12 המושבעים (סרט, 1957)
סרט דרמה אמריקאי
12 המושבעים (באנגלית: 12 Angry Men מילולית: 12 גברים זועמים) הוא סרט דרמה משנת 1957, בכיכובו של הנרי פונדה. התסריט נכתב על ידי רג'ינלד רוז, על פי מחזה שכתב כמה שנים קודם לכן, והסרט היה סרטו הראשון של מי שהיה לימים לאחד הבמאים היותר פוריים של הוליווד – סידני לומט.
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על |
12 המושבעים  |
|---|---|
| בימוי |
סידני לומט |
| הופק בידי |
הנרי פונדה, רג'ינלד רוז |
| תסריט |
רג'ינלד רוז |
| עריכה |
קרל לרנר |
| שחקנים ראשיים |
הנרי פונדה לי ג'יי. קוב |
| מוזיקה | בוריס קאופמן |
| צילום |
בוריס קאופמן |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברה מפיצה | יונייטד ארטיסט |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה, הפצה לאולמות הקולנוע, הוצאה ביתית, שידורים |
| הקרנת בכורה | 13 באפריל 1957 |
| משך הקרנה | 96 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט בית משפט, huis-clos film |
| תקציב | 340,000 דולר |
| הכנסות | 2,000,000 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 12angrymen |
| פרסים |
(מועמד) 3 פרסי אוסקר: הסרט, הבמאי והתסריט הטוב ביותר (זכה) פרס האקדמיה הבריטית: השחקן הזר הטוב ביותר – הנרי פונדה. פסטיבל ברלין: הבמאי הטוב ביותר. |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הסרט מגולל את סיפורו של חבר מושבעים המורכב מ-12 גברים, הנדרשים להכריע בשאלת אשמתו או חפותו של נער היספאני הנאשם ברצח אביו, על סמך הראיות שהוצגו במשפט. עלילת הסרט מתרחשת כולה בחדר המושבעים, מלבד 2 סצינות קצרות בתחילת הסרט ובסופו ו-2 סצינות בחדר השירותים הסמוך.
ב-2007 נבחר הסרט "12 המושבעים" לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית הנמצא בספריית הקונגרס.
הדמויות
עריכה| מספר המושבע | תפקיד הדמות | שחקן 1957 | שחקן 1997 |
|---|---|---|---|
| 1 | יושב ראש חבר המושבעים; עובד כעוזר מאמן פוטבול | מרטין בלסם | קורטני ב. ואנס |
| 2 | פקיד בנק נעים הליכות | ג'ון פידלר | אוסי דייוויס |
| 3 | איש עסקים מבולבל וכועס | לי ג'יי. קוב | ג'ורג' סי. סקוט |
| 4 | ברוקר מחושב ובטוח בעצמו | א. ג. מרשל | ארמין מילר-שטאל |
| 5 | אח שגדל בשכונה אלימה | ג'ק קלוגמן | דוריאן היירווד |
| 6 | צבע; קשוח אך קונפורמיסט וממושמע | אד בינס | ג'יימס גנדולפיני |
| 7 | איש מכירות, קשוח ולא נוטה להתפשר; אוהד בייסבול מושבע שמצפה ללכת למשחק לאחר המשפט | ג'ק וורדן | טוני דנזה |
| 8 | אדריכל בשם דייוויס; הוא זה שנותן לנער את הסיכוי לאורך כל הסרט | הנרי פונדה | ג'ק למון |
| 9 | פנסיונר חכם ועירני בשם מק'ארדל | ג'וזף סוויני | יום קרונין |
| 10 | בעל מוסך גזען וקולני | אד בגלי | מיקלטי ויליאמסון |
| 11 | מהגר שעובד כמתקן שעונים, גאה להיות אזרח אמריקני | ג'ורג' ווסקוביץ' | אדוארד ג'יימס אולמוס |
| 12 | מנהל פרסום הססני | רוברט ובר | ויליאם ל. פיטרסן |
תקציר העלילה
עריכהחבר מושבעים נדרש להכריע במשפט בו מואשם נער ברצח אביו. העונש הצפוי לנער באם יורשע הוא עונש מוות. הסרט מתחיל בשופט המסביר לחבר המושבעים את תפקידם, ומיד לאחר מכן נשלחים המושבעים לדיון בחדרם.
