פתיחת התפריט הראשי

תשלום דגש הוא כלל בדקדוק העברי, שעל פיו: תנועה עשויה להתארך לפני אות שצריכה להיות מנוקדת בדגש חזק, אך אינה מקבלת דגש.

תוכן עניינים

תיאור התופעהעריכה

בעברית חמש אותיות שאינן מקבלות דגש חזק: א', ה', ח', ע' ו-ר'. כאשר אחת מאותיות אלה צריכה לקבל דגש חזק, בין אם משלים ובין אם תבניתי, עשויה התנועה שלפני האות להתארך לתנועה אחרת. התארכות זו תלויה הן בתנועה המקורית של הבניין או המשקל והן באות שהייתה צריכה לקבל דגש.

התארכויות התנועה הן להלן:

התארכות התנועה תלויה, כאמור, גם באות שהייתה צריכה לקבל דגש:

  • לפני א' ו-ר': תמיד חל תשלום דגש.
  • לפני ה' ו-ע': תשלום דגש מתרחש בעיקר בהתארכות מקובוץ לחולם.
  • לפני ח': בדרך כלל לא מתרחש תשלום דגש.

דוגמאותעריכה

במערכת הפועל פועל הכלל בעיקר בשלושת הבניינים הדגושים: פיעל, פועל והתפעל, שבהם מנוקדת ע' הפועל (האות השנייה של השורש) בדגש תבניתי. לדוגמה, בבניין פיעל, על משקל הצורה שִמֵּר, מתקבלות בעקבות תשלום דגש הצורות פֵּאֵר ו-בֵּרֵך. ה', ע', ו-ח' אינן משפיעות על התארכות חיריק חסר לצירי, וכך נשמר החיריק במילים כמו גִּהֵץ, צִעֵר או נִחֵם. דוגמה להתארכות מקובוץ לחולם חסר ניתן לראות בבניין פועל, במילים: נֹהַל או מְשֹעַר.

בצורות העתיד, הציווי והמקור (שם הפועל) של בניין נפעל, ישנו דגש משלים ב-פ' הפועל (האות הראשונה של השורש), הנוצר כתוצאה מהידמות מלאה והתלכדות עיצורים עם נ' הבניין. בצורות אלו גורמות כל האותיות לעיל לתשלום דגש, לרבות ח'. לדוגמה, על משקל יִשָּמֵר: יֵאָמֵר, יֵהָרֵס, יֵחָפֵז, יֵעָדֵר, יֵרָקֵב וכיוצא בזאת.

גם בניקוד ה"א הידיעה, ב' ו-מ' השימוש מתקיים תשלום דגש. ה"א הידיעה מנוקדת על פי רוב בפתח שאחריו דגש. כשהיא באה לפני מילה הפותחת ב-א' או ב-ר', וכן ב-ע' שאינה בקמץ, מנוקדת ה"א הידיעה בקמץ, אך לפני ה' ו-ח' (שאינן בקמץ) נשארת ה"א הידיעה בפתח. מ' השימוש מנוקדת לרוב בחיריק שאחריו דגש, אך לפני כל האותיות לעיל, לרבות ח', ה' ו-ע', היא מנוקדת בצירי[1].

במשקלים הדגושים מתרחש גם כן תשלום דגש. לדוגמה, בהטיות משקל הצבעים מנוקדת האות האחרונה של השורש בדגש, כמו במילה צְהֻבָּה. המילים "שחור" ו"אפור" נגמרות ב-ר', שאינה מקבלת דגש, ולכן צורות הנקבה שלהן הן שְחֹרָה ואֲפֹרָה. במשקל המקצועות מנוקדת ע' הפועל בדגש, כמו במילה צַיָּד. בתשלום דגש מתארך הפתח לקמץ, כמו במילה פָּרָש. קמץ שנוצר כתוצאה מתשלום דגש הוא קמץ מתקיים, כלומר כזה שאינו הופך לשווא או לחטף עם התרחקות הטעם בהטיות המילה. לכן צורת הרבים של פָּרָש היא פָּרָשִים, ולא *פְּרָשִים.

לקריאה נוספתעריכה

  • ניסן נצר, הניקוד הלכה למעשה, ירושלים תשל"ו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יוצאות מכלל זה שלוש המילים "חוץ", "חוט" ו"היות", שלפניהן נשארת מ' השימוש בחיריק.