברית], www.kirjasilta.net/ha-berit/, ‏1877