העדויות והראיות
עריכה- הסכין: בחזהו של האב נמצאה סכין זהה לסכין שהנער קנה מספר שעות לפני הרצח, וטוען שאיבד אותה כאשר נחקר בידי השוטרים. לטענתו הסיבה שקנה את הסכין היא כי שבר לחברו סכין זהה.
- הקולנוע: כאשר הנער נחקר בביתו על ידי השוטרים, הוא טען שהיה בקולנוע בעת הרצח, אך לא זכר את שמות הסרטים בהם צפה.
- עדות ראייה: כ-20 מטרים מול החדר בו בוצע הרצח, גרה אישה, שנשבעה כי ראתה את הרצח דרך חלונות קרונותיה של רכבת שחלפה בין שתי הדירות. (מסופר כי במשפט, התובע המחוזי הוכיח שניתן לראות דרך רכבת החולפת במהירות בינונית, כאשר האורות בה כבויים).
- עדות שמיעה: קשיש שגר מתחת לביתם של האב והבן נשבע כי שמע את הבן צועק "אני אהרוג אותך" ושנייה לאחר מכן חבטה (של מה שנשמע כגופה) ברצפה. הוא טוען שהלך לדלת ביתו (הנמצאת כ-20 מטרים מהמקום בו היה) וראה את הנער נמלט במסדרון.
ברגעים הראשונים שהמושבעים מתארגנים בחדר, כבר אחדים מהם דנים במשפט ו"מסייעים" לחבריהם להחליט אם הנער אשם או לא. זהו היום החם בשנה, ומרבית המושבעים עצבניים, מזיעים ומקווים להחליט בנושא כמה שיותר מהר.
יושב ראש חבר המושבעים מחליט לפתוח בהצבעה גלויה כדי לראות את עמדותיהם של החברים:
ההצבעות
עריכה| מספר ההצבעה | אופי ההצבעה | אשם | לא אשם | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1 | גלויה | 11 | 1 | לאחר הצבעה זו, מקניטים חלק מהמושבעים את מושבע מס' 8. הוא טוען שהוא אינו מסוגל לשלוח נער למותו כלאחר יד. הוא היה רוצה להקדיש מחשבה לפסק הדין. הוא מציג את העובדות, ומושבע מספר 12 מציע שכל אחד מהמושבעים יגיד מה דעתו על הנושא, וכך יגיעו לדעות יותר הגיוניות. מוצגות בפנינו כל העובדות אודות המשפט, ואף סכין זהה לסכין בה, לכאורה, השתמש הנער כדי לרצוח את אביו (את הסכין רכש מספר 8, כדי להוכיח שלא קשה להשיג סכין כזו). מושבע מספר 8 טוען כי הרגיש שהסנגור הציבורי שמונה לנער לא עשה עבודה טובה, ולו יש ספקות בנוגע לחלק מהעדים שהתביעה הציגה. לאחר מכן מציע מושבע מס' 8 הצבעה חשאית, בה כל אחד יצביע, פרט אליו, ואם כולם יצביעו "אשם", הוא יצטרף אליהם ויצביע "אשם", אך אם קול אחד יצביע "זכאי", הם ימשיכו בדיונים. |
| 2 | חשאית | 10 | 2 | המושבעים 8 ו-9 מנסים להמשיך ולשכנע את חבריהם כי הנער לא רצח את אביו, מציעים אמיתות אלטרנטיביות ומדברים על עברו של האב, שיכול היה להירצח בידי שונאים רבים שיש לו. |
| 3 | חשאית | 9 | 3 | מושבע מספר 11 מעלה שאלה בנוגע לחזרתו של הנער לזירת הפשע. לפי התביעה, הנער יצא בסערת רגשות מהדירה, וחזר אחר כך כשנרגע כדי לאסוף את הסכין שלו. מושבע מספר 11 טוען כי זה לא הגיוני, כיוון שהרוצח היה קר מזג מספיק כדי למחות את טביעות האצבע שלו על הסכין. לא ייתכן כי הוא היה רגוע מספיק כדי לעשות את זה, ולא מספיק רגוע כדי לקחת את הסכין. |
| 4 | חשאית | 8 | 4 | המושבעים 5 ו-11 מצטרפים לדעה כי הנער זכאי, וכאן מופרכת אחת העדויות החשובות במשפט: עדותו של הזקן שגר מתחת לדירתם של האב והבן. מושבע מספר 8 טוען שלא ייתכן שהזקן שמע את הנער צועק כיוון שבאותן שניות (כ-15 שניות) חלפה רכבת עילית מטרים ספורים מהבניין, והוכח שקשה מאוד לשמוע כאשר רכבת חולפת בסמוך לבניין. מושבע מספר 3 מתנגד בכל תוקף להפרכה הזו, אך מושבע מספר 8 מקניט אותו וטוען שהוא רוצה לשלוח אותו למותו מסיבותיו האישיות ולא עקב העובדות, מושבע מספר 3 מתרתח ומתכוון להכות את מספר 8, הוא צועק עליו "אני אהרוג אותך", וכאן מבין את טעותו. מושבע מספר 8 שואל אותו "אתה באמת מתכוון להרוג אותי?". בשלב זה מוחלט על הצבעה נוספת, עקב ההתפתחויות האחרונות. |
| 5 | גלויה | 6 | 6 | בחלק זה נפתח דיון קצר על הסכין בה, לכאורה, השתמש הנער. מושבע מספר 5 מסביר על הסכין, כיוון שהוא גדל בסביבה בה סכינים מסוג זה היו חלק משגרת היום-יום, וכיוון שהוא עובד כאח ויודע כיצד דוקרים עם סכין זו. מוסבר כי סכין כזו נשלפת כלפי מעלה, ולא ניתן לדקור עמה כלפי מטה, ומי שרצח את האב, כנראה שלף את הסכין מראש ולא מול האב. |
| 6 | גלויה | 3 | 9 | לאחר הצבעה זו נשארים רק מושבעים 3,4 ו-10 בדעתם כי הנער אשם, כל מושבע סיבה משלו:
בהצבעה הבאה, מושבע מספר 12 משתכנע עקב מספר טיעונים של שלושת המושבעים המאשימים את הנער, וחוזר לעמדתו שהנער אשם. |
| 7 | אקראית | 4 | 8 | |
| 8 | גלויה | 2 | 10 | לאחר מספר דיונים, מצביעים המושבעים ובעמדת האשם נותרים רק מושבעים 3 ו-4. מתחיל דיון על עדת הראייה: מושבע מספר 9 מבחין במספר 4 משפשף את צידי אפו ושואל אותו האם זה עקב המשקפיים שעל אפו (כאשר אדם מרכיב משקפיים במשך מספר שנים, נוצרות שקערוריות אדמדמות במעלה אפו, בגלל לחץ מתלי המשקפיים), הוא עונה שכן. מספר 9 מזכיר לשאר המושבעים שגם עדת הראייה, שראתה את הרצח ממיטתה, שפשפה את אפה, והגיעה למשפט ללא משקפי הראייה שלה. כאן נטען כי עדת הראייה לא הייתה כשירה להעיד, ונאמר כי איש אינו מרכיב משקפיים במיטה. מושבע מספר 4 מחליט לשנות החלטתו. |
| 9 | חשאית | 1 | 11 | לקראת תום הדיון משכנע מושבע מספר 8 את מספר 3, כי הנער לא רצח, ושזהו אינו בנו, אלא בנו של מישהו אחר. בכאב רב מושבע מספר 3 מתפכח ומבין שעליו לתת לנער לחיות. |
| 10 | החלטה סופית | 0 | 12 |
עיבודים שונים
עריכה- בשנת 1997 עובד הסרט על ידי הבמאי ויליאם פרידקין והופק כסרט טלוויזיה.
- בשנת 2007 עובד הסרט לגרסה רוסית על ידי הבמאי ניקיטה מיכאלקוב תחת השם "12".
- תיאטרון: הסרט עובד להצגת תיאטרון, שהועלתה גם בישראל.
קישורים חיצוניים
עריכה
12 המושבעים, ברשת החברתית אינסטגרם
"12 המושבעים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"12 המושבעים", באתר נטפליקס
"12 המושבעים", באתר AllMovie (באנגלית)
"12 המושבעים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"12 המושבעים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"12 המושבעים", באתר Metacritic (באנגלית)- "12 המושבעים", באתר אידיבי
- "12 המושבעים", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"12 המושבעים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- 12 המושבעים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "12 המושבעים (סרט, 1957)", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג"
